WP_Post Object
(
    [ID] => 53267
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2021-09-12 17:35:51
    [post_date_gmt] => 2021-09-12 14:35:51
    [post_content] => שואלים אותנו לא אחת מה הן הצורות התקניות – יחד או ביחד, חינם או בחינם. תשובתנו היא ששני הזוגות טובים ומתועדים במקורות.

להלן פירוט הדברים:

אחת הדרכים הרווחות ליצירת תוארי פועל בעברית היא הוספת ב' היחס לפני שמות עצם מופשטים, למשל בנחת, בשמחה, בשגגה, בכוונה, במהירות, בקלות, בדיוק, בשקט, בהצלחה, ברצינות. ב' זו עשויה להצטרף גם לשמות תואר – בטוב, בנעימים, בקצרה, בגלוי, במפורש וכיו"ב.

ואולם הייתכן שב' היחס ליצירת תואר הפועל תבוא לפני מילה שמלכתחילה משמשת תואר הפועל? האין בכך משום עודפוּת? ובכן, עיון במקורות מעלה תיעוד גם לדרך זו.

במקרא לצד מופעים רבים של תואר הפועל מְהֵרָה אנו מוצאים את הצירוף בִּמְהֵרָה (פעם אחת במגילת קהלת ד, יב); ולצד מופעים רבים של פִּתְאֹם מצוי הצירוף בְּפִתְאֹם (פעם אחת בדברי הימים ב כט, לו). עוד מזדמן במקרא הצירוף בִּמְאֹד מְאֹד לצד מְאֹד מְאֹד.

בספרות חז"ל מתועד תואר הפועל בוודאי לצד ודאי, בעל פה לצד על פה, בעל כורחו לצד על כורחו ואף בכאן לצד כאן.

ומה בדבר תוארי הפועל ביחד ובחינם?

במקרא מתועדות פעמים רבות רק הצורות ללא ב' – יחד וחינם, ואילו הצירופים ביחד ובחינם עולים בספרות חז"ל – ביחד בחיבורים מאוחרים יחסית,[1] כגון בספר הרזים, ובחינם בחיבורים מוקדמים יותר כגון בתלמוד הירושלמי והבבלי. לדוגמה: "ואל תערבם ביחד אלה עם אלה" (ספר הרזים); "מצוה מן התורה לפרֹק בחנם ולא לטעון בחנם אלא בשכר" (בבלי בבא מציעא לב ע"א).

אין כמובן בדברים האמורים כדי ללמדנו שאפשר להוסיף את ה"ב' היתרה" הזאת לכל תואר פועל, אך עצם התיעוד במקורות הקדומים יש בו כדי להכשיר את הצירופים ביחד ובחינם גם בעברית של ימינו.

_____________________________

[1] במגילות כת מדבר יהודה המילה יַחַד משמשת במעמד שם עצם לציון 'הקהילה', 'קבוצת חברי הכת'. לכן ברוב המקומות יש להבין את הצירוף 'ביחד' במשמעות 'בַּקבוצה' וכדומה ולא כתואר הפועל, ואולם לא מן הנמנע שבהקשרים מסוימים הוא משמש תואר הפועל.
    [post_title] => יחד או ביחד?
    [post_excerpt] => שואלים אותנו לא אחת מהן הצורות התקניות – יחד או ביחד, חינם או בחינם. תשובתנו: שני הזוגות טובים ומתועדים במקורות.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%91%d7%99%d7%97%d7%93-%d7%95%d7%91%d7%97%d7%99%d7%a0%d7%9d-%d7%a2%d7%9c-%d7%91-%d7%94%d7%99%d7%97%d7%a1-%d7%9c%d7%a4%d7%a0%d7%99-%d7%aa%d7%95%d7%90%d7%a8%d7%99-%d7%a4%d7%95%d7%a2%d7%9c
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2024-04-07 17:01:41
    [post_modified_gmt] => 2024-04-07 14:01:41
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=53267
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 31383
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2018-10-10 12:34:07
    [post_date_gmt] => 2018-10-10 09:34:07
    [post_content] => המילים פתאום ופתע זהות במשמען ודומות מאוד בצורתן, ובאמת במחקר הלשון מקובל לקשור ביניהן. יש קרבה בין העיצורים הגרוניים א' וע' בשל מקום החיתוך המשותף שלהם (הגרון והלוע), ומכאן חילופים כמו גָּמָא וגָמַע, אִכּוּל ועִכּוּל.

בלשון האכדית, לשון שמית קדומה שדוברה באזור בבל, נתערערו העיצורים הגרוניים. באכדית מתועדת המילה pittima במשמעות 'פתאום', ואפשר שמקורה בשורש פת"ע. המילה העברית פתאום היא ככל הנראה תוצאה של שאילה מן האכדית. הסיומת של המילה פתאום היא הסיומת הקדומה ־וֹם או ־ָם המציינת תואר הפועל – כמו שלשוֹם מן שלוש, ריקָם מן ריק, חינָם מן חן, אומנָם מן אָמֵן.
    [post_title] => פתע ופתאום
    [post_excerpt] => בצמד המילים פתאום ופתע יש קרבה בין העיצורים הגרוניים א' וע' בשל מקום החיתוך המשותף שלהם (הגרון והלוע), ומכאן גם חילופים כמו גָּמָא וגָמַע, אִכּוּל ועִכּוּל.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a4%d7%aa%d7%a2-%d7%95%d7%a4%d7%aa%d7%90%d7%95%d7%9d
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2018-11-11 10:17:42
    [post_modified_gmt] => 2018-11-11 08:17:42
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=31383
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 16668
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2016-08-11 16:31:23
    [post_date_gmt] => 2016-08-11 13:31:23
    [post_content] => 
"...וּבַדָּבָר הַזֶּה אֵינְכֶם מַאֲמִינִם בַּה' אֱלֹהֵיכֶם. הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם בַּדֶּרֶךְ לָתוּר לָכֶם מָקוֹם לַחֲנֹתְכֶם בָּאֵשׁ לַיְלָה לַרְאֹתְכֶם בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ וּבֶעָנָן יוֹמָם" (דברים א, לב–לג)
בפרשת דברים חוזר ונזכר סיוע האל לבני ישראל בלכתם במדבר על ידי עמוד הענן ועמוד האש. סיוע זה מתואר לראשונה בספר שמות: "וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם, לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה" (יג, כא). מן הפסוקים האלה הקורא מבין בנקל שיוֹמָם פירושו 'ביום' ולַיְלָה פירושו 'בלילה'. ככל הנראה זאת המשמעות המקורית של הצורה לַיְלָה, שנוצרה משם העצם לַיִל (על משקל זַיִת, קַיִץ, חַיִל) בהוספת הסיומת ־ָה (סיומת לא מוטעמת, שלא כסיומת הנקבה). במקרה הזה הוספת הסיומת ־ָה לשם העצם יצרה תיאור זמן.
הסיומת ־ָה הלא מוטעמת מוכרת יותר בשם ה"א המגמה, משום שלעיתים קרובות היא נוספת אל שמות מקום או שמות עצם המציינים מיקום לשם יצירת תיאור מקום של כיוון או יעד: צפונה, קדימה, ימינה, פנימה, ארצה, העירה. המילה לַיְלָה אינה הדוגמה היחידה לשימוש בסיומת זו ליצירת תיאור שאינו תיאור כיוון. כך נוצרה גם הצורה יָמִימָה שבצירוף מִיָּמִים יָמִימָה (המשמע המקורי של הצירוף הוא 'במועד קבוע': "וְעָלָה הָאִישׁ הַהוּא מֵעִירוֹ מִיָּמִים יָמִימָה לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת וְלִזְבֹּחַ לַה' צְבָאוֹת בְּשִׁלֹה", שמואל א א, ג), וכן המילה חֲלִילָה ואולי גם מְאוּמָה. בכל אלה אפשר לראות תוארי פועל. כנראה הייתה לסיומת ־ָה הלא מוטעמת משמעות כללית של תיאור, אלא שכבר בתקופת המקרא הצטמצם השימוש בה בעיקר למשמעות הכיוון (ה"א המגמה), ואילו משימושים תיאוריים נרחבים יותר נשתמרו רק צורות אחדות. על פי רוב כבר לא נתפסה המילה לַיְלָה כתואר פועל, וכך היא תפסה את מקומה של הצורה הקדומה לַיִל כשם עצם. המילה לַיְלָה משמשת שם עצם כבר בפרק הראשון של ספר בראשית: "וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה" (א, ה). בלשון ימינו היא הצורה השימושית היחידה, ואילו הצורה לַיִל מצויה רק בספרות ובשירה.
כמו המילה לַיְלָה, גם המילה יוֹמָם נגזרה בהוספת סיומת לשם עצם: יוֹם + ־ָם. יש גם מילים מקראיות אחרות בעלות משמעות תיאורית שנוצרו באופן זה: רֵיקָם ('בידיים ריקות'), דּוּמָם ('בדממה', 'בשקט'), חִנָּם ('בעבור חן', כלומר 'שלא בעבור תשלום'), אָמְנָם ('בדרך אֹמֶן', כלומר בדרך אמת). ויש שמתווספת לשם עצם הסיומת ־וֹם לאותה תכלית בדיוק, כגון פִּתְאוֹם ('בדרך פתע' – בשינוי מעי"ן לאל"ף). כל אלה תוארי פועל, ותפקידם התחבירי המובהק תיאור אופן. ואולם גם תיאורים אחרים נגזרו בדרך זו, כגון שִׁלְשוֹם, הֲלוֹם. נראה שאותה הסיומת מצויה גם בשמות מקום אחדים שנזכרו במקרא, כגון עֵינָם (יהושע טו, לד) – מקום של עַיִן, כלומר מעיין; גִּדְעֹם (שופטים כ, מה) – מקום של גדיעה. בערבית יש תוארי פועל רבים בסיומת ־ָן, לדוגמה طَبْعًا (טַבְּעַן) – 'כמובן', جِدًّا (ג'ִידַּן) – 'מאוד' וגם شُكْرًا (שֻׁכְּרַן) – 'תודה' (כלומר 'בהודיה'). נראה שתצורת תוארי הפועל בעלי סיומת ־ָם/־וֹם הייתה סדירה למדי גם ברובד הקדום של העברית, ואף על פי כן בעברית שלאחר המקרא לא נוצרו תוארי פועל חדשים בדרך זו, ואלה שירשנו מן המקרא נותרו קבוצה סגורה ולא גדולה.
בכרך הראשון של כתב העת "לשוננו" (תרפ"ט) התפרסמה הצעה של מ' אבישי מוורשה להשתמש בסיומת ־ָם/־וֹם לתצורה סדירה של תוארי פועל. לדבריו היעדר דרך אחידה ואוטומטית ליצירת תוארי פועל בעברית מקשה את התרגום מלשונות אירופה. ואומנם באנגלית אפשר ליצור אין־ספור תוארי פועל בסיומת ly-, בצרפתית בסיומת ment-, ברוסית ובפולנית בסיומת o-. אבישי הציע ליצור בשיטתיות תוארי פועל בסיומת ־ָם/־וֹם, לדוגמה פִּלְאוֹם ('באורח פלא'), יַחֲסוֹם ('באופן יחסי'), ואף להחליף תוארי פועל שכבר נוצרו בעברית בדרכי תצורה אחרות בחלופות בעלות אותה הסיומת, כגון יָפוֹם וצָרוֹם (לפי שיטה זו המילים צַר ויָפֶה יוסיפו לשמש רק שמות תואר ולא תוארי פועל). אך כידוע הצעתו זו לא יצאה אל הפועל, וככל הנראה גם לא נדונה.
המילים יומם ולילה, שפתחנו בהן את הדיון, משמשות עד ימינו בצירוף 'יומם ולילה' המאחד את שתיהן ומוכר למשל מן הכתוב "לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ, וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה" (יהושע א, ח).
    [post_title] => פרשת דברים  – יוֹמָם וָלַיְלָה ותוארי פועל אחרים
    [post_excerpt] => 
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%93%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%99%d7%95%d6%b9%d7%9e%d6%b8%d7%9d-%d7%95%d6%b8%d7%9c%d6%b7%d7%99%d6%b0%d7%9c%d6%b8%d7%94-%d7%95%d7%aa%d7%95%d7%90%d7%a8%d7%99
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2022-12-24 11:12:22
    [post_modified_gmt] => 2022-12-24 09:12:22
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=16668
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 42816
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2020-08-02 14:10:20
    [post_date_gmt] => 2020-08-02 11:10:20
    [post_content] => חֵן פירושו 'יופי', 'נועם' והוא מוכר במשמעות הזו מן הביטויים המקראיים 'שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי', 'יַעֲלַת חֵן', 'אֶבֶן חֵן', 'חֵן חֵן' ועוד.

חֵן בתנ"ך מציין גם 'חסד', 'רחמים'. המילה חֵן גזורה מן השורש חנ"ן (הנו"ן השנייה נרמזת בדגש החזק בנטייה: חִנּוֹ, חִנָּהּ וכו') שהוראתו היא 'נטה חסד', 'העניק'. קשר זה בין 'חן' ל'חסד' ו'רחמים' נרמז בפסוקים דוגמת "וַיְהִי ה' אֶת יוֹסֵף וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד, וַיִּתֵּן חִנּוֹ בְּעֵינֵי שַׂר בֵּית הַסֹּהַר" (בראשית לט, כא), ובמקבילה מספר דניאל: "וַיִּתֵּן הָאֱלֹהִים אֶת דָּנִיֵּאל לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים לִפְנֵי שַׂר הַסָּרִיסִים" (דניאל א, ט). בתפילת העמידה ובברכת המזון ידועה השלישייה: "חן וחסד ורחמים". כך גם 'מצא חן בעיני' שבמקרא פירושו 'מצא [זכה ל־] חנינה ורחמים אצל זולתו'. בלשוננו הוא מובן כך ש'חן' מציין רגש אהדה וחיבה, ומי ש'מצא חן בעיני הזולת' הוא מי שגילה או ראה בעיניו רגש חיובי כלפיו, ואולי בהשפעת הפירוש המוכר יותר של 'חן' והביטוי המקביל 'נשא חן בעיני'.

מן המילה חֵן נוצרה המילה חִנָּם במשמעות 'ללא תמורה', כמו בפסוק "חִנָּם אֵין כָּסֶף" (שמות כא, יא). לשם העצם חֵן נוספה הסיומת ־ָם לציון תואר הפועל, ולפי זה חִנָּם פירושו 'בחנינה', 'במתנה'.

חן הוא שם נפוץ בימינו לבנות ולבנים,[1] ולצידו גם השם בַּת־חֵן.[2]
מן השורש חנ"ן נגזרים גם השמות המקראיים יוֹחָנָן, חֲנַנְאֵל, אֶלְחָנָן, חֲנַנְיָה וחָנָן, וגם שם של אישה אחת: חַנָּה.

___________________________

[1] חֵן נזכר בזכריה ברשימת שמות פרטיים: "וְהָעֲטָרֹת תִּהְיֶה לְחֵלֶם וּלְטוֹבִיָּה וְלִידַעְיָה וּלְחֵן בֶּן צְפַנְיָה" (ו, יד). ואולם פרשנים וחוקרים הסתפקו אם אומנם מדובר בשם פרטי, שכן כמה פסוקים לפני כן השם אינו נזכר ברשימה מקבילה: "לָקוֹחַ מֵאֵת הַגּוֹלָה מֵחֶלְדַּי וּמֵאֵת טוֹבִיָּה וּמֵאֵת יְדַעְיָה וּבָאתָ אַתָּה בַּיּוֹם הַהוּא וּבָאתָ בֵּית יֹאשִׁיָּה בֶן צְפַנְיָה אֲשֶׁר בָּאוּ מִבָּבֶל" (ו, י). יש לציין כי שם זה ידוע גם בפניקית.

[2] בַּת־חֵן הוא כינוי מקובל לאחד ממיני החיננית (Bellis).
    [post_title] => חן
    [post_excerpt] => חֵן פירושו 'יופי', 'נועם', כמו בביטויים "יעלת חן" ו"אבן חן", וגם 'חסד', 'רחמים' כהוראת השורש חנ"ן. בימינו ניתן השם חן לבנים ולבנות כאחד.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%97%d7%9f
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2023-12-04 21:49:41
    [post_modified_gmt] => 2023-12-04 19:49:41
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=42816
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)