מכתב מקיבוץ בגרמניה

הכותב מבקש את "השמות של כלי־מלאכה של הנגרות" (1937)

בחודש פברואר 1937 התקבל במשרדי ועד הלשון מכתבו של מיכאל ויצמן מאורפלד, קיבוץ "במעלה" (קיבוץ הכשרה לנוער ציוני בגרמניה). המכתב המרגש בפשטותו מאפשר לנו להציץ לפעילות הציונית שהתקיימה בגרמניה בימים לפני מלחמת העולם השנייה.

במכתבו כותב מיכאל בעברית ובניקוד: "למדתי בברלין בנגרות ועכשיו אני חפץ לעלות ארצה. אבל אינני יודע השמות של כלי־מלאכה של הנגרות. הביטואים [=המונחים] המקצועיים, אשר אני מצטרך בעבודה יום יום, הם מחסרים לי".

ואז הוא מסביר מדוע הוא פונה לוועד הלשון:

"זה הנימוק, מפני שאני כותב לכם" (כלומר: 'זו הסיבה שאני כותב לכם'). שמעתי, שיש מחברת אחת, הוּצאה מכם, שבתוכה מלוכדים כל הדברים האלה. אני מבקש מכם לשלוח לי את המחברת הזאת. המחיר תשלם אימי. היא גרה בירושלים… [כאן מפורטת כתובתה]".

קיבוץ במעלה

קיבוץ במעלה שכן בכפר אוּרְפֵלד (Urfeld), כפר גרמני קטן בין הערים קלן ובּוֹן וליד נהר הריין. את הקיבוץ הקים ארגון "החלוץ" בשנת 1934 בחווה בבית גדול שנשכר מאדריכל גרמני, אלברכט דרינג, שגר עם משפחתו בבית סמוך. הוכשרו בו בני נוער יהודים בני 18-15 לקראת עלייתם לארץ ישראל.

הצעירים הוכשרו לאורח חיים משותף ולעבודת כפיים. במשך היום עסקו בחקלאות ובערב למדו עברית. רבים מבוגרי הקיבוץ עלו לארץ והשתלבו בקיבוצים שונים.

מורה בקיבוץ, יוסף בן אברהם רחבלסקי, כתב ביומנו על החיים השלווים בחווה, עד שגם שם נגמרה האידיליה. באחד הערבים של נובמבר 1938, בעקבות ליל הבדולח, התפרצו בריונים נאצים אל הבית שבו התגוררו הנערים והנערות, והתחילו להרוס את הציוד במקום. הבעלים של בית הקיבוץ ושני בניו הנערים עימו, רובי ציד בידיהם, הבריחו את הפורעים השיכורים. כך ניצלו הצעירים היהודים ומצאו מקלט אצל ידידיהם הגרמנים. בהמשך שנת 1938 התפרק הקיבוץ. חלק מחניכי הקיבוץ הצליחו להגיע לארץ ישראל ולהצטרף לעמיתיהם שעלו לפניהם.