WP_Post Object
(
    [ID] => 7195
    [post_author] => 3
    [post_date] => 2014-10-07 14:28:11
    [post_date_gmt] => 2014-10-07 11:28:11
    [post_content] => 
מוֹתָר
היגדים רבים במגילת קהלת עוסקים במשמעות הקיום האנושי. באחד מהם נטען שהאדם איננו טוב מן הבהמה, שהרי לשניהם חיים בני חלוף: "וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָיִן כִּי הַכֹּל הָבֶל" (ג, יט).

מוֹתָר – משורש ית"ר – פירושו יִתְרוֹן. מילה זו מצטרפת למילים אחרות משורשי פ"י באותו המשקל: מוֹלָד, מוֹרָד, מוֹשָׁב ועוד. המילה מוֹתָר מופיעה גם בספר משלי במשמעות מעט אחרת – שפע ותועלת, ההפך ממחסור: "מַחְשְׁבוֹת חָרוּץ אַךְ לְמוֹתָר וְכָל אָץ אַךְ לְמַחְסוֹר" (משלי יד, כג).

בספרות חז"ל מוֹתָר הוא 'שארית', 'מה שנותר', למשל: "מותר הקטורת מה היו עושין בה? מפרישין ממנה שכר האומנים..." (משנה שקלים ד, ה).

בימי הביניים נוספה למילה המשמעות 'דבר מיותר', 'תענוג שאינו הכרחי' – לרוב בצורת הרבים מוֹתָרִים או מוֹתָרוֹת. כיום רגילה הצורה מוֹתָרוֹת בלבד, והיא משמשת גם כשמדובר בדבר יחיד, כגון 'באותם הימים מכונית פרטית עדיין נחשבה מותרות'.
שַׁחֲרוּת
שחרות היא תקופת הנעורים, ככתוב: "וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ, כִּי הַיַּלְדוּת וְהַשַּׁחֲרוּת הָבֶל" (קהלת יא, י).

המילה שַׁחֲרוּת קרובה אולי למילה שַׁחַר – ראשית חיי האדם. לפי הסבר אחר ימי העלומים מכונים שַׁחֲרוּת על שום שער הראש שעודנו שחור. כך ודאי הובנה המילה בְּשיר הכבוד ('אנעים זמירות') שבו נאמר: "וַיֶּחֱזוּ בְךָ זִקְנָה וּבַחֲרוּת, וּשְׂעַר רֹאשְׁךָ בְּשֵׂיבָה וְשַׁחֲרוּת".

יש הקושרים לשַׁחֲרוּת את המילה תִּשְׁחֹרֶת הנזכרת למשל במסכת אבות: "הֱוֵי קל לראש ונוח לתשחורת" (ג, יב). לפי הבנה זו מימרה זו מדריכה את האדם למעט עצמו לפני גדולים ('ראש') ולנהוג באדיבות כלפי צעירים ('תשחורת'). בספרות העברית החדשה הצירוף 'בני תשחורת' משמעו 'בני הנעורים' – על פי הפרשנות המקובלת של 'בן תשחורת' שבספרות חז"ל.
מַבּוּעַ
פרק יב בקהלת מתאר את הזקנה והמוות בשלל דימויים ציוריים. באחד מהם נמשל מות האדם להפסקה פתאומית של שאיבת מים חיים מבאר: "וְתִשָּׁבֶר כַּד עַל הַמַּבּוּעַ וְנָרֹץ הַגַּלְגַּל אֶל הַבּוֹר" (פסוק ו).

מַבּוּעַ הוא מקור מים, ככתוב בישעיהו: "וְהָיָה הַשָּׁרָב לַאֲגַם, וְצִמָּאוֹן לְמַבּוּעֵי מָיִם" (לה, ז). שורש המילה מַבּוּעַ הוא נב"ע, ותמורת הנו"ן יש דגש חזק בבי"ת. השורש נב"ע קרוב לשורש בעב"ע ואולי גם לשורשים קרובים אחרים. ייתכן ששורשים אלו משקפים בצלילם את קול המים המפכים (בדומה למילים בַּקְבּוּק, פִּכְפּוּךְ).

מימי הביניים ואילך המילה מַבּוּעַ משמשת גם במשמעות מושאלת – יסוד הדבר ומוצאו, בדומה למילה מָקוֹר. למשל: "כי אתה [אלוהים] מקור החסד ומבוע הטוב" (אבן עזרא לתהלים כה, ו). 
לַהַג
בסוף מגילת קהלת יש פנייה אישית: "וְיֹתֵר מֵהֵמָּה, בְּנִי, הִזָּהֵר עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ, וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר" (יב, יב).

המילה לַהַג היא מילה יחידאית בתנ"ך, וניתנו לה כמה פירושים. יש שהציעו לקשור אותה לפועל הערבי לַהִגַ' שפירושו 'דָּבַק', 'התמסר' ופירשוה 'חקירה מאומצת של דבר'. אחרים הציעו לקשור את המילה לפועל הָגָה ופירשוה 'דיבור', 'הגות ומחשבה'. ויש שהסבירו על פי ההקשר שהכוונה לדיבור רב ומיותר, פטפוט חסר משמעות.

בספרות שלאחר המקרא אפשר למצוא שימוש במילה לַהַג הן במשמעות 'דיבור' ואפילו 'דיבור צח ונמלץ' הן במשמעות 'פטפוט'. במרוצת הדורות אף נוצרו הפעלים גזורי השם לָהַג ולִהֵג במשמע 'דיבר' או 'פטפט'.

בעברית החדשה נוספה למילה לַהַג המשמעות 'דיאלקט': צורת שפה האופיינית לדוברים מאזור מסוים או משכבה חברתית מסוימת, כגון 'להגי הערבית המדוברת'.
    [post_title] => מילים ממגילת קהלת
    [post_excerpt] => מגילת קהלת נקראת בשבת של חול המועד סוכות. מן המגילה ירשנו כמה מילים מעניינות ובהן: מוֹתָר, שַׁחֲרוּת, מַבּוּעַ ולַהַג.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%9e%d7%9e%d7%92%d7%99%d7%9c%d7%aa-%d7%a7%d7%94%d7%9c%d7%aa
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2022-10-14 10:57:13
    [post_modified_gmt] => 2022-10-14 07:57:13
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=7195
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 5508
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2012-11-11 10:55:26
    [post_date_gmt] => 2012-11-11 08:55:26
    [post_content] => 
מונחים מן המילון למונחי ספרות, תשס"ח (2008)
הרמז, ניב נגודים, תצליל, תעקיף, מילה מתהפכת
הֶרְמֵז (אָלוּזְיָה)
הרמז הוא רמיזה גלויה או מוסווית אל יצירות אחרות של ספרות ותרבות. ההרמז משולב בתוך יצירה ספרותית ויוצר השוואה בינה ובין היצירה הנרמזת. ביצירות ספרות עבריות רבות היוצרים משלבים חלקי פסוקים וכך קושרים בין יצירתם לסיפור המקראי.
המילה הֶרְמֵז שקולה במשקלן של מילים כמו הֶסְבֵּר, הֶקְשֵׁר. מילה נוספת שחודשה בתחום הספרות במשקל זה היא הֶשְׁמֵט (אליפסיס) – השמטה של מילה אחת או יותר שאפשר להשלים על פי ההקשר, כגון "יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ, וַחֲמוֹר [יָדַע] אֵבוּס בְּעָלָיו" (ישעיהו א, ג).
נִיב נִגּוּדִים (אוקסימורון)
ניב ניגודים הוא צירוף של מילים הסותרות זו את זו ויוצרות בחיבורן ניגוד חריף, כגון 'שתיקה רועמת', 'סוד גלוי'.
המילה 'ניב' מקורה בתנ"ך. ככל הנראה היא קרובה למילה 'תנובה' ומציינת ביסודה פרי. בישעיהו נז, יט נזכר הצירוף "ניב שפתים" במשמעות 'פרי השפתיים', מה שהשפתיים מניבות. מכאן קיבלה המילה 'ניב' משמעות של ביטוי וצירוף מילים.
לצד משמעות זו ניב משמש גם חלופה עברית ל'דיאלקט' (לצד לַהַג) – צורת לשון האופיינית לקבוצה מסוימת או לאזור מסוים. (אין קשר בין ניב במשמעויות אלו לניב במשמעות שֵׁן.)
תַּצְלִיל (אונומטופֵּאה)
תצליל הוא מילה או צירוף מילים שצלילם מזכיר את הדבר שהם מסמנים. למשל: המילה בקבוק מחקה את צליל היציאה של הנוזל מן הבקבוק; הפועל רִשְׁרֵשׁ מחקה את הקול הנשמע למשל כאשר רוח עוברת בעלים. תצליל יש לעתים ברצף של מילים – כאשר צליל חוזר משקף את תוכן הדברים, כגון בפסוק: "כֶּאֱכֹל קַשׁ לְשׁוֹן אֵשׁ וַחֲשַׁשׁ לֶהָבָה יִרְפֶּה" (ישעיהו ה, כד) – בשי"ן החוזרת יש משום חיקוי לרחש האש.
מונחים קרובים הם מצלול (הגדרתו: הארגון הצלילי של שיר או של חלק משיר) והישנות צלילים (אליטרציה, חזרה על צליל – בעיקר בתחילת מילים).
תעקיף (פֵּרִיפְרָזָה)
תעקיף הוא עקיפה בניסוח: במקום לומר את הדבר ישירות, מנסחים ניסוח עקיף שמתוכו אפשר ללמוד את הדבר. משתמשים בתעקיף למשל כשמעדיפים לשון נקייה או כדי להוסיף נופך של מסתורין ליצירה. למילה פריפרזה במשמעות של התבטאות באריכות יתר נקבעה החלופה הֶכְבֵּר.
המילה תעקיף מצטרפת למילים אחרות במשקל זה הקשורות לטקסט: תַּמְלִיל, תַּמְסִיר, תַּסְרִיט, תַּזְכִּיר, תַּסְקִיר, תַּצְהִיר.
מִלָּה מִתְהַפֶּכֶת (פָּלִינְדְרוֹם)
מילה מתהפכת היא מילה הנקראת ישר והפוך, כגון 'שמש', 'טיט', 'הצצה'. כפי שיש מילה מתהפכת, יש גם משפט מתהפך, כגון המשפט שחיבר ר' אברהם אבן־עזרא: "אבי אל חי שמך למה המלך משיח לא יבא". ויש גם מספר מתהפך, כגון 2002.
המילה הלועזית פלינדרום מקורה במילה היוונית palindromos, שפירושה 'ריצה לאחור', 'הישָנוּת'.
הצירוף מילה מתהפכת נוצר על פי שימוש מימי הביניים: בספר 'מחברות איתיאל' (תרגום של יהודה אלחריזי ליצירותיו של המשורר הערבי אל חרירי) נקראת אחת המחברות "מחברת האותיות המתהפכות", ובה מתוארת חבורה המשתעשעת בהמצאת פלינדרומים, וכלשון המחבר: "וחשבנו לחבר מליצות מתהפכות".
הצירוף מילה מתהפכת אושר במליאת האקדמיה בשנת תשע"א (2011).
    [post_title] => ספרות עברית
    [post_excerpt] => מהם הֶרְמֵז, תעקיף וניב ניגודים? מה שמה של התופעה המשותפת למילים שמש, טיט והצצה, ומה שמה של התופעה המאפיינת את המילה בקבוק? מונחי ספרות עבריים
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a1%d7%a4%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%a2%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2021-04-19 20:31:32
    [post_modified_gmt] => 2021-04-19 17:31:32
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=5508
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 171
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2011-12-21 13:33:06
    [post_date_gmt] => 2011-12-21 11:33:06
    [post_content] => בהקשר של חג החנוכה נכון לדבר על פך השמן. בתיאור הנס בתלמוד נאמר: "שכשנכנסו יוונים להיכל טִמאו כל השמנים שבהיכל. וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונִצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד. נעשה נס והדליקו ממנו שמונה ימים..." (בבלי שבת כא ע"ב).

משמעות המילה פַּךְ היא 'כד קטן', 'כלי קטן לנוזלים'. מילה זו מוכרת כבר מן המקרא בצירוף פך שמן הנזכר בהמלכת שאול ובהמלכת יהוא בן נמשי: "וְלָקַחְתָּ פַךְ הַשֶּׁמֶן וְיָצַקְתָּ עַל רֹאשׁוֹ, וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר ה' מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ אֶל יִשְׂרָאֵל" (מלכים ב ט, ג) .צורת הרבים של פַּךְ היא פַּכִּים בכ"ף דגושה, כמו דַּף דַּפִּים, רַךְ רַכִּים. צורה זו באה למשל בביטוי פַּכִּים קטנים שפירושו 'זוטות', 'עניינים קלי ערך'.

יש הסוברים שהמילה פַּךְ והפעלים פִּכָּה, פִּכְפֵּךְ – נָבַע וזָרַם – נוצרו בדרך של תַּצְלִיל (אונומטופֵּאה) בחיקוי קולם של הנוזלים היוצאים מן הכלי. מקובל לומר שבדרך זו נוצרה גם המילה בַּקְבּוּק.

ומן הפך אל הפח:

גם המילה פַּח מקראית היא ופירושה 'לוח מתכת דק': "וְעָשׂוּ אֹתָם רִקֻּעֵי פַחִים צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ" (במדבר יז, ג). בעברית החדשה נוספה למילה פַּח המשמעות 'כלי קיבול העשוי פח' ובעיקר 'מְכָל של פח', כגון פח דלק. אפשר אפוא לדבר על פח שמן ואף להשתמש בו להדלקת נרות חנוכה, אך דבר אין לו עם פך השמן של הכוהן הגדול. בשימוש צר יותר פַּח הוא כלי קיבול לאשפה, ובימינו אינו עשוי בהכרח ממתכת אלא גם מפלסטיק ומחומרים אחרים.
    [post_title] => פך שמן ופח שמן
    [post_excerpt] => בהקשר של חג החנוכה נכון לדבר על פך השמן. משמעות המילה פַּךְ היא 'כד קטן', 'כלי קטן לנוזלים'. ומה הקשר לביטוי 'פַּכִּים קטנים'?
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a4%d7%9a-%d7%a9%d7%9e%d7%9f-%d7%95%d7%a4%d7%97-%d7%a9%d7%9e%d7%9f
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2023-08-04 18:26:59
    [post_modified_gmt] => 2023-08-04 15:26:59
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=171
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)