הדף בטעינה

על המילה עֹז

במילון

 (ללא ניקוד: עוז)
מיןזכר
שורשעזז
נטייה לכל הנטיות

הגדרה

  • אומֶץ, גבורה

צירופים

על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

הגייה

בניין הופעל

WP_Post Object
(
    [ID] => 66707
    [post_author] => 49
    [post_date] => 2022-11-29 10:00:01
    [post_date_gmt] => 2022-11-29 08:00:01
    [post_content] => 

בניין הופעל הוא הבניין הסביל לבניין הִפעיל, והקשר הֶהדוק ביניהם איננו רק במשמעות (כלומר שזה סבילו של זה) אלא גם בצורה: די בשינוי קל בתנועה או בתנועות כדי להפוך הִפעיל להופעל ולהפך, למשל הִלְבַּשְׁתִּיהֻלְבַּשְׁתִּי, יַלְבִִּישׁיֻלְבַּשׁ. אשר על כן בניין הופעל נקרא סבילו הפנימי של בניין הפעיל. רצף התנועות u – a הוא סימן ההיכר גם של בניין פֻּעַל, סבילו הפנימי של בניין פִּעֵל.

לדוברי העברית בת ימינו מוכר הבניין כבניין הוּפעל, ובעברית המדוברת הרגילה תנועתו הראשונה היא u לא רק בגִזרות פ"ו, ע"ו וע"ע – בפעלים כגון הוּרַד, הוּקַם או הוּסַב – אלא גם בפעלים רגילים דוגמת הֻשְׁלַךְ, מֻשְׁלָךְ או הֻזְמַן, יֻזְמַן. מסיבה זו גם כשפ' הפועל היא אהח"ע דוברים רבים נוקטים צורות מעין הֻאֲרַךְ, מֻעֲמָד ולא את הצורות הקלסיות בקמץ (הנהגה בימינו o) הָאֳרַךְ, מָעֳמָד. במקרא כשפ' הפועל אהח"ע לא נמצא כלל צורות ב־u (מעין מֻעֲמָד), אלא בעיקר בקמץ (כגון הָחְבָּאוּ, הָחֳלֵיתִי, מָעֳמָד, מָאֳחָזִים, יָחֳרַם) ובפועל הועלה – בחולם (הֹעֲלָה, הֹעֲלָתָה).[1]

ואולם הגיית התנועה הראשונה ב־o (ולא ב־u) אפשרית לא רק כשפ' הפועל היא אהח"ע. גם כשפ' הפועל איננה מן הגרוניים יכולות התנועות קמץ קטן וקיבוץ להתחלף זו בזו. למעשה אם נתבונן בכלל הצורות במקרא יתברר כי בפעלים השלמים ובגִזרות ל' הפועל – לפחות בזמן עבר – הניקוד בקמץ קטן רווח מן הניקוד בקיבוץ; הרי מקצת מן הדוגמאות: הָנְחַלְתִּי, הָרְאֵיתָ, הָמְלַךְ, הָפְקַד, הָבְקְעָה, הָגְלְתָה, הָכְלַמְנוּ, הָטְבְּעוּ.[2] לעיתים נמצא את שתי החלופות זו לצד זו באותו הפועל, כגון "וְהָמְלֵחַ לֹא הֻמְלַחַתְּ" (יחזקאל טז, ד) או "רְדָה וְהָשְׁכְּבָה אֶת־עֲרֵלִים" (יחזקאל לב, יט) לצד "וְהֻשְׁכַּב בְּתוֹךְ עֲרֵלִים" (שם, לב). גם מן הפועל הושלך נמצא את שתי התנועות, למשל "עָלֶיךָ הָשְׁלַכְתִּי מֵרָחֶם" (תהלים כב, יא) – "מַדּוּעַ הוּטְלוּ הוּא וְזַרְעוֹ וְהֻשְׁלְכוּ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָדָעוּ" (ירמיהו כב, כח).

במקרא בולט הקיבוץ בצורות הבינוני (בהשפעת המ"ם של הבינוני), כגון מֻדְבָּק, מֻצְהָב, מֻקְרָח, מֻשְׁלֶכֶת, מֻרְבֶּכֶת, מֻכְשָׁלִים, מֻפְקָדִים, אם כי גם כאן יימצא הקמץ הקטן בצורות מָפְנֶה, מָרְאֶה, מָשְׁזָר, מָשְׁחָת).

רק בגִזרות פ' הפועל וע' הפועל ישנה אפשרות אחת בלבד, תנועת u, שניקודהּ בין בשורוק, כגון הוּצָא, הוּבָא, ובין בקיבוץ, כגון הֻגַּד, הֻגַּשׁ, הֻכָּה, הֻצַּב.

כאמור בפועל השלם התנועה u היא הנשמעת בפי דוברי עברית ימינו, אך התנועה o לא נעלמה. כך למשל בשיר "שְׂדות גולדברג" ("ילדתי שלי") מאיר אריאל שר על פי רוב "בשדה הַמָּזְהָב".

בסיום דברינו נאמר שחילופי קמץ קטן וקיבוץ בהברות סגורות לא מוטעמות אינם מצטמצמים לבניין הופעל. כך לדוגמה נמצא עֻזִּי ('העוז שלי') אבל "עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ" (למשל בשמות טו, ב), חֻקֵּךְ אבל חָקְךָ, טֻמְאָה אבל חָכְמָה או עָרְמָה, ואף בבניין פֻּעַל תימצאנה צורות מעין מְאָדָּמִים (במקום מְאֻדָּמִים) או "כָּלּוּ תְפִלּוֹת דָּוִד בֶּן־יִשָׁי" (תהלים עב, כ; במקום כֻּלּוּ, השווּ וַיְכֻלּוּ בבראשית ב, א). גם בימינו נשמעות שתי התנועות בכמה מילים, ובהן יומרה ויוקרה.

____________________________________________

[1] בימינו תקניות הצורות בקמץ קטן או בקיבוץ. הצורות בחולם אינן פסולות אבל גם אינן מומלצות. ראו בהחלטות האקדמיה כאן.

[2] מסיבה זו בספרי דקדוק ומילונים ללשון המקרא שנכתבו בשפות זרות ידוע הבניין בשם בניין Hoph'al (או Hof'al).​

[post_title] => בניין הופעל [post_excerpt] => בימינו מוכרת ההגייה בתנועת o בבניין הופעל כשפ' הפועל גרונית – הָאֳרַךְ, יָעֳתַק; רק מעטים יודעים שהניקוד בקמץ קטן יכול לבוא גם בפעלים רגילים, כגון הָפְקַד. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%91%d7%a0%d7%99%d7%99%d7%9f-%d7%94%d7%95%d7%a4%d7%a2%d7%9c [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2022-12-15 12:51:14 [post_modified_gmt] => 2022-12-15 10:51:14 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=66707 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

בימינו מוכרת ההגייה בתנועת o בבניין הופעל כשפ' הפועל גרונית – הָאֳרַךְ, יָעֳתַק; רק מעטים יודעים שהניקוד בקמץ קטן יכול לבוא גם בפעלים רגילים, כגון הָפְקַד.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>
איור אישה עם כלב ברכב וכיתוב "נהגת שוּדים"

שוד – שודים

WP_Post Object
(
    [ID] => 33134
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2019-01-17 17:08:18
    [post_date_gmt] => 2019-01-17 15:08:18
    [post_content] => בלשון הדיבור רווח הצירוף "נהג שׁ֫ודים" לציון נהג שנהיגתו פרועה. ואולם צורת הרבים התקנית של שוד היא שֻׁדִּ֫ים בתנועת u ובמלרע – לצד הצירוף המקובל יותר 'מעשי שוד'.

מניין הקיבוץ והדגש בצורת הרבים של שוד?
אנחנו מבחינים בין שתי קבוצות של מילים בנות הברה אחת ותנועת o:
  • תֹּף, וברבים – תֻּפִּים
  • סוֹף וברבים – סוֹפִים‍‍‍‍‍‍ ‍‍‍‍‍‍‍‍ 
מילים דוגמת תוֹף וסוֹף נשמעות זהות, ולכן הציפייה שנטייתן תהיה זהה. אבל מילים אלו שייכות לגזרות שונות, ועל כן ניקודן שונה ונטייתן שונה. שורש המילה סוף הוא סו"ף, והוא שייך לגזרת ע"ו (שורשים שהאות האמצעית שלהם היא וי"ו). לכן ניקוד המילה הוא בחולם מלא סוֹף. ובנטייה החולם נשמר: סוֹפוֹ, סוֹפִים וכדומה. כך גם המילה חוֹף ובנטייה: חוֹפוֹ, חוֹפִים, חוֹפֵי־. לעומת זאת שורש המילה תוף הוא תפ"ף, והוא שייך לגזרת הכפולים או בשמה האחר גזרת ע"ע (שורשים שבהם שתי האותיות האחרונות זהות). לכן ניקוד המילה הוא בחולם חסר תֹּף. בנטייה החולם הופך לקיבוץ ובה דגש חזק המרמז על כפל האות פ"א: תֻּפּוֹ, תֻּפִּים. כמו המילה תֹּף כך גם המילה שֹׁד מן השורש שד"ד. ומכאן צורת הרבים התקנית שֻׁדִּים. הינה עוד כמה מילים דוגמת תוף ושוד:
  • דֹּב – דֻּבִּים, דֻּבָּה (נקבת הדוב), וגם המילים הנגזרות דֻּבִּי, דֻּבּוֹן
  • חֹק (מן השורש חק"ק) – חֻקִּים, (לחם) חֻקּוֹ, וגם המילה הנגזרת חֻקָּה
  • עֹז (מן השורש עז"ז) – ובנטייה עֻזִּי (ובמקרא גם בקמץ קטן עָזִּי).
  • עֹל (מן השורש על"ל) ובנטייה (הכביד את) עֻלּוֹ.
  • בֹּץ (מן השורש בצ"ץ), ומכאן בֻּצָּה.
  • חֹם – חֻמּוֹ, וכן מַדְחֹם וברבים מַדְחֻמִּים.
  • חֹד – חֻדִּים (למשל: עֶפְרוֹן חֻדִּים).
  • חֹל (ההפך מקודש, מן השורש חל"ל, כגון בצירוף יוֹם חֹל), ומכאן דִּבְרֵי חֻלִּין, חֻלּוֹ של מועד.
בכתיב בלי ניקוד ייכתבו כל המילים האלה בווי"ו הן בצורת היסוד הן בנטיות. [post_title] => שוד – שודים [post_excerpt] => בלשון הדיבור רווח הצירוף "נהג שׁוֹדים" לציון נהג שנהיגתו פרועה. ואולם צורת הרבים התקנית של שוד היא שֻׁדִּים בתנועת u ובמלרע, לצד הצירוף המקובל יותר 'מעשי שוד'. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a9%d7%95%d7%93-%d7%a9%d7%95%d7%93%d7%99%d7%9d [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2019-01-29 14:36:33 [post_modified_gmt] => 2019-01-29 12:36:33 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=33134 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

בלשון הדיבור רווח הצירוף "נהג שׁוֹדים" לציון נהג שנהיגתו פרועה. ואולם צורת הרבים התקנית של שוד היא שֻׁדִּים בתנועת u ובמלרע, לצד הצירוף המקובל יותר 'מעשי שוד'.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>
שתי ידיים אוחזות בי' ובו' בשמות אייל ונועה

שמות פרטיים – כתיב מלא או חסר?

WP_Post Object
(
    [ID] => 906
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2010-10-07 12:25:25
    [post_date_gmt] => 2010-10-07 10:25:25
    [post_content] => 

בעברית החדשה נוהגים שני כתיבים: הכתיב המנוקד והכתיב המלא (או חסר הניקוד), ולכל אחד מהם כללים משלו. בכתיב המלא מוסיפים במקרים מסוימים וי"וים ויו"דים כדי לציין תנועה או כדי להבחין בין עיצור לאם קריאה. לפיכך כתיבן של מילים רבות אינו זהה בניקוד ובלעדיו.

כללי הכתיב המלא אינם חלים בהכרח על שמות פרטיים, ובעיקר לא על שמות שיש להם מסורת עתיקה של כתיב חסר, כגון משה, יעקב, יהושע, מרים, כהן. שמות שאין להם מסורת כזו, ובעיקר שמות הזהים למילים עבריות כלליות, מומלץ לכתוב על פי כללי הכתיב חסר הניקוד: זוהר, עוז, הילה, מעיין, אייל, אדווה וכדומה. מדובר בהמלצה ולא בכלל מחייב, שהרי שמות פרטיים אינם נחלת הכלל, וזכותו של כל אדם להחליט כיצד לכתוב את שמו. אפשר להבין את רצונם של אנשים לשמור על כתיב אחיד וקבוע של שמם בניקוד ושלא בניקוד, אם כי כאשר מדובר בשם פרטי הזהה למילה כללית – דוגמת נועם – אין סיבה שיהיה הבדל בינו ובין המילה העומדת ביסודו.

אם יתקבל בציבור הנוהַג לכתוב את רוב השמות הפרטיים על פי כללי הכתיב המלא, ייתכן שיפחת הבלבול שיש לעיתים בין שמות דומים: אֵילַת תהיה אילת ואַיֶּלֶת – איילת, עֵדֶן יהיה עדן ועִדָּן – עידן, שם המשפחה רָמוֹן ייכתב רמון ושם המשפחה רִמּוֹן – רימון.

ומה בנוגע לשמות מקומות? אלו שונים משמות אנשים, שהרי אין אדם מסוים שהם שייכים לו אשר רשאי להחליט על דעת עצמו כיצד לכותבם (כמובן לא יעלה על הדעת שכתיב שמה של עיר ישתנה לפי העדפותיו של ראש העירייה המכהן, וישתנה שוב כשייבחר ראש עירייה חדש). שמות המקומות נכתבים אפוא על פי כללי הכתיב חסר הניקוד: ראש פינה ומגידו ביו"ד, פתח תקווה בשתי וי"וים, נהרייה וקריית גת בשתי יו"דים וכדומה. עם זאת בדומה לשמות פרטיים גם שמות מקומות שיש להם מסורת עתיקה מושרשת של כתיב חסר נכתבים שלא על פי הכללים. לפיכך השמות ירושלים ומצרים נכתבים ביו"ד אחת, ולעומתם השמות גבעתיים ומחניים – בשתי יו"דים.

[post_title] => שמות פרטיים – כתיב מלא או חסר? [post_excerpt] => שמות שאין להם מסורת עתיקה של כתיב חסר, ובעיקר שמות הזהים למילים עבריות כלליות, מומלץ לכתוב על פי כללי הכתיב המלא: זוהרהילה, מעיין, אייל, אדווה וכדומה. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a9%d7%9e%d7%95%d7%aa-%d7%a4%d7%a8%d7%98%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%9b%d7%aa%d7%99%d7%91-%d7%9e%d7%9c%d7%90-%d7%90%d7%95-%d7%97%d7%a1%d7%a8 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2023-08-04 12:16:51 [post_modified_gmt] => 2023-08-04 09:16:51 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=906 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

שמות שאין להם מסורת עתיקה של כתיב חסר, ובעיקר שמות הזהים למילים עבריות כלליות, מומלץ לכתוב על פי כללי הכתיב המלא: זוהרהילה, מעיין, אייל, אדווה וכדומה.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>
שמות ומשמעויות- עוזי איור יד אוחזת בתג שם "עוזי" וכיתוב "שמות ומשמעויות"

עוזי

WP_Post Object
(
    [ID] => 34227
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2019-03-26 14:54:10
    [post_date_gmt] => 2019-03-26 12:54:10
    [post_content] => עוזי (= עֻזִּי) הוא 'העוז שלי' ונגזר מן השורש החיובי עז"ז המביע כוח וגבורה. משורש זה נגזרו לא רק שם העצם עֹז ושמות התואר עַז ונוֹעָז (שנראה כאילו יע"ז שורשו), אלא שם העצם עֱזוּז והמילה עִזּוּז, המשמשת במקרא פעמיים: פעם בישעיהו – שָׁם היא שם עצם "רֶכֶב וָסוּס חַיִל וְעִזּוּז" (ישעיהו מג, יז; עיזוז הוא כאן כנראה 'צבא'); ופעם בתהלים – שָׁם היא שם תואר "מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, ה' עִזּוּז וְגִבּוֹר, ה' גִּבּוֹר מִלְחָמָה" (תהלים כד, ח). צורת הנקבה רבות עַזּוֹת פירושהּ במקרא 'דברים עזים', 'דברים קשים': "תַּחֲנוּנִים יְדַבֶּר רָשׁ, וְעָשִׁיר יַעֲנֶה עַזּוֹת" (משלי יח, כג). עזות הם 'דברים עזים', כמו נוראות שהם 'דברים איומים או נשגבים' ונפלאות שהם 'דברי פלא'.

גם שמות פרטיים רבים במקרא נגזרו מן השורש עז"ז בכלל ומן השם עֹז בפרט: עָזָז, עֲזַזְיָהוּ, עֻזָּה, עֻזִּיאֵל, עֻזִּיָּה או עֻזִּיָּהוּ, עֲזִיזָא ואף עַזְגָּד ועַזְמָוֶת וכמובן עֻזִּי, שם הנזכר בספרי הבית השני – עזרא וּנחמיה ודברי הימים – כשמם של אישים שונים, בעיקר משבט לוי, והוא קיצור מן השם עֻזִּיָּהוּ או עֻזִּיאֵל. האל מזוהה עם עוז, כעולה ממקראות כגון "ה' עֻזִּי וּמָגִנִּי, בּוֹ בָטַח לִבִּי וְנֶעֱזָרְתִּי" (תהלים כח, ז) או "עֻזִּי, אֵלֶיךָ אֲזַמֵּרָה כִּי אֱלֹהִים מִשְׂגַּבִּי אֱלֹהֵי חַסְדִּי" (תהלים נט, יח). השמות שנמנו שמות בנים הם. בעת האחרונה הצטרף אליהם השם הקצר אף יותר עֹז, שקַרנו רמה גם בגלל הפסוק החותם את מזמור כט בתהלים: "ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם".

יש סבורים שלמילה עוז הוראה נוספת, והיא איננה קשורה רק בכוח אלא גם בזמר.[1] כך לדעתם מתפרש היטב הצירוף כְּלֵי עֹז, כלומר כלי זמר, בדברי הימים: "וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּמְצְאִים בִּירוּשָׁלִַם אֶת חַג הַמַּצּוֹת שִׁבְעַת יָמִים בְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה, וּמְהַלְלִים לַה' יוֹם בְּיוֹם הַלְוִיִּם וְהַכֹּהֲנִים בִּכְלֵי עֹז לַה'" (דברי הימים ב ל, כא), וכך לדעתם יכול להתפרש גם המשפט "עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ" (שמות טו, ב; תהלים קיח, יד; וכן ישעיהו יב, ב) – אם הזִמרה כפשוטה עניינה שיר וזמר. אבל כידוע אפשר לפרש זאת גם אחרת, וגם כלי העוז בדברי הימים יכולים להיות 'כלים עזים, חזקים' (כפי שארץ הקודש היא 'הארץ הקדושה').

אשר לִשמות בנות בעברית מן השורש עז"ז, הממצא דל מאוד. אם לא נחשיב את עזית הכלבה הצנחנית, גיבורת ספריו של מוטה גור, יש נשים ששמן עַזָּה, צורת הנקבה של עַז. כמובן דבר אין להן עם העיר עַזָּה – משום שהעי"ן של עַז והעי"ן של העיר עַזָּה שונות היו במקורן, וכך עד היום בערבית (עַזָּה בע'ין, כלומר ע2 ולא ע1). ואולי הורי אותן נשים העונות לשם עַזָּה לא חשבו רק על גבורה אלא גם על אהבה, כאמור בשיר השירים "כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה" (ח, ו).

לכאורה המילה מָעוֹז אינה קשורה לכאן משום שמעוז הוא 'מבצר' או 'מחסה' וגם 'נמל' או 'מחוז' – כפי שהראה יחזקאל קוטשר;[2] לָעוֹז פירושו 'לחסות' ולהעיז – 'להביא למקום מחסה' או 'לבקש מקלט'. למשל הנביא ישעיהו מוכיח את העם היושב בציון על ששׂם מבטחו במצרים ואומר: "הוֹי בָּנִים סוֹרְרִים [...] הַהֹלְכִים לָרֶדֶת מִצְרַיִם וּפִי לֹא שָׁאָלוּ, לָעוֹז בְּמָעוֹז פַּרְעֹה וְלַחְסוֹת בְּצֵל מִצְרָיִם. וְהָיָה לָכֶם מָעוֹז פַּרְעֹה לְבֹשֶׁת וְהֶחָסוּת בְּצֵל מִצְרַיִם לִכְלִמָּה" (ל, א–ג); ושנים אחריו מייעץ ירמיהו לבני בנימין לעקור מירושלים ולבקש מחסה אחר: "הָעִזוּ בְּנֵי בִנְיָמִן מִקֶּרֶב יְרוּשָׁלַם, וּבִתְקוֹעַ תִּקְעוּ שׁוֹפָר, וְעַל בֵּית הַכֶּרֶם שְׂאוּ מַשְׂאֵת, כִּי רָעָה נִשְׁקְפָה מִצָּפוֹן וְשֶׁבֶר גָּדוֹל" (ו, א).

המילה מעוז נכתבת במקרא כמעט תמיד בווי"ו כשהיא בנפרד, ולעיתים אף בבואהּ בכינויים (מעוזי, מעוזו). בכך היא נבדלת מן המילה עוז, שכתיבהּ הרגיל במקרא הוא כצפוי בלי וי"ו. המסקנה המתבקשת היא ששורש המילים שונה: עוז מן עז"ז ומעוז מן עו"ז, וקרוב לו בערבית הפועל עַאדַ' (عاذ, העיצור ذ מקביל בעברית ל־ז) 'ביקש מחסה או הגנה'. אולם נטיית המילה מוזרה עד מאוד, כאילו שונה מסורת הקרי ממסורת הכתיב או כאילו נתערבבו להם שני השורשים זה בזה: כידוע הקמץ במ"ם מתקיים והאות זי"ן נכפלת, למשל: "תּוֹצִיאֵנִי מֵרֶשֶׁת זוּ טָמְנוּ לִי, כִּי אַתָּה מָעוּזִּי" (תהלים לא, ה). מָעוּזִּי במקום מְעוֹזִי הצפוי (על דרך מָקוֹם – מְקוֹמִי).[3]

מדוע נתערבבו שני השורשים עו"ז ועז"ז? אפשר משום קרבת הצליל ואפשר משום הקשר הסמנטי בין 'מבצר' ו'מחסה' ובין 'כוח'. על הקשר ההדוק בין מחסה ועוז מלמדים פסוקים מפסוקים שונים, כמו אלה בתהלים: "כִּי הָיִיתָ מַחְסֶה לִי, מִגְדַּל עֹז מִפְּנֵי אוֹיֵב" (סא, ד). מפסוק זה נלקח שם הקיבוץ מגדל עוז בגוש עציון; או "אֱלֹהִים לָנוּ מַחֲסֶה וָעֹז" (תהלים מו, ב). ואומנם המילונים השונים נותנים בערך "עֹז" גם את המשמעות 'מחסה', 'מבצר', 'מגן'. אם כן עוז כמוהו כמעוז, והנביא ירמיהו משחק על קרבת הצליל והמשמעות באומרו: "ה' עֻזִּי וּמָעֻזִּי וּמְנוּסִי בְּיוֹם צָרָה" (טז, יט).

יוצא מן האמור כאן שמשמעות השם עוזי איננה רק 'כוחי' אלא גם 'מחסי' ויש אף סבורים 'שירי' (אם כי משמעות זו מסופקת מאוד). בחזרת הש"ץ בתפילת העמידה בשחרית לשבת נאמר בחלק הקדושה: "וְעֵינֵינוּ תִרְאֶינָה מַלְכוּתֶךָ כַּדָּבָר הָאָמוּר בְּשִׁירֵי עֻזֶּךָ עַל יְדֵי דָּוִד מְשִׁיחַ צִדְקֶךָ". שירי העוז האלה הם מזמורי תהלים, על פי "וַאֲנִי אָשִׁיר עֻזֶּךָ וַאֲרַנֵּן לַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ" (תהלים נט, יז).

עוד נזכיר בהקשר של עירוב שורשים את החלטות האקדמיה – החלטות שלא התקבלו בקלות – שהמילים החדשות תְּעוּזָה והֶעָזָה וכל המילים במשקלים האלה מגזרת הכפולים יעטו את לבוש גזרת ע"ו ולא את לבושן הצפוי במכפל (תְּעֻזָּה, הַעַזָּה).

 

מתוך הרצאתו של ברק דן במעמד קבלת הפרס על שם עוזי רמון באדר ב' תשע"ט.

____________________

[1]  דעה זו מובאת ב"מילון העברית המקראית" של מנחם צבי קדרי.

[2]  י' קוטשר, מלים ותולדותיהן, ירושלים תשכ"א, עמ' 44.

[3] כיום הניקוד התקני של מעוז הוא בחולם חסר: מָעֹז (מן השורש עז"ז).

[post_title] => עוזי [post_excerpt] => משמעות השם עוזי איננה רק 'כוחי' אלא גם 'מחסי' ויש אף סבורים 'שירי' (אם כי משמעות זו מסופקת מאוד). [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a2%d7%95%d7%96%d7%99 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2023-12-04 21:22:21 [post_modified_gmt] => 2023-12-04 19:22:21 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=34227 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

משמעות השם עוזי איננה רק 'כוחי' אלא גם 'מחסי' ויש אף סבורים 'שירי' (אם כי משמעות זו מסופקת מאוד).
המשך קריאה >> המשך קריאה >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך עֹז ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.1%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>