הדף בטעינה

על המילה הִבִּיט

בתשובות באתר

כיצד הוגים? הִכִּיר או הֶכִּיר? מַגִּיעַ או מֵגִּיעַ? הֵבִין או הִבִין? מֵבִיא או מַבִיא?

הִכּיר ומַגיע, הֵבין ומֵביא

WP_Post Object
(
    [ID] => 843
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2013-04-24 15:10:22
    [post_date_gmt] => 2013-04-24 12:10:22
    [post_content] => דוברים רבים אינם בטוחים בהגייה הנכונה של הפעלים שהובאו בכותרת ושל פעלים אחרים הדומים להם.

המשותף לפעלים אלו שהם שייכים לבניין הִפעיל והשורש שלהם אינו "שלם". אך בכל זאת יש ביניהם הבדל הנעוץ בשורש. הפעלים האלה שייכים למעשה לשתי קבוצות:
הקבוצה האחת היא של פעלים שאות השורש הראשונה שלהם היא נו"ן (גזרת פ"נ). כך הוא למשל הפועל הִפִּיל מן השורש נפ"ל: הנו"ן "נפלה" ובמקומה בא דגש חזק (במונחים בלשניים: הנו"ן הידמתה לאות השורש שאחריה והתלכדה עמה). לקבוצה זו שייכים גם הפעלים הִכִּיר מן השורש נכ"ר והִגִּיעַ מן השורש נג"ע. בפעלים אלו נהגית תחילית הבניין (ה"א בעבר, מ"ם בהווה) כמו בפעלים השלמים. כפי שיש לומר הִסְבִּיר, הִשְׂכִּיר, הִכְפִּיל – כך יש לומר הִפִּיל, הִכִּיר, הִגִּיעַ, הִבִּיט, הִבִּיע, הִגִּישׁ, הִשִּׂיג. וכפי שאומרים מַסְבִּיר, מַתְפִּיל, מַשְׂכִּיר – כך יש לומר מַפִּיל, מַכִּיר, מַגִּיעַ, מַבִּיט, מַבִּיעַ, מַגִּישׁ, מַשִּׂיג. וברבים: מַפִּילִים, מַכִּירִים, מַגִּיעִים, מַבִּיטִים, מַבִּיעוֹת, מַגִּישׁוֹת, מַשִּׂיגוֹת.

הקבוצה השנייה היא של פעלים שאות השורש האמצעית שלהם היא וי"ו (גזרת ע"ו) – כך הוא למשל הפועל הֵבִיא מן השורש בו"א. בפעלים אלו נוהגת הגייה מיוחדת בבניין הפעיל: התחילית (ה"א בעבר, מ"ם בהווה) מנוקדת בצירי: הֵבִיא, מֵבִיא, וברבים מְבִיאִים; הֵבִין, מֵבִין, ובנטייה מְבִינָה, מְבִינִים.

בשביל רבים מדוברי העברית בת ימינו ההבחנה בין שתי הקבוצות אינה טבעית משום שכמעט איש אינו הוגה דגש חזק – שהוא המבחין בין שתי הקבוצות. ועם זאת אפשר להתרגל להגות נכונה את הפעלים הנפוצים האלה.

ותינתן הדעת לזוגות הפעלים האלה: מֵשִׁיב (על שאלה) לעומת מַשִּׁיב (הרוח, מן השורש נש"ב); הֵדִיחַ (כלים, מן השורש דו"ח) לעומת הִדִּיחַ (מתפקיד, מן השורש נד"ח).
על פעלים אחדים הנוטים על דרך שתי הגזרות ראו כאן.
    [post_title] => הִכּיר ומַגיע, הֵבין ומֵביא
    [post_excerpt] => דוברים רבים אינם בטוחים בהגייה הנכונה של הפעלים שהובאו בכותרת ושל פעלים אחרים הדומים להם. המשותף לפעלים אלו שהם שייכים לבניין הִפעיל והשורש שלהם אינו "שלם". אך בכל זאת יש ביניהם הבדל הנעוץ בשורש.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%94%d7%9b%d7%99%d7%a8-%d7%95%d7%9e%d7%92%d7%99%d7%a2-%d7%94%d7%91%d7%99%d7%9f-%d7%95%d7%9e%d7%91%d7%99%d7%90
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2022-08-02 15:00:55
    [post_modified_gmt] => 2022-08-02 12:00:55
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=843
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

דוברים רבים אינם בטוחים בהגייה הנכונה של הפעלים שהובאו בכותרת ושל פעלים אחרים הדומים להם. המשותף לפעלים אלו שהם שייכים לבניין הִפעיל והשורש שלהם אינו "שלם". אך בכל זאת יש ביניהם הבדל הנעוץ בשורש.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>

הַדָּרָה

WP_Post Object
(
    [ID] => 158
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2011-12-19 11:25:59
    [post_date_gmt] => 2011-12-19 09:25:59
    [post_content] => הַדָּרָה היא שם הפעולה של הִדִּיר – פועל בבניין הפעיל מן השורש נד"ר (השוו: הִפִּיל, הַפָּלָה מן השורש נפ"ל). מקורו של הפועל הִדִּיר בלשון חז"ל ופירושו 'אָסַר בְּנֶדֶר', כגון "הדירוֹ אביו מנכסיו" (ירושלמי נדרים ה, ו; לט ע"ב) – אָסַר עליו בנדר ליהנות מנכסיו. מכאן כנראה קיבל הפועל הִדִּיר בימינו משמעות של 'מָנַע דבר מעצמו או מאחר', 'הרחיק את עצמו או את זולתו מדבר'. הפועל הִדִּיר במשמעות זו רווח בצירוף 'הִדִּיר רגליו מן' הקרוב לביטוי 'הוקיר את רגלו (מביתו של)' וכן בצירוף 'הִדִּיר שינה מעיניו' (במקור 'הִדִּיד שינה' מן השורש נד"ד).

לקראת סוף המאה העשרים החלו להשתמש במילה הַדָּרָה במדעי החברה כחלופה עברית למילה exclusion – הרחקה והוצאה של אנשים או קבוצות מן החברה הכללית. ניגודה הוא inclusion – כְּלִילָה (כך נקבע במילון למונחי סוציולוגיה בשנת תשע"ו). מהלכת גם החלופה הֲכָלָה ולעיתים גם הַכְלָלָה. נעיר כי המונח הֲכָלָה משמש בתחום הפסיכולוגיה במשמעות 'היכולת לקבל את האחר על מכלול רגשותיו ותכונותיו' (באנגלית: containing). עוד היא משמשת בהקשר צבאי, אך אין זה מענייננו כאן.

אשר להגיית הפועל – צורות העבר כגון הִדִּיר נפתחות בתנועת i, וכמותן הִפִּיל, הִכִּיר, הִבִּיט, הִגִּישׁ, הִסִּיעַ. בהווה מַדִּיר בתנועת a, וכך גם מַפִּיל, מַכִּיר, מַבִּיט, מַגִּישׁ, מַסִּיעַ.

המילה הַדָּרָה שונה כמובן מן המילה הֲדָרָה מן השורש הד"ר המשמשת למשל בצירוף 'הדרת כבוד'. על פיה חידשה האקדמיה את המילה הַדְרָה כחלופה העברית של dignity: מכובדוּת ואצילות המוקרנות מאישיות האדם ואינן תלויות במעמד או במשרה רשמיים.
    [post_title] => הַדָּרָה
    [post_excerpt] => הַדָּרָה היא שם הפעולה של הִדִּיר, שמקורו בלשון חז"ל ופירושו 'אָסַר בְּנֶדֶר'. מכאן כנראה קיבל הפועל הִדִּיר בימינו משמעות של 'מָנַע דבר מעצמו או מאחר', 'הרחיק את עצמו או את זולתו מדבר'. המילה הַדָּרָה שונה כמובן מן המילה הֲדָרָה מן השורש הד"ר המשמשת למשל בצירוף 'הדרת כבוד'.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%94%d7%93%d7%a8%d7%94
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2022-08-02 15:11:17
    [post_modified_gmt] => 2022-08-02 12:11:17
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=158
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

הַדָּרָה היא שם הפעולה של הִדִּיר, שמקורו בלשון חז"ל ופירושו 'אָסַר בְּנֶדֶר'. מכאן כנראה קיבל הפועל הִדִּיר בימינו משמעות של 'מָנַע דבר מעצמו או מאחר', 'הרחיק את עצמו או את זולתו מדבר'. המילה הַדָּרָה שונה כמובן מן המילה הֲדָרָה מן השורש הד"ר המשמשת למשל בצירוף 'הדרת כבוד'.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>
שמות ומשמעויות - ניצן איור של ילד וילדה משחקים עם פרחים.

ניצן

WP_Post Object
(
    [ID] => 43699
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2020-08-20 14:09:07
    [post_date_gmt] => 2020-08-20 11:09:07
    [post_content] => נִצָּן הוא בליטה קטנה בצמח שממנה מתפתח הפרח.

בתנ"ך לא נזכרת צורת היחיד נִצָּן אלא הצורות נֵץ (רק בנטייה): "וְהִיא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים" (בראשית מ, י) או נִצָּה: "וּבֹסֶר גֹּמֵל יִהְיֶה נִצָּה" (ישעיהו יח, ה); שתיהן ככל הנראה באותה משמעות.

מהיכן צצה המילה ניצן? בתנ"ך מופיעה פעם אחת צורת הרבים נִצָּנִים: "כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ. הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ" (שיר השירים ב, יא–יב). ניצנים היא צורת הרבים של 'נץ' ולמעשה יש בה ריבוי כפול: צורן הזוגי האכדי ־ָן וצורן הריבוי העברי ־ִים. מכאן נגזרה לאחור צורת היחיד נִצָּן, והיא נקרית בספרות העברית הקלסית פעם אחת בלבד: "לא שנו אלא שאין ניצן ניכר אבל ניצן ניכר יוצאין עליהן" (בבלי מועד קטן ו ע"א), ורק בימינו נעשתה נפוצה. תופעה זו מוכרת גם מן המילים המקראיות קִמּוֹשׂ (מין עשב קוצני) וזֶרַע שצורות הרבים שלהן הן קִמְּשֹׂנִים וזֵרְעֹנִים (לצד זֵרֹעִים), ומאוחר יותר נגזרו מהן צורות היחיד 'קמשון' ו'זירעון'.

חוקרים שהתמחו בצומח של תקופת המקרא הראו כי מצד סדר שלבי הפריחה היחס בין 'ניצן' ל'פרח' בתנ"ך הוא הפוך – הניצן של ימינו, היינו הבליטה הסגורה, נקרא בתנ"ך 'פרח', ואילו 'נץ', 'ניצה' או 'ניצן' (וגם 'ציץ') הוא הפרח בשלב שלאחר מכן, בשעת פתיחתו. בסדר זה מתאר הפסוק את פריחת מטה אהרון: "וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים" (במדבר יז, כג): תחילה מוציא הענף "פרח" (היינו ניצן) ורק אחר כך  בוקע ה"ציץ", הוא הפרח הפתוח. בעניין זה ציין החוקר יהודה פליקס: "חוששני שאהיה מן המתמיהים בקבעי שבשום מקום במקרא אין הפרח אותו חלק הצמח הרבגוני, שאנו מריחים ושמים לפעמים באגרטל לנוי".

השורש של המילים נץ, ניצה וניצן הוא נצ"ץ, וממנו נגזר גם הפועל הֵנֵץ בבניין הפעיל, המוכר משני פסוקים דומים במגילת שיר השירים, למשל: "אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל לִרְאוֹת הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים" (ו, יא). שם הפעולה הֲנָצָה מציין את 'הופעת הניצנים', והוא מוכר גם בשם 'לבלוב'. בשורש נצ"ץ גזורים גם הפועל נָצַץ במשמעות 'האיר', 'הבריק', ושם העצם נִיצוֹץ במשמעות 'חלקיק הניתז מעצם בוער', ובלשון חכמים צורת המקור של בניין הפעיל – הָנֵץ (בעיקר בצירוף הָנֵץ הַחַמָּה) – מציינת את תחילת הזריחה. ואומנם בעברית ובכמה לשונות שמיות ידועה הזיקה שבין השדות הסמנטיים של צמיחה ואור (בשורש נב"ט למשל יש גם נָבַט וגם הִבִּיט).

המילה ניצן, ובייחוד צורת הרבים 'ניצנים', משמשת גם בהשאלה בהקשר של התחלה וראשוניות: "ניצני המהפכה נראו שנים רבות קודם". אף הקיבוץ 'ניצנים' שלחוף אשקלון נקרא כך על שום מתיישביו הצעירים בעלייתם לקרקע. שם זה ניתן גם לשמורת הטבע הסמוכה 'חולות ניצנים' (ידועה גם בשם 'חולות אשדוד') וליישוב השכן 'ניצן'.

השם ניצן חדש יחסית והוא ניתן בימינו לבנים ולבנות, לעומת השם ניצה (לבנות) שהיה מקובל יותר בעבר.
    [post_title] => ניצן
    [post_excerpt] => נִצָּן הוא בליטה קטנה בצמח שממנה מתפתח הפרח. בתנ"ך לא נזכרת צורת היחיד נִצָּן אלא הצורות נֵץ (רק בנטייה:  נִצָּהּ) או נִצָּה, שתיהן ככל הנראה באותה משמעות. ומהיכן צצה המילה ניצן?
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a0%d7%99%d7%a6%d7%9f
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2023-12-04 21:27:27
    [post_modified_gmt] => 2023-12-04 19:27:27
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=43699
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

נִצָּן הוא בליטה קטנה בצמח שממנה מתפתח הפרח. בתנ"ך לא נזכרת צורת היחיד נִצָּן אלא הצורות נֵץ (רק בנטייה:  נִצָּהּ) או נִצָּה, שתיהן ככל הנראה באותה משמעות. ומהיכן צצה המילה ניצן?
המשך קריאה >> המשך קריאה >>