זאב יעבּץ
ט"ז בתשרי תר"ח – י"ח בתשרי תרפ"ד (1847–1923)
- ממייסדי חברת "שפה ברורה" ו"ועד הספרות" שלה בשנת תר"ן (1889)
הרב זאב יעבץ נולד בקולנו שבפולין למשפחה אמידה ומיוחסת, היה עילוי והוסמך לרבנות. נישא לגולדה פינס – אחותו של י"מ פינס. תחילה עסק במסחר אך נמשך לחקר היהדות ובייחוד להיסטוריה שלה. פרסם מאמרים רבים בקבצים בנושאי מדעי היהדות, ובהם מאמרו "מגדל המאה" שבו ביקר את תנועת ההשכלה (1886).
יעבץ עלה לארץ ב־1887 עם משפחתו. היה מורה במושבה יהודיה (1888–1889), מנהל בית הספר בזיכרון יעקב מטעם הברון ורב המושבה (1890), מאחר שפקידי הברון הצרו את צעדיו נאלץ לעזוב והשתקע בירושלים. הוא כתב ספרי לימוד וספרי קריאה לילדים ברוח המסורת היהודית, ובהם קבצים של סיפורי אגדה שנתקבלו בבתי ספר דתיים וכלליים ואף בחדרים מתוקנים בתפוצות. הוא ערך כתב עת (בשמות שונים) למדעי היהדות ולמאמרי דעות. בביתו דיברו רק עברית במבטא אשכנזי. ואולם עמדתו המשלבת לאומיות ודתיות לא אפשרה לו להתערות ביישוב החדש, והוא עזב את הארץ ב־1897 ונדד בין כמה ארצות. היה ממקימי הסתדרות "המזרחי" (עם הרב ריינס) וערך את ביטאונה. לאחר זמן מה עזב את הפוליטיקה והתמסר כולו לכתיבת ספרו הגדול "תולדות ישראל" שבו החל עוד ב־1871.
ז' יעבץ שמר על קשר עם ועד הלשון גם לאחר שעזב את הארץ ועד מותו. הוא נפטר ונקבר בלונדון.
מפרסומיו: הארץ (1891); נגינות מני קדם (1892); מכתב ממראות הארץ (1892); חרבות לאתים (1893); דברי ימי העמים (1892–1893); מקור הברכות (1910); תולדות ישראל (תשעה כרכים, 1932–1935), סידור עבודת הלבבות (1912).
לקריאה נוספת
- אסף ידידיה, "תשעים שנה לפטירתו של זאב יעבץ – מחלוצי תחיית העברית", אקדם 51, עמ' 6
- אהבה בעברית – חליפת מכתבים בין זאב יעבץ לארוסתו גולדה פינס, שם, עמ' 8
