הוויכוח על המספר הסתמי

בוועד הלשון ובאקדמיה (1941–1969)

אחד הכללים הנלמדים כיום בשימוש שם המספר קובע כי מספר סתמי יבוא בצורת נקבה. כך נכון לומר בתרגילי חשבון "שתיים כפול שלוש", ולציין את מספרי הבתים ברחוב כמספר ממין נקבה – "בית מספר חמש עשרה". ברם, החלטה זו היא קצרת ימים באופן יחסי, ועד לפני כמה עשרות שנים התלבטו בה ונשמעו בדבר דעות לכאן ולכאן.

בארכיון האקדמיה שמורה תשובה משנת תש"א (1941) שבה המזכיר המדעי של ועד הלשון דאז, ד"ר זאב בן חיים, מציג את שימוש המספר הסתמי שלא כמקובל כיום. לדבריו, אם נזכר שם עצם, יבוא המספר לפי מינו הדקדוקי של שם העצם (בית מספר תשעה, מכונית מספר תשע. נראה שבשגגה נכתב "תשעה"), ואם אינו נזכר במפורש אפשר לציין את המספר הן בזכר הן בנקבה (רחוב בן־יהודה תשע או תשעה).

אף בשנת תש"ז (1947) עדיין ניטש ויכוח בשאלה זו, כפי שמעיד זיכרון הדברים הבא:

רק בשנת תשט"ז (1956) התקבלה בוועדה לשאלות דקדוק שימושיות של האקדמיה ההחלטה המקובלת כיום, שעל פיה תמיד יבוא מספר ממין זה בנקבה, בין שנזכר שם העצם ובין שאינו נזכר, אם נזכרת המילה "מספר" אם לאו. 

החלטה זו הובאה למליאת האקדמיה כעבור שלוש עשרה שנים (תמוז תשכ"ט, יוני 1969), ונתקלה בהתנגדויות. כך למשל שאל חבר האקדמיה שמואל ייבין: "איפה כתוב שמספר סתמי בעברית צריך להיות בלשון נקבה? איפה כתוב שנוהגים לבטא אותו בלשון נקבה? למדתי בארץ מבית הספר היסודי ועד לאוניברסיטה, ומימיי לא שמעתי שמספר מבטאים בלשון נקבה. בימים שאני למדתי חשבון, גיאומטריה ואלגברה נהגו לומר שלושה איקס, אחד חלקי ארבעה עשר. מנין שאוב כל העניין?"

הסופר ס' יזהר (סמילנסקי) הציע כלל לא להחליט בשאלה זו. "באיזה אוטובוס תיסע, במספר חמש או במספר חמישה", שאל אותו מאיר מדן. "היינו הך", השיב יזהר.

מכל מקום ההחלטה אושרה במליאת האקדמיה ברוב דעות, וכך מקובל מאז ועד עתה.