עיונים בלשון העברית
בספר זה כונסו חיבוריו של ניסן ברגגרין שעניינן חקר הלשון עם תוספות ותיקונים שהכניס בהם לאחר פרסומם. "עבודות" שהתפרסמו גם בבמות מחקר אקדמיות, גם ב"לשוננו לעם" ובעיתונות עממית וגם ב"מכתבים למערכת". פריסת הפרסומים בבמות השונות והמגוונות מקורה באמונתו של המחבר שיש להדריך הן את "מתקני הלשון" – לעיין גם בכל מקורות הלשון המאוחרים למקרא – הן את הקהל הרחב, שלא יראה בכל פסיקה של ה"מתקנים" אמת מוחלטת.
סמכותו ובקיאותו של ברגגרין בכל רובדי הלשון ושימושו בהם סללו ל"מתקנים" ולחוקרים דרך שונה להבנת העברית החדשה.
