נָקַף

נָקַף פירושו 'סָבַב', 'עָבַר' – בעיקר בהקשר של זמן ומועד: "סְפוּ שָׁנָה עַל שָׁנָה, חַגִּים יִנְקֹפוּ" (ישעיהו כט, א), 'נָקְפָה שנה', 'נָקְפוּ יובלות'. הפועל נָקַף במשמעות זו קשור לפועל הִקִּיף ולמילה תְּקוּפָה.

לפועל נָקַף יש גם משמעות אחרת – חבט, הכה: "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה" (בבלי חולין ז ע"ב). כוונת הדברים היא שאין אדם פוצע את אצבעו אלא אם כן נגזר עליו כך מן השמים. בעקבות זאת נוצר בעברית החדשה הביטוי לא נקף אצבע במשמעות 'לא טרח אפילו טרחה קלה'. ליבו נוקפו משמעו 'ליבו מכהו', יש לו רגשות אשמה. מקור הביטוי בספרות חז"ל, וממנו נוצרו בעברית החדשה נקיפות לב ונקיפות מצפון.

יש הקושרים בין הפועל נָקַף במשמעות סיבוב לפועל נָקַף במשמעות הכאה, אך על פי הדעה הרווחת מדובר בשורשים שונים.