שולמית הראבן
תרצ"א–תשס"ד, 1931–2003
- נבחרה לחברה־יועצת בשנת תשל"ט
- נבחרה לחברה בשנת תשמ"ז
- הייתה חברת ועד המינוח וחברת הוועדות למונחי רפואה, למונחי פסיכולוגיה ולמונחי מיקרוביולוגיה
שולמית הראבן נולדה בוורשה ועלתה לארץ בשנת ת"ש (1940). היא נמנתה עם מייסדי גלי צה"ל והייתה מראשוני קול ישראל. היא שימשה כתבת צבאית במלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים.
ש' הראבן הייתה סופרת ומתרגמת, פובליציסטית ומסאית. הראבן פרסמה עשרים ספרים ומקצת ספריה תורגמו ללשונות אחרות. היא תרגמה לעברית כמה יצירות קלסיות מכמה לשונות: מחזות של מְרוזֶ'ק, דילן תומס ושירים של אדם מיצקביץ. מסותיה בענייני חברה, תרבות ומדיניות פורסמו בעיתונות הישראלית וכונסו בספרים.
בתשכ"ה בחר בה L'Express הצרפתי לאחת מ"מאה נשים המניעות את העולם". הייתה סופרת־תושבת באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטאות אוהיו ואוקספורד. היא נבחרה לאחת מאחת עשרה הנשים המצטיינות של ישראל לכבוד יום העצמאות ה־40 למדינה.
שולמית הראבן זכתה בפרס היצירה לשנת 1974, פרס ולנרוד ופרס אברך למסאות לשנת 1989.
בני משפחתה של שולמית הראבן תרמו את ארכיונה האישי למכון הֶקשרים לחקר הספרות והתרבות היהודית והישראלית באוניברסיטת בן־גוריון בנגב. בארכיון גם סיפורים, שירים ומסות פרי עטה שפורסמו בעיתונות ולא קובצו בספרים וגם מאמרים מחקריים על יצירתה מהארץ ומחו"ל. על הארכיון תוכלו לקרוא כאן.
מספריה
- עיר ימים רבים (תשל"ג)
- שונא הנסים (תשמ"ג)
- תסמונת דולסינאה [קובץ מסות] (1981)
לזכרה
לזכרה של שולמית הראבן, אקדם 25, עמ' 1
