ממתי גר הכלב במלונה?

בעברית של ימינו מְלוּנָה היא ביתו של חברנו הנאמן, הכלב, ואילו במקרא מלונה היא סוכת שומרים בשדה, ככתוב "וְנוֹתְרָה בַת צִיּוֹן כְּסֻכָּה בְכָרֶם כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה" (ישעיהו א, ח). בכתוב אחר שהמילה מופיעה בו היא מסמלת מבנה לא יציב: "נוֹעַ תָּנוּעַ אֶרֶץ כַּשִּׁכּוֹר וְהִתְנוֹדְדָה כַּמְּלוּנָה" (ישעיהו כד, כ). מְלוּנָה היא מעין צורת נקבה של המילה מָלוֹן – מקום לינה לעוברי דרכים "בַּמָּלוֹן אֲשֶׁר תָּלִינוּ בוֹ הַלָּיְלָה" (יהושע ד, ג).

מתי יוחדה המלונה למגורי הכלב? בספרות העברית החדשה מן המאה ה־19 מצאנו את הצירוף "מלונת כלבים" אצל פרץ סמולנסקין: "מחוץ נראה לעינים בנין קטן ושפל קומה כמלונת כלבים" (התועה בדרכי החיים, חלק ראשון, 1869, עמ' 11). גם ביאליק משכן את הכלב שקוריפין, אחד מגיבורי הסיפור "מאחורי הגדר", במלונה שבחצר (שם היא נמצאת לצד דיר, אורווה, רפת, מטמורת עצים ועוד). אלא שבאותו סיפור גם מארינקא – גיבורה אנושית – לנה במלונה שבגן. נראה אפוא שהסופרים אימצו את המילה העתיקה מלונה לציון מבנה קטן בעל צורת בית העומד בשדה או בחצר; ומכיוון שלרוב שימשו המבנים האלה לכלבים נתייחדה המילה למשכנו של הכלב.