הביטוי האהוב

אבד עליו הכלח

מספר איוב: “גַּם כֹּחַ יְדֵיהֶם לָמָּה לִּי עָלֵימוֹ אָבַד כָּלַח” (ל, ב).

אהבה שאינה תלויה בדבר

הסבר כל כך פשוט מהי אהבה אמיתית. לאחותי, לאימי ולי יש טבעת זהה וזה מה שבחרנו לחרוט עליה.

אובד עצות

משירת האזינו: “כִּי גוֹי אֹבַד עֵצוֹת הֵמָּה וְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה” (דברים לב, כח).

אוויל משריש

מספר איוב: “אֲנִי רָאִיתִי אֱוִיל מַשְׁרִישׁ וָאֶקּוֹב נָוֵהוּ פִתְאֹם” (ה, ג).

אוי ויי, אוי ויי זמיר

אוי וי… – האח הקטן אך הזקן ברוחו של “אוי ואבוי”. שתי הברות, אבל כמה שהן שימושיות! ביטוי האמפתיה הכי מיידי שלי.

אחרי החגים

אחריי המבול

אי תנועה

אני אוהב שהצירוף הזה גם מסמן מקום שבו אין תנועה וגם אי במרכזה של התנועה.

איזהו עשיר – השמח בחלקו

משנה אבות ד, א.

איילת אהבים

יש לנו נכדה בשם איילת, והיא עדינה וקלת תנועה כאיילה המדלגת בקפיצותיה מסלע לסלע. איילת שלנו אוהבת מאד לרקוד.

אילני סרק קולם הולך

ממדרש בראשית רבה.
ציורי מאוד, ישראלי מאוד, ולצערי גם עכשווי מאוד.

אין דברים כאלה

אין הנחתום מעיד על עיסתו

אסתרא בלגינא קיש קיש קריא

המצלול בביטוי מוצא חן בעיניי, שכן אפשר לשמוע את קרקוש המטבע. יש כאן הצגה שלמה כולל התפאורה. רלוונטי מאוד בכל הדורות ובכל מישורי החיים.

איש אשכולות

איש באמונתו יחיה

על פי “וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה” (חבקוק ב, ד).
הביטוי הזה הוא בעיניי שיא הפיוס והכבוד ההדדי שכולנו צריכים לשאוף אליו. נכון, לעולם לא נוכל להגיע להסכמה מושלמת, אבל עדיין עלינו לכבד זה את זה על אמונותינו ודעותינו השונות.

אַל יִתְהַלֵּל חֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ

מלכים א כ, יא.
מגדיל את ההערכה שרוחשים כלפי אנשים אשר ביצעו משהו, ובאותו הזמן מחדיר צניעות באלו אשר עדיין לא ביצעו מעשה זה.

אל תשליכנו לעת זקנה

נושא בחובו חוכמה עמוקה. ובנוסף סבא שלי ז”ל, היה נפרד ממני באמירה הזו, בכל פעם שביקרתי אותו ואת סבתי.

אליה וקוץ בה

אם בארזים נפלה שלהבת, מה יעשו אֲזוֹבֵי קִיר?

כילדה המילים של הביטוי קסמו לי ונשמעו לי אקזוטיים. כאישה בת חצי מאה לצערי אני מוצאת את עצמי משתמשת רבות בביטוי בכל השיח הפוליטי והשלכותיו על המתרחש במרחב הציבורי.

אם לסבתא היו גלגלים

זו דרך אלגנטית מאוד שמחליפה בקלות את הביטוי: “עזוב אותי באמאש’ך”.

אנחנו על המפה

ביטוי שמגיע מעולם הספורט, משקף הישג לארצנו. זה ביטוי שמשחק ברגש של כולנו, כאשר אנחנו שומעים אותו אנחנו נזכרים בגאווה הישראלית שהרגשנו באותו יום.

אַסְקופָּה הַנִּדְרֶסֶת

מן התלמוד.

אָרְחֵי פָּרְחֵי

אחרי שחרורי מהצבא עבדתי במרפאה וטרינרית בניהול וטרינר שהערצתי. כאשר היו מגיעים עם גור חדש הוא היה אומר שזה בסדר לצאת איתו לטיול לפני השלמת כל החיסונים, אבל לא לפארק הירקון או לים, במקום שמסתובבים בו כל הארחי פרחי. מאז התאהבתי בביטוי והוא משעשע אותי בכל פעם שאני נתקלת בו.

את אמיתית?!

באין ציפור שיר גם עורב זמיר

בָּבַת עֵינִי

בדחילו ורחימו

בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי

יונה ב, ח.
היש עוד שפה בעולם היכולה לבטא במילים כאלו מצב רגשי?

בּוּקָה וּמְבוּקָה וּמְבֻלָּקָה

נחום ב, יא.
הביטוי תמיד מעלה לי חיוך על הפנים מכיוון שהוא מזכיר לי את “דודי שמחה”, ספרו הנפלא של ע’ הלל.

בושה וחרפה

בטל בשישים

בין השמשות

ביטוי מיוחד ומסתורי: שמש יש אחת. אולי הכוונה היא בין המאורות, השמש והירח? חוץ מן העניין המילולי, יש בביטוי תיאור זמן לא מדויק, פלואידי, לא ברור, ולכן פיוטי לדעתי. וגם אין ביטוי כזה, למיטב ידיעתי, בשפות אחרות.

בן בליעל

יום אחד הבנתי שיש לי צורך בגידוף חדש.

בן נעוות המרדות

שמואל א כ, ל.

בנוי לתלפיות

משיר השירים: “כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת” (ד, ד).

בעזרת השם

משמש דתיים וחילוניים כאחד.

בקרוב אצלך

ברוך שפטרנו

ברחל בתך הקטנה

המרצה שלי נהג להשתמש בביטוי כשסטודנטים שאלו שאלות מוזרות ולא הגיוניות. מעלה חיוך בכל פעם שאני שומעת אותו.

ברית כרותה לשפתיים

מן התלמוד.
סבתי האהובה נהגה להגיד ביטוי זה בכל פעם שמי מאיתנו איחל משהו רע לאחר בזמן כעס. משמעות הביטוי – שמילים יוצרות מציאות לטוב ולרע, ולכן עלינו לסנן אותן היטב היטב.

גועל נפש

על פי יחזקאל: “וַתֻּשְׁלְכִי אֶל פְּנֵי הַשָּׂדֶה בְּגֹעַל נַפְשֵׁךְ בְּיוֹם הֻלֶּדֶת אֹתָךְ” (טז, ה).

גם זו לטובה

הביטוי אופטימי ומעודד, ויפה מבחינה מילולית.

דבריי הוצאו מהקשרם

דיבורים כמו חול

הבל הבלים

על פי קהלת א, ב: “הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל”.

הווי דן כל אדם לכף זכות

(א) כי זו הדרך הנכונה לנהוג בחיים – להניח לגבי כל אדם שאינך מכיר, שהוא חיובי, כל עוד לא נוכחת אחרת, ולמצוא במה שאחרים עושים קודם כול את הכוונה הטובה. כבן 84 נוכחתי בחיי שכך נכון לנהוג.
(ב) אני תמיד נותנת לאנשים קרדיט, מסבירה ומצדיקה את הטעויות שלהם… פעם אמרו לי שאני אדם שדן את האנשים לכף זכות, ומאז התאהבתי בביטוי ובעוצמה שלו: מעט מילים עם משמעות עמוקה.

היטב חרה לי

מספר יונה: “וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל יוֹנָה הַהֵיטֵב חָרָה לְךָ עַל הַקִּיקָיוֹן וַיֹּאמֶר הֵיטֵב חָרָה לִי עַד מָוֶת” (ד, ט).
מעבר לקישור ליונה, הרי שהביטוי משתמש במילה ‘חיובית’ כביכול – היטב – דווקא כדי להגדיר משהו שלילי – כעס או תסכול גדולים.

היינו הך

נשמע כמו גרמנית; ואם נפרש כל מילה בנפרד המשמעות לא תהיה אותו הדבר – תרתי משמע. לא הרבה מכירים את הביטוי, ולרוב כשאני משתמש בו אני צריך להסביר, ותמיד נוצר שיח סביב זה.

הכינותי מראש

הלך זרזיר אצל עורב

מן התלמוד.
הביטוי הזה צף בראשי בכל פעם שאני רואה בטלוויזיה את הפוליטיקאים שלנו…

הושלך הס

המחשבה שניתן להשליך שקט היא מדהימה. כשאומרים את הביטוי הזה אפשר ממש לדמיין את הדממה שמתפרסת בחדר – זה יפיפה בעיניי.

הפוסל במומו פוסל

על פי התלמוד.
אני מטפלת במקצועי וגם יצור חברתי (כך מקווה), הפתגם הזה כל כך נכון ונראה כל הזמן בקליניקה וביחסים בין־אישיים. תמיד כשאני מבקרת מישהו אני שואלת את עצמי מדוע תכונה זו מפריעה לי כל כך – אולי כי היא כמו מראה עבורי, ומן הניסיון האישי שלי וממפגש עם מטופלים זה בדרך כלל כך.

הצ’ופצ’יק של הקומקום

הגשש החיוור.

וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ

ויקרא יט, יח.
זאת תמצית החיים המוסריים והחברתיים – כל התורה כולה על רגל אחת.

ואידך זיל גמור

הביטוי לקוח מן הסיפור הנודע על הלל הזקן: גוי אחד ביקש ממנו שילמד אותו את כל התורה על רגל אחת; הלל השיבו: “דעלך סני לחברך לא תעביד, ואידך פירושא זיל גמור” (=מה ששנוא עליך, לחברך לא תעשה, והשאר פירוש – לֵךְ לְמַד).
מן הביטויים האהובים עליי, ולו מעמד מיוחד בשל הקשרו התרבותי והמטען הרב־משמעי של המילה “גמור” החושפת את פיתולי השפה ומעמדה המשתנה מתקופה לתקופה.

וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן

ויקרא יט, לב.
אני מלמדת את נכדיי ביטויים בקשר לזקנה. הנכד רצה לרמוז לאחיו לגבי הביטוי “והדרת פני זקן” ועשה תנועות של עדירה במעדר.

ויקום המלפפון ויכה את הגנן

מן הלדינו.

זה נהנה וזה אינו חסר

מן התלמוד.

זר לא יבין זאת

חבל על הזמן

בסלנג הביטוי מתאר מצב רצוי או טוב בהחלט. אך משמעותו המילולית של הביטוי הפוכה – המצב מיותר (חבל על הזמן שבזבזו). אם כן יש בביטוי פן מסוים של אירוניה, אך אני סבור כי רוב המשתמשים בביטוי לא מודעים אליו. אדם שלא מבין את הסלנג עלול להיפגע עמוקות אם הביטוי ייאמר כלפיו.

חד־משמעית

חוכא ואטלולא

המילים האלה יוצרות קונוטציה כל כך משעשעת ולגלגנית… הצלילים החזקים מעצימים את הבדיחה, וגם התנועות החדות – שורוק וחיריק יוצרות מילים פשוט מצחיקות! צירוף אדיר.

חומוס צ’יפס סלט

חזיז ורעם

חזק ואמץ

מתוך ברכת משה ליהושע: “חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה’ לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם…” (דברים לא, ז).

חי נפשי

חכם בלילה

כי בחושך לא רואים שהוא לא כל כך חכם. סיפור שלם בצמד מילים. נפלא!

חלומות פז

ביטוי קסום, משרה שלווה, ומאז ילדותי מלווה אותי.

חמד לצון

על פי משלי: “עַד מָתַי פְּתָיִם תְּאֵהֲבוּ פֶתִי, וְלֵצִים לָצוֹן חָמְדוּ לָהֶם, וּכְסִילִים יִשְׂנְאוּ דָעַת” (א, כב).
אני אוהב את הביטוי הזה כי הוא תמיד מזכיר את הרגעים האלה עם חבריי, כשאנחנו חומדים לצון זה לזה. ומזכיר לי את חבריי הטובים.

חמור קופץ בראש

חן חן

זכריה ד, ז.
אני נהנה לומר לאנשים שונים את הביטוי “חן חן”, ולראות בכל פעם מה תהיה התגובה… זה מעניין.

חס וחלילה

חשרת עבים

מן הביטויים שמפסלים את המילה בגוף. גם אם את לא יודעת בוודאות מה פירוש הביטוי, את חווה אותו. הוא ישות סמיכה ונוכחת בפני עצמו. נפלא.

טב למיתב טנדו מלמיתב ארמלו

מן התלמוד.
המצלול של הביטוי הארמי מצחיק אותי, והמסר נחמד – טוב לשבת שניים מלהיות לבד.

טעם לשבח

מספרות חז”ל.
לא צריך להסביר יותר מדי: טעם לפגם – כולם מכירים, טעם לשבח – בגלל החיוביות.

יאללה ביי

הביטוי הכי ישראלי שיש – אף על פי שהוא מורכב מצמד מילים משפות זרות: יאללה – ערבית, ביי – אנגלית; כור ההיתוך הישראלי בהתגלמותו.

יום בנעימים

יום עסל יום בסל

מערבית (=יום דבש יום בצל).
פשוט מבטא באופן מדויק את החיים.

יוצא דופן

הופתעתי מאוד לגלות (בגיל 35) את מקור הביטוי. נפעמתי כאשר למדתי את הקשר שבין ניתוח קיסרי ובין הביטוי.

יישר כח, שכוייח

יפה שעה אחת קודם

יצא שכרו בהפסדו

ממסכת אבות: “ארבע מידות בדעות: נוח לכעוס ונוח לרצות – יצא שכרו בהפסדו. קשה לכעוס וקשה לרצות – יצא הפסדו בשכרו. קשה לכעוס ונוח לרצות – חסיד. נוח לכעוס וקשה לרצות – רשע” (ה, יא).

כאבן שאין לה הופכין

מן התלמוד.

כבדהו וחושדהו

כהרף עין

מן התלמוד, למשל “בין השמשות – כהרף עין, ואי איפשר לעמוד עליו, זה נכנס וזה יוצא”.
ביטוי ציורי מאוד.

כל העולם ואשתו

האבסורד שבו.

כלו כל הקיצין

מן התלמוד, למשל: “תפוח דעתן של מחשבי קצין, שהיו אומרין: כלו כל הקצין ולא בא, וכיון שלא בא שוב אינו בא, אלא ‘אם יתמהמה חכה לו'”.

כפתור ופרח

כשלג דאשתקד

ביטוי שימושי מאוד בחיי היום־יום.

כשמן בעצמותיי

על פי תהלים קט, יח: “וַתָּבֹא כַמַּיִם בְּקִרְבּוֹ וְכַשֶּׁמֶן בְּעַצְמוֹתָיו”.

לא אלמן ישראל

על פי ירמיהו: ״כִּי לֹא אַלְמָן יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה מֵאֱלֹהָיו מה’ צְבָאוֹת״ (נא, ה).
הביטוי חביב עליי מאוד מאחר שבכוחו להעביר מסר של עידוד, של תקווה ושל מקור לאופטימיות. לא אלמן ישראל – עוד יש בו אנשי רוח גדולים, רבים וטובים, העוסקים בלשוננו ושוקדים על טיפוחה באהבתם אותה.

לא בא לי

צירוף מילים שאי אפשר לתרגם לשום שפה…

לא דובים ולא יער

לא יאומן כי יסופר

קודם כול בגלל הטעות במילה “יאומן” – כי צריך לומר יֵאָמֵן, אבל כדי לחרוז את המילה עם “יסופר” עיוותו גם את ‘ייאמן’ ל’יאומן’.

לא כתמול שלשום

מן התנ”ך, למשל: “וַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת פְּנֵי לָבָן וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ עִמּוֹ כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם” (בראשית לא, ב).

לא משתמע לשתי פנים

להקטין ראש, להגדיל ראש

לחם צר ומים לחץ

כך במשנה. במקרא: לֶחֶם לַחַץ וּמַיִם לַחַץ.
מעבר לתיאור המקראי של פיתה וסודה, הרי הביטוי הזה מזכיר לי שוב ושוב שאנחנו אוכלים כדי לחיות, ולא להפך.

למה לא פותחים פה עוד קופה

משקף את הסבלנות של הישראלים ואת כושר הסבל שלהם לעמוד בתור.

לשים לב

זו כל התורה כולה, לשים את הלב, בהתבוננות, בהקשבה, בשיח, במפגש, בעשייה, להיות שם במלואנו.

מ’כפת לי

מאיגרא רמא לבירא עמיקתא

מארמית התלמוד (=מגג גבוה לבאר עמוקה).
קרה קורה ויקרה לכל אחד מאיתנו, לכל חברה, לכל קהילה, לכל מדינה… ביטוי שמזכיר לנו לשמור על צניעות, לא להשתכר מאוויר הפסגות ולא “לעוף על עצמנו”. ביטוי ושמזכיר לנו את מקומנו הצנוע בעולם. גם הצליל והמקצב של הביטוי מקסימים בעיניי.

מדושן עונג

מתפילת ליל שבת.
זהו תיאור נפלא לתחושה פיזית או רגשית שלא מצאתי לו מקבילה טובה בשפות אחרות. המחשבה שהאדם הוא דבר שפורח וזקוק לדישון, ושהוא מדושן כולו בעונג, היא נהדרת ומעבירה בצורה מצוינת הן שובע נעים שלאחר ארוחה וטובה הן סיפוק רגשי מאנשים הקרובים לך.

מדם ליבו

מה הלו”ז?

מה עניין שמיטה להר סיני

מהומה על לא מאומה

גם משחק מילים יפה וגם משפט מרגיע.

מן הפח אל הפחת

על פי ישעיהו כד, יח: “וְהָעוֹלֶה מִתּוֹךְ הַפַּחַת יִלָּכֵד בַּפָּח”.

מי שלא טוב לו – יום טוב לו

מלחך פנכה

ממטרים פזורים

אני אוהבת את החורף ואוהבת את צירוף המילים הרשמי בתחזית שמעיד על בואו של החורף!!

מן הסתם

מַעֲנֶה רַךְ יָשִׁיב חֵמָה

משלי טו, א.
ארבע מילים שיש בהן חוכמת חיים רבה. ביטוי זה בא להזכיר לנו שכאשר מדברים בטון נעים ומחזירים תשובה רכה, הדבר יכול לרכך את תגובת השומע ויכול למנוע את כעסו.

מצאת החמה עד צאת הנשמה

משובב נפש

על פי “נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ” (תהלים כג, ג).
ביטוי שגורם לי להרגיש את השמחה שבו, המילים רוקדות מרוב עונג.

נאה דורש נאה מקיים

על פי תוספתא חגיגה: “יש נאה דורש ואין נאה מקיים, נאה מקיים ואין נאה דורש. לעזר בן ערך נאה דורש ונאה מקיים. אשריך אברהם אבינו שאלעזר בן ערך יצא מחלציך, שיודע להבין ולדרוש לכבוד אביו שבשמים”.

נהגת שודים

נהפוך הוא

ממגילת אסתר.

נים ולא נים

מארמית התלמוד: “נים ולא נים, תיר ולא תיר” (=ישן ולא ישן, ער ולא ער).

נפל לך בורג

נקעה נפשו

מן התנ”ך, למשל: “הִנְנִי נֹתְנָךְ בְּיַד אֲשֶׁר שָׂנֵאת בְּיַד אֲשֶׁר נָקְעָה נַפְשֵׁךְ מֵהֶם” (יחזקאל כג, כח).

נשיאים ורוח וגשם אין

מוצאות חן בעיניי המוזיקליות של הביטוי וההפתעה במילה הסוגרת ה”שוברת” את הרצף של נשיאים ורוח.

סוד כמוס לפרה וגם לסוס

נוסטלגייה!

עונג צרוף

על הפנים

תיאור ציורי, מצחיק ומובן למצב ביש.

עלי אדמות

על פי תהלים מט, יב.
בהתחלה חשבתי שמדובר בעלים שנערמו על אדמות וממש אהבתי את הרעיון של אדמות ברבים. ובכלל, שנותנים מקום לעלים שנערמים, ונותנים להם סומך. גם היום, כשאני מבינה את המשמעות האמיתית של הביטוי, זה עדיין ציורי ומקסים בעיניי.

ערבות הדדית

ביטוי שנשנה רבות לאחרונה, הוא מחבק ומחבר את החברה.

פה קבור הכלב

צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים

על פי מימרות מספרות חז”ל, למשל: “אפשר אדם חורש בשעת חרישה, זורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קציר ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח – תורה מה תהא עליה, אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים…”

צוק העיתים

על פי דניאל ט, כה.

צמד חמד

קורם עור וגידים

על פי חזון העצמות היבשות: “כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה’ לָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה: הִנֵּה אֲנִי מֵבִיא בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם. וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם גִּידִים וְהַעֲלֵתִי עֲלֵיכֶם בָּשָׂר וְקָרַמְתִּי עֲלֵיכֶם עוֹר וְנָתַתִּי בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם… וְהִנֵּה רַעַשׁ וַתִּקְרְבוּ עֲצָמוֹת עֶצֶם אֶל עַצְמוֹ. וְרָאִיתִי וְהִנֵּה עֲלֵיהֶם גִּדִים וּבָשָׂר עָלָה וַיִּקְרַם עֲלֵיהֶם עוֹר מִלְמָעְלָה וְרוּחַ אֵין בָּהֶם” (יחזקאל לז).

קל וחומר

קלללללללללללללל

קשקוש בלבוש

רע לתפארת

מתוך השיר “וידוי” מאת אלכסנדר פן.

שבת שלום

הביטוי רב העוצמה מכנס לתוכו בתמציתיות את הערך המיוחד המיוחס בתרבות היהודית והעברית גם לשבת וגם לשלום, ומהווה איחול שיזכה המבורך ליהנות משניהם ביחד בסוף השבוע הקרב.

שד משחת

שוד ושבר

מן התנ”ך, למשל: “לֹא יִשָּׁמַע עוֹד חָמָס בְּאַרְצֵךְ שֹׁד וָשֶׁבֶר בִּגְבוּלָיִךְ” (ישעיהו ס, יח).

שטויות במיץ עגבניות

שיבושם לו

שינס מותניים

מלכים א יח, מו.
ההשראה לביטוי הייתה אימי ז”ל, אשר הייתה דוגמה ומופת לביטוי זה לכל אורך ימיי חייה.

שכיית חמדה

על פי ישעיהו ב, טז.
ביטוי כל כך טהור ואוהב, שליבי נכמר בכל פעם שאני שומע אותו. לצערי הביטוי כמעט אינו בשימוש. מנגד יש בחוסר השימוש בו כדי לייחד אותו עוד יותר.

של הביוקר

שמחת זקנתי בראש חוצות

שפתיים יישק

על פי משלי: “שְׂפָתַיִם יִשָּׁק מֵשִׁיב דְּבָרִים נְכֹחִים” (כד, כו).

שקר וכזב

מלשון הפיוט.

“שתי מטר”

בהשראת הקורונה – הבלבול הרווח במספרים (זכר ונקבה) די מעציב, אבל בתקופת הקורונה שוב ושוב שמענו ״שתי מטר״ מפי הציבור, משרתיו וכל מי שבעצם דיבר על המרחק הנדרש לצורך זהירות מהנגיף.

שתיקה רועמת

ביטוי שהוא ניב ניגודים (אוקסימורון).

תבנית נוף מולדתו

שאול טשרניחובסקי: “האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו”.

תהום הנשייה

מלשון ההשכלה.

תפסת מרובה לא תפסת

מלשון חז”ל.