"הודיע גבול נסיעתך ותמנע תשלום מיותר"

מכתב מחברת דן אל ועד הלשון (1952)

מכתב מחֶברת התחבורה "דן" אל ועד הלשון בשנת 1952 הוא דוגמה יפה לחשיבות שראו גופים ציבוריים ומסחריים באותו הזמן בהקפדה על ניסוח תקני ובהיר בעברית.

"הודיע גבול נסיעתך ותמנע תשלום מיותר" – זו ההודעה שנכתבה על שלטים בכניסה לאוטובוסים של חברת דן. אם לא הבנתם מה בדיוק כוונת ההודעה, אל תאשימו את עצמכם. גם בחברת "דן" לא היו בטוחים שהניסוח מוצלח, ולכן פנו לוועד הלשון במכתב מיום 19 במאי 1952 בבקשה לסייע בניסוח טוב יותר של ההודעה.

מטרת ההודעה (ובלשון המכתב "כתבה"), כמו שהסביר נציג החברה בפנייתו היא "להדריך את הנוסע, עם כניסתו למכונית [=אוטובוס], להודיע את הנהג על התחנה הסופית אליה מועדות פניו, על מנת לחסוך מהנהג זמן לחקירתו בכוון זה ואף למנוע בעד מקרים שנוסע משלם תשלום יתר עבור נסיעתו…"

אז מה עושים כדי שההודעה לנוסע תהיה בהירה ונגישה? בשנים האחרונות צמח מקצוע חדש המכונה "מיקרו קופי" – שהעוסקים בו מתמחים בניסוח הנחיות והוראות למשתמשים (בעיקר במרשתת וביישומונים) בדרך בהירה, נגישה וידידותית ככל האפשר. בשנת 1952 הפתרון לצורך זה שמצאו בחברת "דן" היה לפנות אל ועד הלשון.

וכך הם כתבו: "…לאחר עיון נוסף שלנו, גם אנו נוטים להסכים שאין כתבה זו מצטיינת בדקדוק לשוני, גם אין תכנה מסביר את הכונה שבה. היינו שמחים ומודים לכב' אם יוכל לתת לנו מספר הצעות אלטרנטיבות לנוסח יותר מתאים עבור כתבה זו".

בוועד הלשון העברית נענו לאתגר, סימנו את הפנייה כדחופה ושלחו לאחר כמה ימים שתי הצעות:

א. אמור לנהג, לאן רצונך לנסוע, כדי שלא תשלם יותר מדיי.
ב. אם תאמר לנהג, עד היכן רצונך לנסוע, לא תשלם יותר מדיי.