אִנָּה
הפועל אינה פירושו 'זימן', 'הִקְרָה': "מַכֵּה אִישׁ וָמֵת מוֹת יוּמָת; וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ – וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה" (שמות כא, יב–יג). היינו: מי שלא הרג בכוונת זדון אלא כי כך זימן לו האלוהים – יהיה לו מקלט לנוס אליו.
בימינו הפועל אִנָּה משמש לעיתים בלשון הגבוהה בצירופים דוגמת 'אינה הגורל'. צורת הסביל אֻנָּה מוכרת מן הצירוף 'לא יאונה לו כל רע'.
הִתְאַנָּה פירושו ביקש הזדמנות להרע: "כִּי אַךְ דְּעוּ נָא וּרְאוּ כִּי מִתְאַנֶּה הוּא לִי" (מלכים ב ה, ז). קרובה לו המילה תּוֹאֲנָה שעניינה תירוץ שווא, כגון 'הוא דאג לענייניו האישיים בתואנה של דאגה לצורכי הכלל'.
למילים אלו, שמקורן בתנ"ך, נוספה בעת החדשה המילה תְּאוּנָה: אירוע מצער שקרה בלי כוונה, בעיקר בדרך או בעבודה. חידוש המילה תאונה מיוחס לחיים נחמן ביאליק.
