כדרכו בקודש

"כדרכו בקודש הוא ממשיך להתחמק ולא להשיב לעניין."
הביטוי 'כדרכו בקודש' נאמר היום בדרך כלל בלגלוג כבדוגמה הכתובה לעיל.

מקור הביטוי במזמור תהלים המשבח את בורא העולם: "אֱלֹהִים בַּקֹּדֶשׁ דַּרְכֶּךָ, מִי אֵל גָּדוֹל כֵּאלֹהִים" (עז, יד). התלמוד הירושלמי מפרש את המילים "בַּקֹּדֶשׁ דַּרְכֶּךָ" – 'הילוכו בקדושה'. סופרי העת החדשה גזרו מן הפסוק את הביטויים 'דרכו בקודש', 'כדרכו בקודש', והשתמשו בהם תחילה בהקשרים שעניינם קודש. למשל: "ואפשר כי לזאת הסבה לא הביא רש"י ז"ל פה כדרכו בקודש את דברי רבותינו…" (אברהם כהן, העיתון עברי אנכי, 1868). רק אחר כך החל הביטוי לשמש בלי שום קשר לקדושה, ובלשון של לגלוג.

הסופר יהודה ליב אפל כתב בזיכרונותיו בראשית המאה העשרים על אחד הרבנים שהיה "מוסר את ספריו להדפסה בבית הדפוס… הוא היה מתנהג כמו יתר הרבנים הגדולים, לישב בחשיבות… במשך זמן ההדפסה, ולחכות לכל גיליון שיסודר, בשביל להגיה, לגרוע ולהוסיף, כדרכו בקודש וכנהוג". ובאותם זיכרונות הוא כותב בלשון מלגלגת ובמשחק מילים: "בעלי החזקה והיורשים, אשר דרכם בקודש ובחול לא היה נכחד ממני".

בלשון ימינו הביטוי 'כדרכו בקודש' או 'כדרכך בקודש' שכיח גם בלשון הדיבור: "כדרכך בקודש אתה קוטע את דבריי".

* שודר לראשונה ברשת ב' של קול ישראל בפינה ״רגע של עברית״.

תוספת

נראה שהשימוש בביטוי (במשמעו המקורי או במשמעות מושאלת) – החל בספרות הרבנית – לפחות משלהי המאה השמונה עשרה. הינה שתי דוגמאות:
א. בקטע הדן בתיאור האל במושגים אנושיים נכתב: "כי הכתובים הנמצאים במקראי קודש המדברים על ה' כלשון בני אדם, כגון יד ה', עיני ה' וכדומה, הוא בהכרח גדול, בעבור שאי אפשר להגיד לאדם קרוץ מחומר הענין הרמוז בו כאשר הוא באמת, מפני כי גבה דרכו בקודש מהשגתינו" (ספר הברית מאת פנחס אליהו ב"ר מאיר מווילנא, 1799).
ב. ובהקשר אנושי – ב"מכתב ידידות" מאת הרב זאב וואלף אל הרב יהודא הלוי עפשטיין נכתב: "יהודא אתה יודוך אחיך, ידיו רב לו בפלפול וסברא, ובכל דבר הלכה הקשה, ומה לו אצל הגדה, אולם אחת דבר כבודו, ושתיים זו שמענו, דרכו בקודש דרך הישר והסלולה, בהלכה ואגדה…" ("קנמן בשם", 1820).