הדף בטעינה

על המילה תַּמְרוּר

במילון

 (ללא ניקוד: תמרור)
מיןזכר
שורשתמר
נטייהתַּמְרוּרִים לכל הנטיות

הגדרה

  • סימן לנָהָג או להולך רגל המוצב על שלט בצד הדרך או מסומן על הדרך עצמה
  • (בהשאלה) סימן שמורה על משהו
  • (בהרחבה) ציון דרך (בתהליך)

צירופים



 (ללא ניקוד: תמרור)
מיןזכר
שורשמרר
נטייהתַּמְרוּרִים לכל הנטיות

הגדרה

  • צער, מרירות (ספרותי; משמש בעיקר חלק בביטוי)

צירופים

על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

איור מילולי: בכי תמרורים - מטבע לשון בכל יום

בְּכִי תַּמְרוּרִים

מקור הצירוף באחד מפרקי הנחמה בספר ירמיהו: "קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ.... כֹּה אָמַר ה': מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם" (יד–טז).
המשך קריאה >>
באנר עם הכיתוב עברית בתנועה - תחבורה

עברית בתנועה

WP_Post Object
(
    [ID] => 25987
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2017-12-27 16:37:16
    [post_date_gmt] => 2017-12-27 14:37:16
    [post_content] => 

מילים עתיקות בנתיבי התחבורה:

גֶּשֶׁר, דֶּלֶק, דֶּרֶךְ, הֶגֶה, הוֹלֵךְ רֶגֶל, חֲנָיָה, חֲצִיָּה, כֶּבֶשׁ, מוּסָךְ, מַחְסוֹם, מִנְהָרָה, מְסִלָּה, מַסְלוּל, מַעֲבָר, מִפְרָץ, מַשְׁתִּית, נָמֵל, נְסִיעָה, נָתִיב, צֹמֶת, רֶכֶב, תַּחֲנָה, תַּמְרוּר

מילים מתקופת המדינה שבדרך:

אוֹפַנּוֹעַ, אוֹפַנַּיִם, בְּלָמִים, דַּוְשָׁה, הֶאָצָה, הִבְהוּב, הוֹבָלָה, הַסָּעָה, הִצְטַלְּבוּת, הִתְנַגְּשׁוּת, חַשְׁמַלִּית, טַיָּס, כְּבִישׁ, מִדְרָכָה, מַחְזִירוֹר, מָטוֹס, מְכוֹנִית, מָנוֹעַ, מַעֲגָנָה, נַהָג, סַוָּר, צוֹפָר, צְמִיג, קַטָּר, רַכֶּבֶת, תְּאוּנָה, תְּאוּצָה, תְּלַת־אוֹפַן, תְּעוּפָה, תַּשְׁתִּית

מילים מתקופת המדינה:

אִכּוּן, בְּטִיחוּת, בֵּין־עִירוֹנִי, גַּלְגִּלַּיִם, דּוּ־נְתִיבִי, דַּחְפּוֹר, דְּרַגְנוֹעַ, הֶאָטָה, הַנְגָּשָׁה, הַתְנָעָה, חַד־סִטְרִי, חַנְיוֹן, טִיּוּלִית, טִיסַת שֶׂכֶר, יוֹמְמוּת, יַעֶפֶת, מַגְבֵּהַּ (ג'ק), מוֹנִית, מֶחְבָּר (רמפה), מֶחְלָף, מִסָּעָה, מְכוּלָה, מְכָלִית, מִכְמֹנֶת, מַלְגֵּזָה, מְמֻחְלָף, מִנְהוּר, מַסּוֹעַ, מָסוֹף, מִסְעָף, מְעוֹנוֹעַ, מַעֲקָף, מְפַלֶּסֶת, מַשָּׂאִית, מִתְחָם, מַתְנֵעַ, נְגִישׁוּת, נַוְטָן, נְסוּעָה, נֶקֶר (פנצ'ר), עֲבִירוּת, עֲגוּרָן, פָּגוֹשׁ, קַטְנוֹעַ, קַלְנוֹעִית, קְרוֹנוֹעַ, רַכֶּבֶל, רַמְזוֹר, שִׁלְדָּה, שְׁעַת שִׂיא, תְּאוּטָה, תִּדְלוּק, תּוֹבָלָה, תְּוַאי, תִּזְמוּן, תַּחְבּוּרָה, תַּעֲבוּרָה

חדש חדש:

גַּלְגִּנּוֹעַ (גלגיליים חשמליים), הֶסֵּעִית (שאטל), זִמְנוּן, חַשְׁמֹלֶת, טִיסַת חֶסֶךְ, מִטְעָנִית (טנדר), מִשְלוֹחִית, סָעוֹן (ואן), סְעוֹנִית (מיניוואן), צַוְתָּאִית (קרפול), צְמִיגִיָּה, רְכִינוֹעַ, תִּיּוּרִית (רכב תיירים) 


סיפוריהן של המילים הֶגֶה, תַּמְרוּר, מְכוֹנִית, מָטוֹס

הֶגֶה – המילה הֶגֶה לקוחה מן הפיוט הידוע ליל יום הכיפורים 'כי הינה כחומר ביד היוצר' שבו נאמר בין השאר "כִּי הִנֵּה כַהֶגֶה בְּיַד הַמַּלָּח, בִּרְצוֹתוֹ אוֹחֵז וּבִרְצוֹתוֹ שִׁלַּח...". ההגה הנזכר כאן הוא ככל הנראה  צורה אחרת של המילה עוגן שמקורה יווני. לימים הובן הפיוט שלא כהלכה והמילה קיבלה את משמעותה המוכרת לנו כיום, ואולי השפיעה גם קרבת הצליל שבין המילה הֶגֶה לשורש נה"ג. תַּמְרוּר – באחת מנבואות ירמיהו נאמר: "הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים, שִׂמִי לָךְ תַּמְרוּרִים... שׁוּבִי בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל, שֻׁבִי אֶל עָרַיִךְ אֵלֶּה". צִיּוּנִים הם סימני דרך, ומן התקבולת ברור שגם למילה תַּמְרוּרִים משמעות דומה. את המילה תַּמְרוּר הוצע לקשור לתמר – אולי תמרים קטנים הנטועים לסימן בצד הדרך ואולי ציוני דרך גבוהים ותמירים הנראים למרחוק. בעברית החדשה יוחדה המילה לשלטי הדרכים המכוונים את התנועה. מְכוֹנִית – חידוש המכונית העברית מיוחס לאיתמר בן אב"י. תחילה הוא חידש את הצירוף 'עגלה מכונית' – עגלה שהיא מכונה המונעת באופן מכני, אך עד מהרה התקצר הצירוף והיה למכונית. המילה מְכוֹנִית, שהייתה תחילה שם תואר, נעשתה לימים אב טיפוס למילים המציינות כלי תחבורה, למשל: מַשָּׂאִית, טִיּוּלִית, מְכָלִית, כַּבָּאִית, חֲלָלִית. מָטוֹס – בראשית המאה העשרים המטוס לא טס אלא עוֹפֵף, הטיסה נקראה מָעוֹף, והטייס מְעוֹפֵף. חיים נחמן ביאליק הוא שהציע לייחד לעניין זה את הפועל המקראי טָס שיש בו יסוד של מהירות, וכך קיבלנו את המטוס וגם את המילים טִיסָה, טַיִס, טַיָּס וטַיֶּסֶת (קבוצת מטוסים). לצד המטוס של ביאליק משמשת עד היום המילה אֲוִירוֹן – חידוש של איתמר בן־אב"י בהשראת המילה הצרפתית המקבילה avion.

חידון מה הפירוש הנכון של המילה?

[post_title] => עברית בתנועה [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a2%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%91%d7%aa%d7%a0%d7%95%d7%a2%d7%94 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-11-22 17:01:14 [post_modified_gmt] => 2018-11-22 15:01:14 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=25987 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )


המשך קריאה >> המשך קריאה >>
שמות ומשמעויות- תמר איור בחורה יושבת מתחת לעץ תמר קוראת ספר עם

תמר

WP_Post Object
(
    [ID] => 36256
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2019-07-29 17:05:26
    [post_date_gmt] => 2019-07-29 14:05:26
    [post_content] => עץ התָּמָר (מן השורש תמ"ר) כשמו כן הוא – עץ זקוף וגבוה המיתמר אל על. חשיבות העץ ניכרת בספרות העברית למן המקרא. כך למשל  בנבואת יואל (א, יב) הוא נזכר עם הגפן, התאנה, הרימון והתפוח. כפותיו הן מארבעת המינים של חג הסוכות (ויקרא כג, מ). מפרי התמר נהגו להכין דבש (ואף יין), ועל כן זוהה עם הדבש הנזכר בשבעת המינים שנתברכה בהם הארץ (בדברים ח, ח) ושמהם הובאו הביכורים לבית המקדש (משנה ביכורים א, ג).

במזמור צב בתהלים נמשל הצדיק אל התמר ואל הארז: "צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח, כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה" (פסוק יג). פסוק זה משמש נקודת מוצא למדרשים על סגולותיו של התמר ומקבילותיהן אצל הצדיקים וגם אצל כלל ישראל. באחד מהם מוטעם שבחו של התמר שבכל חלקיו יש תועלת: "מה תמרה זו אין בה פסולה, אלא תמרים לאכילה, לולבים להלל, חריות לסיכוך [סכך], סיבים לחבלים, סנסינים לכרכד [שבט האורגים], שפעת קורות לקָרות בהם את הבית – כך הם ישראל אין בהם פסולת: אלא מהן בעלי מקרא, מהן בעלי משנה, מהן בעלי תלמוד, מהן בעלי הגדה".

התמר ידוע כאמור בגובהו ובזקיפות קומתו, ובשיר השירים בתיאור השולמית נאמר: "זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר וְשָׁדַיִךְ לְאַשְׁכֹּלוֹת" (ז, ח). הדימוי לתמר נמשך גם בפסוק שלאחר מכן  "אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה בְתָמָר אֹחֲזָה בְּסַנְסִנָּיו, וְיִהְיוּ נָא שָׁדַיִךְ כְּאֶשְׁכְּלוֹת הַגֶּפֶן וְרֵיחַ אַפֵּךְ כַּתַּפּוּחִים" (ז, ט). הסַנְסַנִּים (כך הצורה התקנית בימינו) הם אולי ענפי התמר או חלק מהם, ויש סבורים מַכְבְּדֵי הפרי (בהקבלה לאשכולות שבפסוק הקודם ובפסוק זה). כיום משתמשים במילה סנסנים לציון השרביטים שעליהם נמצאים הפרחים ומתפתח הפרי.

צורה אחרת של שם העץ במקרא היא תֹּמֶר – זה העץ שתחתיו ישבה דבורה הנביאה (שופטים ד, ה). לצד התמר רווח בלשון חכמים לשם העץ גם השם דקל (בעיקר בהגייה דָּקָל).[1] בלשון חכמים נקראים העץ ופריו גם תְּמָרָה או תַּמָּרָה.[2] כך למשל נאמר במשנה שיכול אדם לקדש אישה אפילו בתמרה – אם התמרה שווה פרוטה (משנה קידושין ב, א).

תמר – שם מקום ושם אישה

מפאת חשיבותו וייחודו של עץ התמר אין תמַהּ שכבר במקרא נקראו על שמו גם ערים וגם נשים. השם תמר כשם מקום נזכר בכמה הקשרים בתנ"ך: יריחו מכונה עיר התמרים (למשל בדברים לד, ג). חַצְצוֹן תָּמָר בבראשית (יד, ז) מזוהה בדברי הימים ב (כ, ב) עם עין גדי. בשופטים (כ, לג) נערכים ישראל למלחמה בְּבַעַל תָּמָר. על פי יחזקאל (מז, יט; מח, כח) בגבולה הדרומי של ארץ ישראל, כנראה בערבה, הייתה עיר בשם תמר. במקורות יווניים ורומיים קדומים נזכר כמה פעמים מקום בעל שם דומה באזור זה. על שמו של היישוב המקראי נקראים בימינו המועצה האזורית תמר, המושב עין תמר ונחל תמר.[3] שלוש נשים בשם תמר נזכרות במקרא: הראשונה היא כלתו של יהודה, שילדה לו את פרץ ואת זרח (בראשית לח), והיא אם שושלתו של דוד. השנייה היא בתו של דוד: "וּלְאַבְשָׁלוֹם בֶּן דָּוִד אָחוֹת יָפָה וּשְׁמָהּ תָּמָר" (שמואל ב יג, א). כמסופר בפרק יג אמנון, בנו הבכור של דוד, אנס אותה, ואבשלום נקם את נקמתה והרג אותו.[4] השלישית היא בתו של אבשלום, ש"הָיְתָה אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה" (שמואל ב יד, כז).

עוד מילים מן השורש תמר

עץ התמר היה השראה בעיצוב מקדש שלמה ובמקדש שחזה יחזקאל: בתיאורים במלכים א פרק ו וביחזקאל פרק מ ומא מסופר על תימוֹרות או תימוֹרים וביחיד תִּימוֹרָה (בדרך כלל הכתיב ללא יו"ד וללא וי"ו) המשמשים קישוט – עמודים בצורת תמר או גילוף בתבנית כפות התמר. למשל: "פִּתּוּחֵי מִקְלְעוֹת כְּרוּבִים וְתִמֹרֹת וּפְטוּרֵי צִצִּים" (מלכים א ו, כט); "וְעָשׂוּי כְּרוּבִים וְתִמֹרִים, וְתִמֹרָה בֵּין כְּרוּב לִכְרוּב..." (יחזקאל מא, יח). [caption id="attachment_36257" align="aligncenter" width="852"]איור של תימורה מתוך "מילון למונחי הקדרות" של ועד הלשון העברית, תש"י (1950), עמ' 57 תימורה (palmette) – איור מן "מילון למונחי הקדרות", ועד הלשון העברית, תש"י (1950), עמ' 57[/caption] מן השורש תמ"ר נגזרה המילה הראשונה בצירוף המקראי תִּימְרוֹת עָשָׁן (יואל ג, ג; שיר השירים ג, ו) 'עמודי עשן'. מכאן הצירוף 'תימרות אבק'. המונח תִּימָרָה[5] מציין "עמודי" עשן, אבק וחול לצורותיהם ('תימרה חרוטית', 'תימרה גלית', 'תימרה מניפתית'). בלשון חכמים ובספרות העברית משמשת בהוראה זו גם הצורה תימורה, למשל: "אימתי מברכין על הריח? משיעלה תימורתו" (בבלי ברכות מג ע"א); "אוד אחד [...] מוטל מן הצד והוא מתמר ומוציא מבין הסדקים פעפועים כחולים, כעין תמורות קטנות ודקות של עשן" (ביאליק, ספיח). אולי גם המילה תמרור קשורה לתמר, כמצוי בנבואת ירמיהו: "הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים, שִׂמִי לָךְ תַּמְרוּרִים" (ירמיהו לא, כ).[6] בלשון חכמים נגזר מן השורש תמ"ר הפועל תִּמֵּר (בבניין פיעל) 'התרומם', 'התנשא', כגון "כיון שהיו ישראל חונים, היה עמוד הענן מתמר ועולה ונמשך על גבי יהודה כמין סוכה ומחפה את האהל מבפנים וממלא את המשכן מבחוץ. שנאמר 'ויכס הענן'" (ברייתא דמלאכת המשכן, יד). בשיר השירים רבה מתועד הכתיב ביו"ד מיתמר – המתאים לבניין התפעל 'מִתַּמֵּר' – באותה משמעות, וזה גם השימוש הרווח בימינו: הִתַּמֵּר, לְהִתַּמֵּר (בלי ניקוד היתמר, להיתמר) במקום הצורות מבניין פיעל. בעברית החדשה נצטרף אל המילים מן השורש תמ"ר שם התואר תָּמִיר במשמע 'רם קומה', 'זקוף'.

* * *

כיום תָּמָר, תֹּמֶר, תָּמִיר משמשים שמות פרטיים. לצד השם העברי הוותיק תמר מוכרת בימינו גם צורת הנקבה תָּמָרָה, על פי השם Tamara בשפות אירופה – שיסודו השם העברי תמר. [caption id="attachment_36354" align="aligncenter" width="500"]רשימת מונחים הנהוגים ביותר בדקלות מתוך "פֶּרט מונחים לחקלאות ומלאכה" מאת נתן שיפריס, לשוננו לעם ב, קונטרס ז, תש"ז (1947)[/caption] ______________________

[1] במקרא משמש מן השורש הזה רק השם הפרטי דִּקְלָה (שם אחד מבני יָקְטָן בבראשית י, כז ובדברי הימים א א, כא).

[2] לשני הניקודים תיעוד בכתב יד קאופמן של המשנה. ושמא אין מדובר בפרי התמר אלא בפרי הדומה לתמר?

[3] במלכים א ט, יח נאמר על שלמה שבנה כמה ערים ובהן: "וְאֶֽת בַּעֲלָת וְאֶת [תַּדְמֹר] (תמר) בַּמִּדְבָּר בָּאָרֶץ". כלומר לפי גרסת הכתיב 'תמר', לפי גרסת הקרי 'תַּדְמֹר'. בפסוק מקביל בדברי הימים ב ח, ד נאמר: "וַיִּבֶן אֶת תַּדְמֹר בַּמִּדְבָּר וְאֵת כָּל עָרֵי הַמִּסְכְּנוֹת אֲשֶׁר בָּנָה בַּחֲמָת". חוקרים רבים נוטים להעדיף את גרסת הכתיב של מלכים א על פני הקרי והנוסח בדברי הימים, וסוברים שהכוונה לתמר שבערבה. אחרים סבורים שמדובר בעיר המסחר המפורסמת שבמדבר הסורי. דעה רווחת היא שהקשר בין שמהּ של עיר זו לעץ התמר נשמר גם בשמה היווני והרומי פַּלְמִירָה, שם המשמש בלשונות אירופה עד היום (palma בלטינית היא תמר). דעה אחרת היא שהשם פלמירה נוצר משיבוש השם תדמור.

[4] את שם הצמח אמנון ותמר טבע שאול טשרניחובסקי כתרגום האגדה רוסית הקשורה לשם הפרח – המספרת על אהבתם האסורה של אח ואחות בשם איוון ומריה. ראו עוד על שמות הצמח ומקורותיהם במאמרה של תמר קציר (כץ) באקדם 46.

[5] ויש המשערים שצורת היחיד הייתה תִּימָר.

[6] לפי דעה אחרת המילה גזורה מן השורש מר"ר בהוראת 'ירה בקשת'. ראו בהרחבה כאן.

[post_title] => תמר [post_excerpt] => עץ התָּמָר (מן השורש תמ"ר) כשמו כן הוא – עץ זקוף וגבוה המיתמר אל על. חשיבות העץ ניכרת בספרות העברית למן המקרא. כך למשל  בנבואת יואל (א, יב) הוא נזכר עם הגפן, התאנה, הרימון והתפוח. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%aa%d7%9e%d7%a8 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2023-12-04 21:02:01 [post_modified_gmt] => 2023-12-04 19:02:01 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=36256 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

עץ התָּמָר (מן השורש תמ"ר) כשמו כן הוא – עץ זקוף וגבוה המיתמר אל על. חשיבות העץ ניכרת בספרות העברית למן המקרא. כך למשל  בנבואת יואל (א, יב) הוא נזכר עם הגפן, התאנה, הרימון והתפוח.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך תַּמְרוּר 1 (מרירות, יגון) ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
ערכים נוספים:
שכיחות 1=0.01%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך תַּמְרוּר 2 (סימן) ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.001%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>