שרגא אברמסון

תרע"ו–תשנ"ו, 1915–1996

נבחר לחבר בב' בתמוז תשי"ט
היה עורך לשוננו בשנים תשל"ב–תש"ם, סגן נשיא האקדמיה בשנים תשל"ד–תשמ"א, חבר מועצת המערכת של המילון ההיסטורי, יושב ראש ועד המינוח וחבר הוועדות למונחי ספרנות ופסיכולוגיה

שרגא אברמסון נולד בצ'כנוביץ שבפולין. למד בישיבות ליטא ובישיבת לומז'ה, הוסמך לרבנות בשנת תרצ"ו. באותה השנה עלה ארצה ולמד בישיבת פתח תקווה. את לימודיו לתואר הראשון והשני עשה באוניברסיטה העברית בחוגים תלמוד,
ספרות עברית והיסטוריה.

בשנים 1950–1958 לימד בבית המדרש לרבנים בניו־יורק, קיבל שם תואר דוקטור ומונה לפרופסור. כמו כן לימד בישיבה־יוניברסיטי. משנת 1957 היה פרופסור בחוג לתלמוד באוניברסיטה העברית.

זכה בפרסים רבים ובהם פרס ביאליק ופרס ישראל במדעי היהדות. היה חבר האקדמיה הישראלית הלאומית למדעים וחבר האקדמיה האמריקנית למדעי היהדות.

תחומי מחקרו: תלמוד וספרות הגאונים והראשונים, שירת ימי הביניים, הלשון העברית ופרשנות המקרא בימי הביניים. גולת הכותרת של מחקריו – חקר הגניזה.

ש' אברמסון פרסם ספרים ומאמרים רבים. מספריו: "בן משלי ובן קהלת לר"ש הנגיד", "רב ניסים גאון", "עניינות בספרות הגאונים", "מפי בעלי לשונות" (על ארבעה מדקדקים בימי הביניים), "פירוש רבנו חננאל לתלמוד".