לְמִשְׁעִי
פירוש הביטוי: 'באופן מושלם'.
דוגמה: שבוע אחר כך הוא התדפק שוב על דלתנו – לבוש מחלצות ושערו מסורק למשעי.
המילה לְמִשְׁעִי מופיעה פעם אחת בתנ"ך: "וּבְמַיִם לֹא רֻחַצְתְּ לְמִשְׁעִי" (יחזקאל טז, ד). מובנה אינו ברור עד תום, אך התרגום הארמי (תרגום יונתן) מתרגמהּ "לאתנקאה", כלומר 'להתנקות'. לפי דעה אחת שורש המילה הוא מש"ע, והוא מקביל לשורשים קרובים בשפות שמיות אחרות שעניינם ניקיון ורחצה. לפי דעה אחרת המ"ם איננה מאותיות השורש ושורש המילה הוא אפוא שע"י – שורש הידוע מארמית ומובנו 'להיות חָלָק', 'להחליק' ואף 'למרוח'. השורש שע"י קרוב באותיותיו ובמובנו אל השורש שע"ע, שאליו קשורה בין היתר המילה שעועית (כנראה על שום היותה חלקה למשעי).
לפי הבנה זו, לְמִשְׁעִי ביחזקאל איננו 'להיות נקי' אלא 'להיות חלק'. בשימושה הרגיל של המילה ניכר עד היום ההקשר המקראי: לצד שימוש מועט בצירוף 'רחוץ למשעי' משמשים לא מעט הצירופים 'מגולח למשעי', 'חלק למשעי' ו'נקי למשעי'. ואולם מאחר שמובנה של 'למשעי' סתום, מתפרשת המילה בצירופים האלה 'באופן מושלם', מה שהוליד צירופי מילים חדשים שאינם קרובים לרחצה, ניקיון וחֲלקוּת – כמו לָבוש למשעי (לבוש באופן מושלם, לבוש בהידור) או חם למשעי, כבשיר "שאלות", שיר שתרגם בנימין הרשב משירי ברטולד ברכט: "וכתבי לי מה לבשת. החם לך למשעי?"
הערה: חילופי שורשים מעין שע"י ושע"ע הם בבחינת חזון נפרץ בשפות השמיות. כך למשל החילופים בין שׁח"י לשׁח"ח ('להתכופף') או בין מצ"י למצ"ץ, כבשיר הילדים של ביאליק "הפרח לפרפר": "פַּרְפַּר, פַּרְפַּר, פֶּרַח חַי, רֶד־נָא מַהֵר, שֵׁב עָלַי. רֶד־נָא מַהֵר, מְצֵה וּמְצֵה, וּמִכּוֹסִי טַל שְׁתֵה".
