בְּרָכָה לְבַטָּלָה
פירוש הביטוי: 'טִרחה לשווא'.
דוגמה: כל המאמצים שהושקעו בשיקום האסיר היו ברכה לבטלה.
הביטוי 'ברכה לבטלה' לקוח מעולם ההלכה, והוא מתייחס לאמירת ברכה שכלול בה שם ה' – שלא לצורך. הצירוף עולה לראשונה בספרות הגאונים (למן המאה התשיעית) והוא משלב שני איסורים הנזכרים בתלמוד: האיסור לברך "ברכה שאינה צריכה", כלומר ברכה מיותרת, והאיסור להזכיר "שם שמים לבטלה", כלומר לשווא, לחינם, לריק. למשל מי שמברך "ברוך אתה ה'… המוציא לחם מן הארץ" ואינו אוכל לאחר מכן לחם, בירך ברכה לבטלה.
מלשון ההלכה הושאל הצירוף ללשון הכללית במשמעות 'מאמץ סרק', 'יגיעת שווא'. נראה כי בשימוש זה המילה ברכה מסמלת מעשה חיובי, מעשה שכוונתו טובה.
