הדף בטעינה

על המילה יְהוֹשֻׁעַ

בתשובות באתר

שתי ידיים אוחזות בי' ובו' בשמות אייל ונועה

שמות פרטיים – כתיב מלא או חסר?

WP_Post Object
(
    [ID] => 906
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2010-10-07 12:25:25
    [post_date_gmt] => 2010-10-07 10:25:25
    [post_content] => 

בעברית החדשה נוהגים שני כתיבים: הכתיב המנוקד והכתיב המלא (או חסר הניקוד), ולכל אחד מהם כללים משלו. בכתיב המלא מוסיפים במקרים מסוימים וי"וים ויו"דים כדי לציין תנועה או כדי להבחין בין עיצור לאם קריאה. לפיכך כתיבן של מילים רבות אינו זהה בניקוד ובלעדיו.

כללי הכתיב המלא אינם חלים בהכרח על שמות פרטיים, ובעיקר לא על שמות שיש להם מסורת עתיקה של כתיב חסר, כגון משה, יעקב, יהושע, מרים, כהן. שמות שאין להם מסורת כזו, ובעיקר שמות הזהים למילים עבריות כלליות, מומלץ לכתוב על פי כללי הכתיב חסר הניקוד: זוהר, עוז, הילה, מעיין, אייל, אדווה וכדומה. מדובר בהמלצה ולא בכלל מחייב, שהרי שמות פרטיים אינם נחלת הכלל, וזכותו של כל אדם להחליט כיצד לכתוב את שמו. אפשר להבין את רצונם של אנשים לשמור על כתיב אחיד וקבוע של שמם בניקוד ושלא בניקוד, אם כי כאשר מדובר בשם פרטי הזהה למילה כללית – דוגמת נועם – אין סיבה שיהיה הבדל בינו ובין המילה העומדת ביסודו.

אם יתקבל בציבור הנוהַג לכתוב את רוב השמות הפרטיים על פי כללי הכתיב המלא, ייתכן שיפחת הבלבול שיש לעיתים בין שמות דומים: אֵילַת תהיה אילת ואַיֶּלֶת – איילת, עֵדֶן יהיה עדן ועִדָּן – עידן, שם המשפחה רָמוֹן ייכתב רמון ושם המשפחה רִמּוֹן – רימון.

ומה בנוגע לשמות מקומות? אלו שונים משמות אנשים, שהרי אין אדם מסוים שהם שייכים לו אשר רשאי להחליט על דעת עצמו כיצד לכותבם (כמובן לא יעלה על הדעת שכתיב שמה של עיר ישתנה לפי העדפותיו של ראש העירייה המכהן, וישתנה שוב כשייבחר ראש עירייה חדש). שמות המקומות נכתבים אפוא על פי כללי הכתיב חסר הניקוד: ראש פינה ומגידו ביו"ד, פתח תקווה בשתי וי"וים, נהרייה וקריית גת בשתי יו"דים וכדומה. עם זאת בדומה לשמות פרטיים גם שמות מקומות שיש להם מסורת עתיקה מושרשת של כתיב חסר נכתבים שלא על פי הכללים. לפיכך השמות ירושלים ומצרים נכתבים ביו"ד אחת, ולעומתם השמות גבעתיים ומחניים – בשתי יו"דים.

[post_title] => שמות פרטיים – כתיב מלא או חסר? [post_excerpt] => שמות שאין להם מסורת עתיקה של כתיב חסר, ובעיקר שמות הזהים למילים עבריות כלליות, מומלץ לכתוב על פי כללי הכתיב המלא: זוהרהילה, מעיין, אייל, אדווה וכדומה. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a9%d7%9e%d7%95%d7%aa-%d7%a4%d7%a8%d7%98%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%9b%d7%aa%d7%99%d7%91-%d7%9e%d7%9c%d7%90-%d7%90%d7%95-%d7%97%d7%a1%d7%a8 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2023-08-04 12:16:51 [post_modified_gmt] => 2023-08-04 09:16:51 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=906 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

שמות שאין להם מסורת עתיקה של כתיב חסר, ובעיקר שמות הזהים למילים עבריות כלליות, מומלץ לכתוב על פי כללי הכתיב המלא: זוהרהילה, מעיין, אייל, אדווה וכדומה.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>
שמות ומשמעויות יונתן איור של ילד מטפס על עץ

יונתן ויהונתן

WP_Post Object
(
    [ID] => 21834
    [post_author] => 4
    [post_date] => 2017-06-19 11:08:27
    [post_date_gmt] => 2017-06-19 08:08:27
    [post_content] => 

עשרה אנשים הקרויים בשם יהונתן נזכרים בתנ"ך – המפורסם בהם הוא בנו הבכור של שאול, רעו הטוב של דוד. מלבדו נקראו כך גם דודו של דוד, סופרו של המלך צדקיהו ועוד.

כיום יש הורים המקפידים לקרוא לבנם דווקא יונתן או דווקא יהונתן, אך בתנ"ך אלו שתי צורות של אותו השם. נוכל לראות זאת למשל בחילופים שבפסוק הזה: "וַיְדַבֵּר שָׁאוּל אֶל יוֹנָתָן בְּנוֹ וְאֶל כָּל עֲבָדָיו לְהָמִית אֶת דָּוִד, וִיהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל חָפֵץ בְּדָוִד מְאֹד" (שמואל א יט, א).

ההנחה המקובלת היא שצורתו המקורית של השם היא יהונתן, כלומר "ה' נתן" (בדומה למשמעות השמות התנ"כיים נתניה או נתניהו, מתניה או מתניהו). הצורה יְהוֹ – תחילת שם ה' – עשויה להתקצר לצורה יוֹ, וכך נוצר השם יונתן. בשמות רבים בתנ"ך אנו מוצאים את כפילות הצורות הזאת, למשל: יהוחנן–יוחנן, יהורם–יורם, יהואשיואש, יהויקיםיויקים.

כפילות זו משתקפת גם בכתובות עתיקות ובמטבעות קדומים. לדוגמה, המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי טבע מטבע שמצידו האחד הכתובת היוונית "המלך אלכסנדר", ומצידו השני בכתב עברי עתיק "יהונתן המלך". לצד צורת השם המלאה יהונתן יש מטבעות שבהם נכתב "ינתן המלך".

בספרות חז"ל רווחת יותר הצורה הקצרה יונתן. כך למשל במסכת אבות: "ר' יונתן אומר כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר" (ד, ט), ובתוספתא: "שאל יונתן בן חרשא איש גיניסר לפני זקנים ביבנה" (כלים ה, ו). הנטייה לנקוט את הצורה הקצרה קשורה לתופעה כללית יותר של התערערות העיצורים הגרוניים. למשל בלשון חז"ל רגילה הצורה "לישבע" במקום "להישבע", "יודה" במקום "יהודה", "ישוע" ואף "ישו" במקום "יהושע" ועוד.

גם בִּכתובת המיוחסת לסוף תקופת התנאים נמצא השם יונתן (כתובת בבית שערים במערת קבורה: "מרים בתו שלרבי יונתן עם שתי בנותיה"; מתוארכת למאה השלישית לסה"נ). לעומת זאת בכתובת מוקדמת יותר באחוזת קבר בהר הצופים נמצא דווקא השם יהונתן: "חנניה בר יהונתן הנזִר" (מתוארכת לשנת 50 לסה"נ), וכך גם בתעודות מכר מסוף ימי הבית השני ובתעודות בר כוכבא (124 לסה"נ). מעניין שחז"ל, בהזכירם את יהונתן המקראי, נקטו את השם בצורתו הארוכה, על פי הרגיל יותר בתנ"ך: "כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל דבר בטלה אהבה; ושאינה תלויה בדבר אינה בטלה לעולם. איזו היא אהבה התלויה בדבר? זו אהבת אמנון ותמר. ושאינה תלויה בדבר? זו אהבת דוד ויהונתן" (אבות ה, טז; כך בכתבי יד קאופמן, פרמה א ועוד). בדורות המאוחרים נהגה יותר הצורה יונתן, וזו צורתו המוכרת יותר של השם גם בימינו. נסיים בשתי מובאות משירת שמואל הנגיד. בשירת ספרד כתבו המשוררים על פי משקל, ולכן בחרו את צורת השם שהתאימה למשקל השיר. ר' שמואל הנגיד כותב באחד משיריו:

וְאֹהָבָךְ כְּאַהְבַת בֶּן זְקונִים / יְחִיד אָב אוֹ כְּאַהְבַת שָׂב צְעִירָיו, וְאֶדְבַּק בָּךְ כְּיוֹנָתָן בְּדָוִד / וּמֹשֶׁה עִם מְשָׁרְתוֹ מִבְּחוּרָיו.

ביאור: ואוהב אותך כפי שאוהבים בן זקונים שהוא יחיד לאביו או כפי שאוהב הסב את צאצאיו הצעירים, ואהיה דבק בך כיונתן בדוד וכדבקותם של משה ויהושע משרתו.

ואילו בשיר אחר:

אֲשֶׁר יַחְשֹׁב כִּי אִישׁ בְּשֵׁם טוֹב יְהִי טוֹב אוֹ / נִקְרָא בְּשֵׁם רַע כֵּן יְהִי רַע כְּבָר נִתַּן אֱלִישָׁע אֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה וְנִתַּן בֶּן / גֵּרְשֹׁם יְהוֹנָתָן כְּבֶן קִישׁ יְהוֹנָתָן.

ביאור: אל תחשוב שמי שייקרא בשם טוב יהיה טוב ולהפך, שכן כבר ניתן שמו של אלישע הנביא לתנא אלישע בן אבויה, והוא יצא לתרבות רעה; ואילו השם יהונתן, שמו של כוהן פסל מיכה (שופטים יח, ל), ניתן לבנו של שאול הזכור לטוב.

  כתב יעקב עציון. [post_title] => יונתן ויהונתן [post_excerpt] => הצורה המקורית של השם היא כנראה יהונתן, כלומר "ה' נתן". הצורה יְהוֹ עשויה להתקצר לצורה יוֹ, וכך נוצר השם יונתן. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%99%d7%95%d7%a0%d7%aa%d7%9f-%d7%95%d7%99%d7%94%d7%95%d7%a0%d7%aa%d7%9f [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2023-12-04 21:44:46 [post_modified_gmt] => 2023-12-04 19:44:46 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=21834 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

הצורה המקורית של השם היא כנראה יהונתן, כלומר "ה' נתן". הצורה יְהוֹ עשויה להתקצר לצורה יוֹ, וכך נוצר השם יונתן.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך יְהוֹשֻׁעַ ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
ערכים נוספים:
שכיחות 1=0.1%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך יְהוֹשֻׁעַ ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.01%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>