אי־שוויון ברבים

במשקל פִּעְלוֹן (וכן בבן זוגו פִּיעָלון) רווחת צורת הריבוי בסיומת ־וֹת, כגון ניסיונות, כישלונות, שיגעונות, פתרונות, חסרונות, דמיונות, יתרונות, חשבונות. כך גם הריבוי של שוויון הוא שוויונות.

עם זאת אפשר למצוא מילים אחדות במשקלים האלה גם בסיומת ־ִים, כגון ביטְאונים, עשרונים, חלבונים. ואף יש שאותה מילה באה בשתי צורות רבים: פִּתְרוֹנוֹת לצד פִּתְרוֹנִים בניב המקראי "לֵאלֹהִים פִּתְרוֹנִים" (בראשית מ, ח), פִּזְמוֹנִים וגם פִּזְמוֹנוֹת, כגון בשם ספרו של ביאליק "שירים ופזמונות לילדים".

מכיוון שצורת הריבוי של שוויון היא שוויונות, צורת הריבוי המתבקשת של אי־שוויון – מונח המשמש בעיקר בתחום המתמטיקה – היא אי־שוויונוֹת. כך גם קבעה האקדמיה במפורש במילון למונחי המתמטיקה משנת תשמ"ה (1985).

בפי הדוברים משמשת גם צורת הריבוי אי־שוויונים, ומצד הלשון אין בה פסול. אף במילון למונחי מתמטיקה פשוטה של ועד הלשון משנת תרצ"ג (1933) נמצא 'אי שוויונים'. ייתכן שצורת הריבוי ב־ִים נובעת מתפיסת הצירוף 'אי־שוויון' כמילה אחת שלמה, שכבר אינה נתפסת בתודעת הדוברים כנתונה לכללי הריבוי של משקל פִּעְלוֹן. אך כאמור הפסיקה האחרונה של האקדמיה היא אי־שוויונוֹת.