הדף בטעינה

על המילה שְׁאִילְתָה

במילון

 (ללא ניקוד: שאילתה)
*כתיב מיושן: שְׁאִילְתָא
מיןנקבה
שורששׁאל
נטייהשְׁאִילְתוֹת לכל הנטיות

הגדרה

  • שאלה המוּצגת בפומבי לפני גוף שלטוני
  • בקשת מידע ממערכת ממוחשבת (מארמית: שְׁאֵלְתָא)
על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

חידון מה משותף לקבוצות המילים – פתרונות

WP_Post Object
(
    [ID] => 21668
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2017-06-07 09:27:02
    [post_date_gmt] => 2017-06-07 06:27:02
    [post_content] => 

הִלְשִׁין, רִגֵּל, עִיֵּן, נָחַר

תשובה: פעלים שנגזרו משמות איברי הגוף הקשורים בהם. איברי גוף האדם הם מקור רב השראה למילים, לניבים ולשימושי לשון, ופעלים אלו הם רק דוגמה קטנה לכך. להרחבה: מדברים בשפת הגוף.

יִשֹּוּם, מַטָּס, מִסּוּי, תּוֹבָנָה

תשובה: מילים שיש בהן חילופי גזרות. יִשּׂוּם – משורש שׂי"ם מגזרת עי"ו (שָׂם, לָשִׂים) – על דרך גזרת פ"י (כמו יִצּוּר); מַטָּס – משורש טו"ס מגזרת עי"ו – על דרך גזרת פ"נ (כמו מַסָּע); מִסּוּי – משורש מס"ס מגזרת הכפולים – על דרך גזרת ל"י (כמו שִׁנּוּי); תּוֹבָנָה – משורש בי"ן מגזרת עי"ו – על דרך גזרת פ"י (כמו תּוֹדָעָה). בעבר התנגדה האקדמיה למילים האלה בהיותן חורגות מן המתבקש על פי הדקדוק, ואולם בסופו של דבר היא אישרה את כולן וגם אחרות מסוגן (מַשָּׁט, גִּבּוּי ועוד). חילופי גזרות רגילים מאוד בלשוננו כבר במקרא ובספרות חז"ל.

לַחַן, אֹפֶק, מְהַנְדֵּס, תַּאֲרִיךְ

תשובה: מילים שנשאלו ללשוננו מן הערבית. הלשון הערבית היא אחות ללשון העברית במשפחת הלשונות השמיות. בימי הביניים קיבלנו ממנה מילים רבות – בייחוד במדע ובפילוסופיה. בתקופת תחיית העברית היו ממחדשי הלשון שחידשו מילים על פי הערבית. כך למשל חידש אליעזר בן־יהודה את המילים אדיב, אוהד, גרב ועוד.

כֶּבֶל, גָּאוֹן, מְכוֹנָה, מַסֵּכָה

תשובה: מילים מקראיות שחל בהן שינוי משמעות בהשפעת דמיון צליל למילה לועזית:
  • כֶּבֶל – בתנ"ך: שלשלת ברזל לכבילת אסירים. בימינו: חבל השזור מחוטי מתכת ומשמש בעיקר להובלת זרם חשמלי, בהשפעת המילה הלועזית cable.
  • גָּאוֹן – בתנ"ך: גאווה וגם גבהות, רוממות. בימינו: אדם חכם ומחונן או בעל כישרון יוצא דופן בתחום מסוים, בהשפעת המילה הלועזית genius. החוליה המקשרת בין המשמעויות היא שימוש המילה 'גאון' בתקופת הגאונים – כמוסבר כאן.
  • מְכוֹנָה – בתנ"ך: כַּן, בסיס. בימינו: מתקן מעשה ידי אדם, לרוב אוטומטי, שנועד לתכלית מסוימת, בהשפעת המילה היוונית mechane (אנגלית: machine). להרחבה.
  • מַסֵּכָה –בתנ"ך: פסל מתבנית יצוקה, כגון "עגל מסכה", וכן כיסוי, מצע ("כִּי קָצַר הַמַּצָּע מֵהִשְׂתָּרֵעַַ וְהַמַּסֵּכָה צָרָה כְּהִתְכַּנֵּס", ישעיהו כח, כ). בימינו: כיסוי לפנים, על פי המילה הלועזית mask.

בַּקְבּוּק, רִשְׁרוּשׁ, הִמְהוּם, קוּקִיָּה

תשובה: מילות תצליל (אונומטופאה), מילים המחקות בצלילן את המסומן שלהן.

דַּיָּל, מִשְׁקֶפֶת, חָזִיָּה, מִכְלָלָה

תשובה: חידושים של אליעזר בן־יהודה המשמשים כיום במשמעות שונה מזו שהוא ייעדם לה:
  • דייל – במילון בן־יהודה: "שמש המביא המשקאות והמאכלים במסעדות ובתי הקהוה", כלומר מלצר.
  • משקפת – במילון בן־יהודה: "שפופרת של הבטה למרחוק, telescope" (טלסקופ).
  • חזייה – במילון בן־יהודה: "בגד קצר בלי בתי זרוע על החזה, vest". הכוונה ללסוטה (וסט) של גברים, בגד הנלבש מתחת למקטורן החליפה.
  • מכללה – במילון בן־יהודה: "בית מדרש עליון לחכמות ומדעים [...] university ". בן־יהודה חידש את המילה תמורת אוניברסיטה, אך אנשי האוניברסיטה לא חפצו בחידוש. מכיוון שהחידוש לא התקבל למטרתו המקורית, הוא נוצל בשלב מאוחר יותר למוסדות להשכלה גבוהה שאינם אוניברסיטה.

אַחְיָן, עֶגְלוֹן, דַּלְפוֹן, שְׁלוּמִיאֵל

תשובה: מילים שמקורן בשמות פרטיים מן המקרא.
  • אַחְיָן – שם אדם מצאצאי מנשה: "וַיִּהְיוּ בְּנֵי שְׁמִידָע אַחְיָן וָשֶׁכֶם וְלִקְחִי וַאֲנִיעָם" (דברי הימים א ז, יט). את המילה במשמעות 'בן האח' חידש חוקר המקרא והלשון משה זיידל על פי השם הפרטי המקראי.
  • עֶגְלוֹן – מלך מואב (שופטים ג). השימוש במילה במשמעות 'נוהג עגלה' מתועד כבר בספרות ימי הביניים.
  • דַּלְפוֹן – אחד מעשרת בני המן (אסתר ט, ז). ככל הנראה נהפך השם הפרטי הזה למילה שמשמעה 'עני' בגלל תחילתו 'דל'. שימוש זה במילה מוכר למן ספרות ההשכלה.
  • שְׁלוּמִיאֵל – שְׁלֻמִיאֵל בֶּן צוּרִישַׁדָּי היה נשיא שבט שמעון (במדבר א, ו ועוד), ולפי המדרש (בבלי סנהדרין פב ע"ב ועוד) אינו אלא זמרי בן סלוא שהרגו פינחס. השימוש בשם שלומיאל ככינוי לאדם לא יוצלח וביש־מזל קשור כנראה אל 'שלימזל' ביידיש ואל Schlemihl בגרמנית, ואולי אף הושפע מספרו הנודע של אדלברט פון שאמיסו "סיפורו המופלא של פטר שלימל" (1813), שתורגם גם בשם "סיפורו המופלא של פטר שלומיאל". חוקר הספרות העברית דב סדן מצביע על קשר אפשרי בין הכינויים האלה ביידיש ובגרמנית ובין השם המקראי.

טֹפֶר, קַיִט, כֻּרְסָה, שְׁאִילְתָה

תשובה: מילים שמקורן ארמי ונוצר בידול משמעות בינן ובין המקבילה העברית המקורית שלהן.
  • טֹפֶר – הצורה הארמית של המילה ציפורן. בעברית החדשה: ציפורן של בעל חיים דווקא.
  • קַיִט – על פי קייטא בארמית, הצורה העברית של המילה קיץ. בעברית החדשה קיט הוא נופש בקיץ ואף נופש סתם.
  • כורסה – על פי המילה הארמית 'כורסא' שאינה אלא כיסא. בעברית החדשה כורסה היא כיסא רחב ומרופד, לרוב בעל ידיות.
  • שאילתה – שאלה. בימינו: שאלה שחברי כנסת מציגים לשר בעניין הנתון באחריותו.

נַמְנֶמֶת, תַּבֶּטֶת, שֶׁגֶר־פֶּגֶר, שָׂח רָחוֹק

תשובה: מילים או צירופי מילים שמעולם לא אושרו בוועד הלשון או באקדמיה, אך שמועות עקשניות קושרות אותן אליה. החידוש 'שח רחוק' שימש בבית אליעזר בן־יהודה, אך לא התקבל בוועד הלשון; השם 'פיג'מה' ('נמנמת' או 'נמנמה' בפי מפריחי השמועות) אושר בצורתו הלועזית במילוני האקדמיה, ולמבקשים חלופה עברית מוצע הצירוף 'חליפת שינה'; הטלוויזיה עודה טלוויזיה (מעולם לא נקבע 'תבטת'); ולאמבולנס טרם נקבעה חלופה עברית, וגם אם תיקבע היא ודאי לא תהיה "שגר פגר".
חזרה לחידון [post_title] => חידון מה משותף לקבוצות המילים - פתרונות [post_excerpt] => נסו את כוחכם בחידון מאתגר על מילים ועל המשותף ביניהן. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%97%d7%99%d7%93%d7%95%d7%9f-%d7%9e%d7%94-%d7%9e%d7%a9%d7%95%d7%aa%d7%a3-%d7%9c%d7%a7%d7%91%d7%95%d7%a6%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%a4%d7%aa%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2023-08-06 16:20:56 [post_modified_gmt] => 2023-08-06 13:20:56 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=21668 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

נסו את כוחכם בחידון מאתגר על מילים ועל המשותף ביניהן.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>
איור של ילדה עם מצלמה עומדת לפני רחבת הכנסת

עברית ממשכן הכנסת

WP_Post Object
(
    [ID] => 1020
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2012-02-06 13:34:00
    [post_date_gmt] => 2012-02-06 11:34:00
    [post_content] => בכנסת נפגשים לא רק חבריה, אלא גם מילים עבריות הקשורות בה ובעבודתה. ראשונה היא כמובן הַכְּנֶסֶת עצמה: שמה נקבע במושב הפתיחה של האספה המכוננת כחצי שנה לאחר קוּם המדינה על פי כנסת הגדולה – אספת החכמים שהנהיגה את העם היהודי בראשית ימי הבית השני. במקור כְּנֶסֶת, כמו התכנסות, היא אספה והתוועדות, כגון בצירוף בֵּית כְּנֶסֶת – מקום שמתכנסים בו לתפילה בציבור. הַכְּנֶסֶת היא שמו הפרטי של בית המחוקקים הישראלי (בלעז פרלמנט).

מקום מושבה זכה לשם מיוחד: מִשְׁכַּן הַכְּנֶסֶת. מִשְׁכָּן הוא מקום מגורים, מקום לשכון בו. בתנ"ך התייחד הַמִּשְׁכָּן לציון האוהל ששכן בו ארון העדות, וכיום המילה מִשְׁכָּן משמשת לציון מבנים בעלי חשיבות ציבורית.

האספה הכללית של חברי הכנסת נקראת מְלִיאָה – מילה שביסודה היא שם פעולה של מָלֵא, כגון בפיוט של יניי "וַיִּמְנוּ לִמְלִיאָתוֹ [של הירח]". בתלמוד הירושלמי מְלִיאָה היא שדה מלא או ערוגה מלאה – לעומת צמח יחיד. בעת החדשה החלה מילה זו לשמש תרגום ל־plenum ('אספה בהשתתפות כל החברים'; plenum בלטינית פירושו מָלֵא).

כדי להבחין בין שְׁאֵלָה שחברי כנסת מציגים לשר בעניין הנתון באחריותו ובין שאלה סתם נבחרה המילה הארמית שְׁאִילְתָה – שאינה אלא מקבילתה של המילה שְׁאֵלָה.

כמה מילים ממשכן הכנסת היו במקורן בעלות משמעות כללית יותר ונעשו למונחים מוגדרים בהקשר זה. מִפְלָגָה (בניקוד זה) נוצרה על פי מילה יחידאית בתנ"ך: "לְתִתָּם לְמִפְלַגּוֹת לְבֵית אָבוֹת לִבְנֵי הָעָם" (דברי הימים ב לה, יב), ובעת החדשה השתמשו בה לציון קבוצה, כיתה ובעיקר בהקשר הפוליטי. כיום היא קבוצה מאורגנת בעלת עמדה פוליטית וחברתית השואפת להגיע לשלטון. סִיעָה מוכּרת מספרות חז"ל ומן הארמית (סיעתא). היא מציינת חבורה של אנשים, כגון בצירופים 'שמאי וסיעתו', 'הלל וסיעתו', ונראה שהיא קשורה לסיוע (חבורה שאנשיה מסייעים זה לזה. בכך היא נבדלת ממפלגה הקשורה דווקא לפילוג). מקבילה לה שִׁיעַה בערבית (מכאן השיעים, כת הנאמנים למשפחת הנביא מוחמד). בכנסת סִיעָה היא קבוצת חברי הכנסת ממפלגה מסוימת.

ויש גם תופעה הפוכה – מונח ייחודי שנעשה למילה כללית: את המילה כֶּנֶס חידש כנראה איש ועד הלשון השר דוד רמז במיוחד לסדרת ישיבות של הכנסת (כנס הקיץ וכנס החורף של שנה אחת הם מוֹשָׁב). ואולם לא עבר זמן רב והמילה כֶּנֶס יצאה מתחום הכנסת ונעשתה מילה נרדפת לכינוס.

מילים כלליות מן המקורות שנעשו למונחים יש גם ברשות המבצעת: המילה מֶמְשָׁלָה מציינת במקור את פעולת השליטה, למשל "אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה" (בראשית א, טז), ומכאן גם את אנשי השלטון: "וְכָל מֶמְשַׁלְתּוֹ [של מלך אשור] עִמּוֹ" (דברי הימים ב לב, ט). כיום מֶמְשָׁלָה היא חֶבֶר השרים העומד בראש המדינה. את המילה שַׂר עצמה קבעה הממשלה הזמנית בישיבה הראשונה יומיים לאחר הכרזת המדינה. עוד הצעות שעלו בישיבה לחלופה עברית ל'מיניסטר' הן מֻרְשֶׁה, נֶאֱמָן ונָגִיד. בתנ"ך שַׂר הוא מנהיג, ממונה ומפקד (למשל 'שר אלפים') וגם איש נכבד, וכך שימשה המילה עד קום המדינה. השם הפרטי שָׂרָה קשור כמובן לשׂר וקרוב במשמעותו לשם מִלְכָּה (באכדית שַׁרֻּ הוא מלך).

הספרות העברית לדורותיה העמידה לרשותה של כנסת ישראל את רוב המילים שנזקקה להן עוד מראשיתה. להן הוסיפה האקדמיה כמה חידושים: שְׁדֻלָּה (לובי), בְּחִירוֹת מַקְדִימוֹת (פריימריז), וַעֲדַת שָׁעָה (ועדה אד הוק) וגם צמד המילים יַחְדָּה ונֶגְדָּה (קואליציה ואופוזיציה), המחכות עדיין לשעתן.

כתבו: רונית גדיש ותמר כץ

קובץ מעוצב (להדפסה) [post_title] => עברית ממשכן הכנסת [post_excerpt] => השם כְּנֶסֶת נקבע במושב הפתיחה של האספה המכוננת כחצי שנה לאחר קוּם המדינה על פי כנסת הגדולה – אספת החכמים שהנהיגה את העם היהודי בראשית ימי הבית השני. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a2%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%9e%d7%9e%d7%a9%d7%9b%d7%9f-%d7%94%d7%9b%d7%a0%d7%a1%d7%aa [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2022-11-04 08:58:43 [post_modified_gmt] => 2022-11-04 06:58:43 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=1020 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

השם כְּנֶסֶת נקבע במושב הפתיחה של האספה המכוננת כחצי שנה לאחר קוּם המדינה על פי כנסת הגדולה – אספת החכמים שהנהיגה את העם היהודי בראשית ימי הבית השני.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>
דוגמא/ה

דוגמה או דוגמא?

WP_Post Object
(
    [ID] => 837
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2010-10-14 10:19:52
    [post_date_gmt] => 2010-10-14 08:19:52
    [post_content] => 

הסיומת הארמית ־ָא היא במקורה תווית יידוע הנוספת למילה (מקבילה לה"א הידיעה): כך למשל מַלְכָּא פירושו הַמֶּלֶךְ, עָלְמָא פירושו הָעוֹלָם. בספרות חז"ל רווחים שמות כגון עסקא (או עיסקא), עובדא, פיסקא במין זכר, ואולם הסיומת ־ָא נעשתה חלק בלתי נפרד מהם והיא באה גם כשהשמות אינם מיודעים. מכאן שבארמית 'עסקא' הוא 'עסק' או 'העסק', ו'עובדא' – 'מעשה' או 'המעשה'.

שורה של שמות ארמיים בעלי סיומת ־ָא חדרו לעברית, והם נתפסו בה כשמות ממין נקבה בגלל זהות הצליל לסיומת הנקבה העברית. כך הם סדנא, גרסא, פירכא, מימרא, בעיא, סוגיא וכן דוגמא, טבלא, קופסא (שמקורם ביוונית). שמות אלו נוהגים בנטיית היחיד בדיוק כמקביליהם העבריים בעלי הסיומת ־ָה, ובאה בהם תי"ו הנקבה: עסקת טיעון, סדנת יצירה, גרסתי, גרסתך וכיו"ב.

לפיכך החליטה האקדמיה שמילים אלו ייכתבו בה"א, כדין כל מילה ממין נקבה המסתיימת בתנועת a: עסקה, עובדה, פסקה, סדנה, גרסה, פרכה, מימרה, בעיה, סוגיה, דוגמה, טבלה, קופסה, רישה, סיפה; כך גם מילים שבמקורן הארמי הן ממין נקבה: משכנתה, שאילתה, אסמכתה.

בצורת הרבים אפשר לנקוט את הסיומת ־אוֹת (בלי קשר לצורת היחיד; על דרך מרחץ – מרחצאות): דוגמאות או דוגמות, עִסְקָאוֹת או עֲסָקוֹת, מַשְׁכַּנְתָּאוֹת או מַשְׁכַּנְתּוֹת. נעיר כי בצורת הנסמך־יחיד לא תבוא אל"ף: דוגמת פסים (ולא "דוגמאת פסים").

קביעת האקדמיה המחייבת כתיב בה"א אינה חלה על קבוצות המילים האלה: א. שמות הנחשבים שמות פרטיים, כגון שמות הטעמים (אתנחתא, מירכא וכד'), שמות חיבורים (גמרא, תוספתא וכד') ושמות פיוטים (קדושתא וכד'). ב. מילים שאינן שמות ממין נקבה, כגון תנא, בר סמכא, דווקא, גרידא, איפכא מסתברא, בעלמא (אבל אפשר לכותבן בה"א בסופן על דרך הארמית הארץ־ישראלית).

הערה הכינויים אימא ואבא וכן סבא וסבתא אומצו כמות שהם מן הארמית, כולל כתיבם בסיומת ־ָא, השומרת על משמעותה כתווית היידוע (לכן בדרך כלל לא נאמר "האימא" או "האימא שלו"). לצידם של כינויים אלו, שבהם אנחנו פונים אל הורינו וסבינו, משמשות המילים העבריות אֵם ואָב, סָב וסָבָה – ובעיקר בנטייה, כגון אִמִּי (בלי ניקוד: אימי), אָבִי, סָבִי וסָבָתִי.

[post_title] => דוגמה או דוגמא? [post_excerpt] =>

שורה של שמות ארמיים בעלי סיומת ־ָא חדרו לעברית, והם נתפסו בה כשמות ממין נקבה בגלל זהות הצליל לסיומת הנקבה העברית. לפיכך החליטה האקדמיה שמילים אלו ייכתבו בה"א, כדין כל מילה ממין נקבה המסתיימת בתנועת a: עסקה, עובדה, פסקה, סדנה, גרסה, פרכה, מימרה, בעיה, סוגיה, דוגמה, טבלה, קופסה, רישה, סיפה.

[post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%93%d7%95%d7%92%d7%9e%d7%94-%d7%90%d7%95-%d7%93%d7%95%d7%92%d7%9e%d7%90 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2023-08-04 12:18:03 [post_modified_gmt] => 2023-08-04 09:18:03 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=837 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

שורה של שמות ארמיים בעלי סיומת ־ָא חדרו לעברית, והם נתפסו בה כשמות ממין נקבה בגלל זהות הצליל לסיומת הנקבה העברית. לפיכך החליטה האקדמיה שמילים אלו ייכתבו בה"א, כדין כל מילה ממין נקבה המסתיימת בתנועת a: עסקה, עובדה, פסקה, סדנה, גרסה, פרכה, מימרה, בעיה, סוגיה, דוגמה, טבלה, קופסה, רישה, סיפה.


המשך קריאה >> המשך קריאה >>

במינוח המקצועי


שְׁאִילְתָה
לרשימה המלאה
ספרנות (תשס"ד, 2003)
שְׁאִילְתָה*
* במילון המקורי כתוב: שְׁאִלְתָּה
טכנולוגיית המידע (תשס"ג, 2002)
תַּו שְׁאִילְתָה*
* במילון המקורי כתוב: תַּו שְׁאִלְתָּה

במבט היסטורי

שכיחות הערך שְׁאִילְתָה ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.01%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>