מגילת אסתר – בין פרסית לעברית

ד"ר תמר עילם גינדין היא מומחית ללשון הפרסית, ולאחרונה פרסמה את הספר "מגילת אסתר: מאחורי המסכה" בהוצאת זרש שייסדה.
ברשימה שלהלן, המבוססת על ספרה, סיפוריהם של מילים ושל שמות ממגילת אסתר והקשר שלהם לפרסית או לאכדית. הרשימה נכתבה במיוחד לאתר האקדמיה.

הערה: המילים הפרסיות נוקדו לפי שיטה המשקפת את אורך התנועות בפרסית, והיא באחריות המחברת.

דָּת

המילה דָּת 'חוק' שאולה מפרסית עתיקה דָאתַה 'נתון', 'מה שניתן' (כמו בלטינית, ואכן לשתי השפות מוצא משותף). השורש דא/דו נפוץ בשפות הודו־אירופיות ופירושו 'נתינה'. ממנו גם ביוונית דּוֹרוֹן 'מתנה' ומילים כמו donor, donation באנגלית ובשפות אחרות. מחברי המגילה הכירו את גיזרון המילה, ולראיה משחקי המילים "לְהִנָּתֵן דָּת בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה" (ג, יד), "וְהַדָּת נִתְּנָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה" (ג, טו). כשהמן רוצה להבאיש את היהודים על המלך הוא אומר "וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָם, וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים" (ג, ח). גם כאן דת היא 'חוק'.

הרכיב דָּת בשמות

המילה הפרסית דָאתַה 'מה שניתן' היא הרכיב השני בכמה וכמה שמות מקומות ואנשים. מקור השם בגדאד, בירת עיראק, הוא בַּגַה־דָאתַה, ומשמעות השם דומה לזו של נְתַנְיָה (בגה הוא 'אֵל', כמו בּוֹג ברוסית).

שם אביו של הָמָן הוא הַמְּדָתָא ובפרסית הַמַה־דָאתַה 'אותו החוק', 'חוק זהה' (הַמַה 'זהה', כמו הוֹמוֹ ביוונית). גם שניים משמות בני המן מסתיימים ברכיב דָאתַה: פַּרְשַׁנְדָּתָא ואֲרִידָתָא.

וַשְׁתִּי

מקור השם וַשְׁתִּי בפרסית הוא וַהִישְׁתִי 'הטובה ביותר'. מחברי המגילה הכירו את המשמעות המקורית כפי שאפשר לראות במשחק המילים "וּמַלְכוּתָהּ יִתֵּן הַמֶּלֶךְ לִרְעוּתָהּ הַטּוֹבָה מִמֶּנָּה" (א, יט), כלומר 'הטובה ביותר אף ממנה'. המילה עדיין משמשת בפרסית של ימינו: בֶּהֶשְׁת הוא 'גן עדן', וזה גם אחד הרכיבים בשם החודש השני (אוֹרְדִיבֶּהֶשְׁת) בלוח השנה הפרסי.

הָמָן

בפרסית עתיקה וַהוּ־מַנַהּ או ווֹהוּ־מַנַהּ פירושו 'המחשבה הטובה'. זאת הישות האלוהית השנייה בחשיבותה בדת הזורואסטרית, מספר שתיים של האל הראשי אהורה מזדא. מחברי המגילה הכירו את הגיזרון הזה ושיחקו בו בקוראם למזימת המן מחשבה רעה דווקא: "יָשׁוּב מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים עַל רֹאשׁוֹ" (ט, כה).

וַיְזָתָא

בפרסית עתיקה וַהְיַה־זָאתַה פירושו 'נולד טוב יותר'. כך סגרנו סדרה שלמה של טוב (וַהוּ – בשמו של הָמָן), טוב יותר (וַהְיַה – בשמו של ויזתא), הטוב ביותר (וַהִישְׁתַה – שמה של ושתי).

הרכיב אֲרִי בשמות בני המן

שלושה משמות בני המן מתחילים ברכיב אֲרִי: אֲרִידָתָא, אֲרִיסַי ואֲרִדַי. בפרסית עתיקה אריא הוא 'אָרִי', שם העם שממנו גם נגזר שם המדינה: המילה אַרְיָאנָאם בפרסית עתיקה – '(ארצם) של הארים' – התקצרה עד שהפכה בפרסית חדשה לאיראן.

פִּתְגָם ("וְנִשְׁמַע פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְּכׇל מַלְכוּתוֹ" – א, כ)

המילה פִּתְגָם 'צו' שאולה מפרסית עתיקה פַּתִי-גַמַה (pati-gama). במקור משמעותה 'הולך אל־', ומכאן צו או מסר שנשלח. גלגולה של המילה בפרסית חדשה הוא פַּיָאם 'מסר', 'הודעה'.

סָרִיס ("שִׁבְעַת הַסָּרִיסִים הַמְשָׁרְתִים אֶת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ" – א, י) 

במגילת אסתר מופיעות מספר מילים באכדית, בעיקר מונחי שלטון שהם ירושה מהאימפריה הקודמת. סָרִיס הוא אחד מהם. באכדית שַׁ־רֵשִׁ 'של הראש' או 'שאצל הראש' הוא המשרת הקרוב ביותר לראש (רֵשׁ באכדית היא רֹאשׁ בעברית או רֵישׁ בארמית). המשרתים הקרובים ביותר לראשו של המלך או לראשי נשותיו היו צריכים לעבור "התאמה לתפקיד". הסירוס היה מנגזרות התפקיד ולא תנאי מקדים לו. מן המילה סָרִיס נוצר מאוחר יותר בעברית השורש סר"ס, וממנו הפועל סֵרֵס.

אַרְגָּמָן ("חוּר כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת אָחוּז בְּחַבְלֵי בוּץ וְאַרְגָּמָן" – א, ו)

בארמית הצבע ארגמן הוא אַרְגְּוָן, וצורה זו בווי"ו קרובה יותר למקור הפרסי: בפרסית עתיקה gauna הוא 'שיער' או 'צבע', והקשר בין המשמעויות הוא צבע השיער. עם הזמן גברה המשמעות 'צבע' והייתה ל'תת־צבע', ואף נכנסה לארמית ולעברית. בפרסית של היום הסיומת ־גוּן היא סיומת של צבעים (למשל אָסְמָאן־גוּן 'כצבע השמים', 'תכלת') או של סוגים (דֶגַרְ־גוּן 'שונה', מילולית – 'מסוג אחר'). המילה גוּנֶה משמעותה 'סוג'.

גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ ("לְהָבִיא אֶל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ" – ג, ט)

בפרסית עתיקה גַנְזַה הוא 'אוצר', 'מחסן'. מכיוון שבמילה יש שלושה עיצורים, היא נכנסה מאוחר יותר לעברית גם כשורש ממש – השורש גנ"ז (שממנו לגנוז וגניזה). המילה מתועדת במקרא גם עם סיומת ההקטנה -aka: גַנְזַכָּיו (דברי הימים א כח, יא). לשר האוצר, הנושא את הגַנזה, קוראים גנזה־ברה (ברה – מאותו שורש הודו־אירופי שממנו הפועל to bear באנגלית), ובעברית גִּזְבָּר (עזרא א, ח).

בִּירָה ("וְהַדָּת נִתְּנָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה" – ג, טו)

עוד מונח שלטוני באכדית שמופיע במגילת אסתר הוא בִּירָה. באכדית בִּירְתֻ הוא מבצר. בשוש אשר במחוז ח'וזסתאן באיראן אפשר לראות את התל שבראשו המבצר – שושן הבירה. בעיר שושן, העיר שלמרגלות התל, חיו פשוטי העם, והיא נזכרת במגילה פעמיים, בהקשרים רגשיים: "וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה" (ג, טו), "וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה" (ח, טו).

וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים (ט, ג)

מהמילים הארוכות ביותר בתנ"ך. בפרסית חְ'שַׁתְ'רַה־פָּאוַן הם 'מְגיני הממלכה'. במילה אחשדרפן נוספה אל"ף מקדימה (אל"ף פרוסתטית) להקלת ההגייה. המילה הגיעה ליוונית ומשם לאנגלית כ־satrap.

הַיְּהוּדִים הפרוזים (הַפְּרָזִים) הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת (ט, יט)

בפסוק זה הכתיב הוא פרוזים והקרי – פְּרָזִים. "הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת" הוא הסבר למי שלא הבין מי היהודים האלה. וכי למה לא יבינו? כי מדובר כאן בתרגום השומר על משמעות וצליל, אם כי שמירת המשמעות מאולצת במקצת. הפסוק הוא חלק מרצף פסוקים המנגדים את שושן לשאר מדינות המלך:

• בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה הָרְגוּ הַיְּהוּדִים וְאַבֵּד… בִּשְׁאָר מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ… (פסוק יב)
• וַיִּקָּהֲלוּ היהודיים (הַיְּהוּדִים) אֲשֶׁר בְּשׁוּשָׁן… וּשְׁאָר הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בִּמְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ נִקְהֲלוּ… (פסוקים טו–טז)
• והיהודיים (וְהַיְּהוּדִים) אֲשֶׁר בְּשׁוּשָׁן נִקְהֲלוּ… עַל כֵּן הַיְּהוּדִים הפרוזים (הַפְּרָזִים)… (פסוקים יח–יט)

אם נסתכל בכתובות הקיר והסלע שהשאיר אחשוורוש (חשיארשא הראשון, 486–465 לפנה"ס), נגלה שהוא משתמש לא מעט בביטוי פַּרוּ־זַנַה שפירושו 'מִמּוֹצָאים רבים' כשהוא רוצה לומר שהוא שולט על מדינות שבהן אנשים ממקומות (כלומר ממוצאים) שונים. בביטוי הפרסי הרכיב paru מקביל ל־poly ביוונית 'הרבה', ו־zana גזור מאותו השורש של genesis ושל גנטיקה – שורש המציין לידה והולדה. המילה העברית זן 'סוג' מוצאהּ אף הוא ב־zana הפרסית.