פרשת קורח – טלית שכולה תכלת
טלית שכולה תכלת היא משל לדבר מושלם שאין בו שום פגם, בייחוד מבחינה מוסרית. השימוש הרגיל בביטוי הוא בשלילה או באירוניה, כגון "תפסיק להאשים את כל העולם. גם אתה לא טלית שכולה תכלת".
מקורו של הביטוי במדרש המבוסס על פרשת השבוע שלנו – פרשת קֹרַח – ועל סמיכותה למצוות הציצית שנאמרה בסוף הפרשה הקודמת. לפי מדרש זה לאחר שנצטוו ישראל על מצוות הציצית יצא קורח נגד משה בשאלות של קנטור:
"אמר ליה [אמר לו] קרח למשה רבינו: טלית שכולה תכלת, מהו שתהא פטורה מן הציצית? אמר ליה משה חייב בציצית! אמר ליה קרח: טלית שכולה תכלת אינה פוטרת עצמה, וארבעה חוטין פוטרין אותה?!" (ילקוט שמעוני, על פי ירושלמי ומדרש רבה)
מקור שאלתו של קורח במצווה לתת גדילים (חוטים, פתילים) בארבע הפינות של הציצית, ובכל קבוצת גדילים לתת פתיל אחד של תכלת. השאלה אם צריך לתת פתיל תכלת בטלית שכולה תכלת נועדה להציג את מצוות הציצית באור מגוחך ובכך לערער על מנהיגותו של משה.
