הדף בטעינה

על המילה רִיקוּן

במילון

 (ללא ניקוד: ריקון)
*לא: רִקּוּן
מיןזכר
שורשרקן
נטייהשם הפעולה של מְרוֹקֵן לכל הנטיות

הגדרה

  • הרָקה, הוצאת כל מה שיֵש בִּפְנים
על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

רוקן איור של דלי שנשפך ממנו מים

רוקן והתרוקן

WP_Post Object
(
    [ID] => 11621
    [post_author] => 3
    [post_date] => 2015-08-06 15:18:00
    [post_date_gmt] => 2015-08-06 12:18:00
    [post_content] => 

הפעלים רוֹקֵן והִתְרוֹקֵן ייחודיים בצורתם. הם דומים לפעלים דוגמת נוֹפֵף וסוֹבֵב (משקל פּוֹלֵל של בניין פיעל), הִתְנוֹפֵף והִסְתּוֹבֵב (משקל הִתְפּוֹלֵל של בניין התפעל), אבל שני העיצורים האחרונים שלהם אינם זהים. מהו אפוא השורש של הפעלים רוֹקֵן והִתְרוֹקֵן, ומה פשר צורתם הייחודית?

ביסודם של פעלים אלו עומד כמובן השורש רי"ק המוכר משם התואר רֵיק, אך תוספת הנו"ן מלמדת שהם לא נגזרו ממנו ישירות. ואכן לצד שם התואר המקראי רֵיק יש בלשון חז"ל שם תואר מקביל בתוספת נו"ן: רֵיקָן. שם תואר זה משמש הן במשמעות המוחשית היסודית, כגון "שתי עגלות [...] אחת טעונה ואחת ריקנית – מעבירין פרוקה מפני הטעונה" (ירושלמי בבא קמא ג:ד, ג ע"ד), הן במשמעות מושאלת 'בּוּר וחסר דעת': "שאפילו ריקנין שבישראל מלאים מצוות כרימון" (בבלי סנהדרין לז ע"ב ועוד).

נראה שהצורה רֵיקָן נוצרה בהוספת הסיומת ־ָן לשם התואר רֵיק, בדומה ללֵץ ולֵצָן. אפשרות אחרת היא שהצורה רֵיקָנִים היא ביסודה צורת רבים של רֵיק בריבוי כפול (כמו תבלינים), וממנה נוצרה בגזירה לאחור צורת היחיד רֵיקָן. נעיר כי שם התואר רֵיקָן שונה מן המילה המקראית רֵיקָם ("וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן לֹא תֵלְכוּ רֵיקָם"), שהרי היא תואר הפועל בדומה למילים אָמְנָם, חִנָּם, יוֹמָם, דּוּמָם.

מן המסורות הכתובות של ספרות חז"ל עולות שלוש צורות פועל בבניין פיעל שנגזרו מן רֵיקָן: רִקֵּן, רֵיקֵן ורוֹקֵן. הצורה רִקֵּן – בחיריק ובדגש – מתאימה לתבנית הרגילה של בניין פיעל. הצורה רֵיקֵן משמרת את הצירי המלא של רֵיק ורֵיקָן (צורה זו מתועדת רק בשני עדי נוסח). הצורה רוֹקֵן, הנוהגת כיום, מתועדת פעם אחת: "לרוקן כל נכסי האומות וליתן לך" (ויקרא רבה כד, ז). ייתכן שמדובר בחילוף גרפי בין וי"ו ליו"ד, ואולם צורת פועל זו מתועדת גם בארמית, למשל בתרגום יונתן: "וְרוֹקַן ה' יַת בֵּיתָא דַאֲבוּכוֹן וִיהַב לִי" (לבראשית לא, ט: "וַיַּצֵּל אֱלֹהִים אֶת מִקְנֵה אֲבִיכֶם וַיִּתֶּן לִי").

לצד הפעלים בבניין פיעל מצוי בלשון חז"ל פועל בבניין התפעל (נתפעל) שבו הווי"ו בטוחה: נִתְרוֹקֵן. למשל על המילים "וְהַבּוֹר רֵק" (בראשית לז, כד) נאמר בבראשית רבה: "נתרוקן בורו של יעקב".

הפועל רוֹקֵן נדיר מאוד בספרות העברית עד לדורנו. ואין פלא בדבר: לרשות הדוברים והכותבים עמד הפועל המקראי הֵרִיק (בבניין הפעיל) שמשמעותו זהה: "וַיְהִי הֵם מְרִיקִים שַׂקֵּיהֶם וְהִנֵּה אִישׁ צְרוֹר כַּסְפּוֹ בְּשַׂקּוֹ" (בראשית מב, לה), "וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב" (ויקרא כו, לג; רש"י: "כששולף החרב מתרוקן הנדן"). וכמו בימינו גם בעבר היו שהטו אותו על דרך גזרת פ"י: הוֹרִיק. למשל על הכתוב בשירת הים "אָרִיק חַרְבִּי" נאמר במדרש ויקרא רבה: "מוריק אני את חרבי בהן" (צורת הטיה זו נחשבת לא תקנית).

לעומת זאת כנגד הפועל הִתְרוֹקֵן לא עמד פועל מקראי, והשימוש בו למן ספרות חז"ל רווח למדי.

בעברית של העשורים האחרונים הפועל רוֹקֵן ושם הפעולה רִיקוּן הולכים ותופסים את מקומם של הפועל הריק ושל שם הפעולה הרקה. עד לא מכבר הריקו את האשפה (ואלו שלא הקפידו על לשונם "הוריקו" אותה), ואולם הדוברים כיום יעדיפו לרוקן אותה. אך על תיבות הדואר האדומות עדיין כתובים זמני הרקה.

לצד השימוש המוחשי בפעלים רוֹקֵן והִתְרוֹקֵן רווח השימוש המושאל, כגון 'ריקון התפקיד מתוכן'. שימוש דומה מצוי בכותרת מאמרו של אחד העם: "שמות שנתרוקנו מתוכנם" (1897).

[post_title] => רוקן והתרוקן [post_excerpt] =>

מהו השורש של הפעלים רוֹקֵן והִתְרוֹקֵן, ומה פשר צורתם הייחודית?

[post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a8%d7%95%d7%a7%d7%9f-%d7%95%d7%94%d7%aa%d7%a8%d7%95%d7%a7%d7%9f [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2023-09-18 07:53:04 [post_modified_gmt] => 2023-09-18 04:53:04 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=11621 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

מהו השורש של הפעלים רוֹקֵן והִתְרוֹקֵן, ומה פשר צורתם הייחודית?


המשך קריאה >> המשך קריאה >>