קַב וְנָקִי
הביטוי קב ונקי פירושו 'מעט אך טוב', 'מצומצם בהיקפו ומשובח בטיבו'. נוהגים להשתמש בביטוי זה לתיאור של נאום, הרצאה, מאמר וכדומה. מקור הביטוי בתלמוד הבבלי: "משנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי", ורש"י (לגיטין סז ע"א) מפרש: "לא לימד הרבה כשאר חבריו אלא מה שאומר בבית המדרש נקי הוא שהלכה כמותו לעולם". וייתכן שמקורו המוחשי של הביטוי בעניין של קמח – מעט קמח אך מנופה היטב.
המילה 'קב' מציינת מידה (קצת פחות מליטר וחצי), והיא מוכרת בעיקר מספרות חז"ל. בשימוש מושאל המילה מציינת חלק קטן, למשל בצירוף 'קב חרובים' (מידה קטנה של חרובים). צורת הרבים קַבִּים, כגון במימרה "עשרה קַבִּים יופי ירדו לעולם, תשעה נטלה ירושלים ואחד כל העולם כולו" (בבלי קידושין מט ע"ב).
