ירדן

יַרְדֵּן הוא שמו של הנהר הגדול והיחיד בתחומי ארץ ישראל, ולמעט חריגים מספר לעולם הוא בא בתנ"ך ביידוע – הַיַּרְדֵּן,[1] ואף בלא המילה 'נהר' בסמוך לו.[2]

מחוץ למקרא מוכר השם יַרְדֵּן כבר מפפירוסים מצריים בני המאה ה־14 לפנה"ס. גיזרון השם אינו מחוור דיו. לא פעם אנו נשאלים אם יש קשר בין יַרְדֵּן לשמות הנחלים 'ירקון' ו'ירמוך' – ואומנם יש מן החוקרים שסברו כי התחילית יר־ מורה על מקווה מים, על פי המילה המצרית יְאוֹר.[3] אחרים הציעו לגזור את שמו מיסודות הודו־אירופיים עתיקים: צירוף הרכיב yar (=שנה) אל הרכיב dan (=נהר) לציון נהר שזורם בכל ימות השנה. ברם יַרְדֵּן עשוי להתפרש על פי שורש עברי – מן יר"ד, שכן הוא יורד והולך ממרומי הרי צפון הארץ לים המלח. ברוח זו מסביר התלמוד הבבלי: "למה נקרא שמו ירדן? שיורד מדן" (בכורות נה ע"א).[4]

בימינו המדינה הערבית שגובלת עם מדינת ישראל ממזרח לנהר הירדן נקראת בשמו, ובערבית: اَلْأُرْدُنّ (אלאֻרדֻן).[5]

מפסוקי ספר במדבר עולה שהירדן מסמן את גבולות הארץ המובטחת מצד מזרח – בין הכינרת לים המלח: "וְיָרַד הַגְּבֻל וּמָחָה [='פגע', 'הגיע'] עַל כֶּתֶף יָם כִּנֶּרֶת קֵדְמָה, וְיָרַד הַגְּבוּל הַיַּרְדֵּנָה וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו יָם הַמֶּלַח, זֹאת תִּהְיֶה לָכֶם הָאָרֶץ לִגְבֻלֹתֶיהָ סָבִיב" (במדבר לד, יא–יב).[6]

בתפיסה הגאוגרפית של המקרא נחשב הירדן מכשול קשה למעבר. ברבים מאזכוריו בתנ"ך באים פעלים בשורש עב"ר: "כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה" (בראשית לב, יא), "אַל תַּעֲבִרֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן" (במדבר לב, ה), "וַיַּעַבְרוּ בְנֵי עַמּוֹן אֶת הַיַּרְדֵּן לְהִלָּחֵם גַּם בִּיהוּדָה וּבְבִנְיָמִין וּבְבֵית אֶפְרָיִם" (שופטים י, ט), ובדרך כלל הוא נוגע ליחידים ולאנשי צבא כאחד. לעומת זאת בני ישראל, שנכנסו לארץ על רכושם וטפם, נזקקו לנס כדי לצלוח אותו. מי הירדן הגועשים של סוף החורף – "וְהַיַּרְדֵּן מָלֵא עַל כָּל גְּדוֹתָיו כֹּל יְמֵי קָצִיר" (יהושע ג, טו) – נסוגו מפני ארון הברית, וכך יכלו לעוברו בקלות.[7] בתלמוד הבבלי אף נזכר כלי שיט בשם 'ספינת הירדן' (שבת פג ע"ב). מקומות שהיו קלים יותר למעבר נקראים בתנ"ך מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן.

עבר הירדן, כיכר הירדן וגאון הירדן

הביטוי המקראי עֵבֶר הַיַּרְדֵּן מציין בתנ"ך הן את עבר הירדן המזרחי: "גִּלְעָד בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן שָׁכֵן" (שופטים ה, יז) הן את עבר הירדן המערבי: "אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן" (דברים ג, כה). בלשון ימינו סתם עֵבֶר הַיַּרְדֵּן הוא עבר הירדן המזרחי, ולעומת זאת בהתייחס לשתי גדותיו של הירדן, סתם גָּדָה (ובעיקר ביידוע – "הגדה") הוא כינויהּ של הגדה המערבית, כלומר אזור בקעת הירדן, שומרון ובנימין, שריד לשלטון הממלכה הירדנית בחבלים אלו שממערב לנהר הירדן עד מלחמת ששת הימים.

הביטוי כִּכַּר הַיַּרְדֵּן מציין בתנ"ך את המישורים הפוריים בעבר הירדן המזרחי: "וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה… כְּגַן ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" (בראשית יג, י). בתרגום הארמי: "מֵישַׁר יַרְדְּנָא". בעיקרה מורה כיכר על צורה עגלגלה (כמו בצירוף כִּכַּר לֶחֶם ואולי גם כִּכַּר כֶּסֶף) ובהקשר זה אולי הכוונה לשטח מישורי שסביב מקום מסוים. לדעת חוקר הלשון חיים רבין היא קרובה אל המילה הדרום־ערבית 'כֻרכור' לציון 'עמק נחל צר ותלול' ככינוי כללי לעמק הירדן.

הצמחייה הסבוכה משתי גדותיו של הירדן, ובמיוחד באפיקו הדרומי סמוך לשפך הירדן לים המלח, מכונה בתנ"ך גְּאוֹן הַיַּרְדֵּן. השורש גא"י עניינו גובה והתרוממות, ואפשר שהאזור נקרא כך על שום עומק המים או על שום גובה הצמחייה. עד ימינו גאון הירדן נחשב בית גידול למיני בעלי חיים רבים, ומנקודת מבטו של התנ"ך גם מקום מסוכן שורץ חיות טרף: "כְּאַרְיֵה יַעֲלֶה מִגְּאוֹן הַיַּרְדֵּן" (ירמיהו מט, יט).

בימינו ניתן השם יַרְדֵּן לבנים ולבנות, ולפני כמה עשורים היה מקובל גם השם יַרְדֵּנָה (לבנות). השם ירדן משמש בעברית גם שם משפחה, ואף באנגלית Jordan יכול להיות שם פרטי ושם משפחה.

_________________________________

[1] להוציא "עַל כֵּן אֶזְכָּרְךָ מֵאֶרֶץ יַרְדֵּן וְחֶרְמוֹנִים מֵהַר מִצְעָר" (תהלים מב, ז), "הֵן יַעֲשֹׁק נָהָר לֹא יַחְפּוֹז יִבְטַח כִּי יָגִיחַ יַרְדֵּן אֶל פִּיהוּ" (איוב מ, כג), על פי הצלע המקבילה נראה שהוראתו כאן היא 'נהר', וכן בצירוף הסמיכות יַרְדֵּן יְרֵחוֹ.

[2] בניגוד לרגיל בשמות נחלים בתנ"ך כגון נַחַל קִישׁוֹן, נַחַל אֶשְׁכּוֹל ונַחַל אַרְנוֹן.

[3] במקרא המילה יאור אינה מציינת רק את הנילוס, אלא גם 'נהר' סתם: "קַח מַטְּךָ וּנְטֵה יָדְךָ עַל מֵימֵי מִצְרַיִם עַל נַהֲרֹתָם עַל יְאֹרֵיהֶם וְעַל אַגְמֵיהֶם וְעַל כָּל מִקְוֵה מֵימֵיהֶם וְיִהְיוּ דָם" (שמות ז, יט).

[4] ויש שביקשו לאחד את ההסברים, ולפי זה השם מורכב מן 'יר' ו'דן', היאור, הנהר שיוצא מדן.

[5] המעתק י > א בראש מילה, מעברית לערבית, בשמות מקומות בארץ ישראל מתועד גם במקומות אחרים דוגמת יְרִיחוֹ > أَرِيحَا (אַריחא). התנועה u/o לפני הרי"ש מצויה גם בתעתיק השם ליוונית Ιορδανης ('יורדנס') בתרגום השבעים (וכך התגלגל ללשונות אירופה, כגון Jordan באנגלית), ואולי כבר בתקופת בית שני נהגה כך השם ירדן בעברית (אף בארמית הגלילית מוצאים 'יורדנא'). המעתק a > u/o בהשפעת הרי"ש התוכפת הוא קו לשון מוכר מלשון חכמים.

[6] מִקְטַע הירדן שמעמק החולה ועד צפון הכינרת מכונה בימינו 'הירדן ההררי'. מזינים אותו שלושה נחלים: נחל דן, נחל שניר ("חצבני") ונחל חרמון ("בניאס").

[7] עם זאת במקום אחר הירדן מושם ללעג ביחס לנהרות שמחוצה לארץ. נעמן, שר צבא ארם, מבקש להיפטר מצרעתו. הנביא אלישע מציע לו לרחוץ בירדן, אך הפתרון קל בעיני נעמן: "הֲלֹא טוֹב אֲמָנָה וּפַרְפַּר נַהֲרוֹת דַּמֶּשֶׂק מִכֹּל מֵימֵי יִשְׂרָאֵל הֲלֹא אֶרְחַץ בָּהֶם וְטָהָרְתִּי" (מלכים ב ה, יב).