WP_Post Object
(
    [ID] => 29693
    [post_author] => 3
    [post_date] => 2018-06-17 10:16:27
    [post_date_gmt] => 2018-06-17 07:16:27
    [post_content] => למה כותבים אנרגייה, אנגלייה בשתי יו"דים?

במילה אנרגייה ובשם אנגלייה יש לפני הסיומת ־יה צרור של עיצורים (שאין ביניהם תנועה): -רְג-, -גְל-.
לפי כללי הניקוד במקרים אלו מפרקים את הצרור על ידי חיריק באות שלפני הסיומת:
אנרְגְיה > אנרְגִיה.


משעה שיש חיריק באות שלפני הסיומת, הניקוד של הסיומת יהיה בדגש ביו"ד: אנרגִיָּה, ובכתיב המלא – בשתי יו"דים: אנרגייה.

ולמה מילים בסיומת ־ִיָּה נכתבות בשתי יו"דים בכתיב המלא? התשובה היא שהיו"ד הראשונה מציינת את התנועה i, והשנייה – את העיצור y. וראו עוד כאן.

מה שנכון במילים לועזיות נכון גם בשמות מדינות.

לפי זה נכתוב:

 	
מילים לועזיות: אלרְגייה (רַגֶּשֶׁת בעברית), גאומטְרייה, סימטְרייה, פונקְצייה.
 	
שמות מדינות: אנגְלייה, בלְגייה, טורְקייה.

שלא כמו המילים והשמות האלה – לא נכפיל את היו"ד אם אין צרור עיצורים לפני הסיומת ־יה (כלומר אם יש תנועה לפני האות שלפני הסיומת). במקרים אלו אין חיריק לפני הסיומת ־יה אלא שווא.

לפי זה נכתוב:

 	
מילים לועזיות: אבולוּצְיה, אימפֶּרְיה, אלגוֹרְיה, הרמוֹנְיה.
 	
שמות מקומות: נורוֶוגְיה, רוּסְיה, גרמַנְיה, אוסטרַלְיה.

נזכיר כי בדרך כלל אין מכפילים את היו"ד כאשר היא מציינת עיצור בסביבת אם קריאה, ולכן בסיומת ־יָה שאין לפניה חיריק נכתבת יו"ד אחת (לפני אם הקריאה ה"א).
    [post_title] => אנרגייה, אנגלייה
    [post_excerpt] => למה כותבים אנרגייה, אנגלייה בשתי יו"דים?
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%90%d7%a0%d7%a8%d7%92%d7%99%d7%99%d7%94-%d7%90%d7%a0%d7%92%d7%9c%d7%99%d7%99%d7%94
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2022-07-21 16:06:41
    [post_modified_gmt] => 2022-07-21 13:06:41
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=29693
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 901
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2011-07-07 21:53:54
    [post_date_gmt] => 2011-07-07 18:53:54
    [post_content] => מבחינה דקדוקית אין כלל מחייב בבחירת סיומת הנקבה בשמות ייחוס (שמות תואר המציינים שייכות לעם, לארץ, לעיר וכדומה). שתי הסיומות כשרות כפי שעולה מלשון המקרא: מוֹאֲבִיָּה (רות א, כב ועוד) וגם מוֹאָבִית (דברי הימים ב כד, כו).

למה בכל זאת דוברי העברית מעדיפים לומר רוסִייה, ספרדייה, צרפתייה, יוונייה, אנגלִייה, גרמנייה ועוד, אבל סורית, לבנונית, יפנית, סינית, שוודית, בלגית, אוסטרית?
נראה שמה שקובע את הבחירה בסיומת ־ִית או ־ִיָּה – בלשוננו היום – הוא מקום הטעם בצורת הזכר של שם הייחוס: כאשר נוהגים להגות את שם הייחוס במלעיל, כמו סיני (הטעם על ההברה הראשונה), צורת הנקבה היא בסיומת ־ִית: סינית. כך גם כורדי–כורדית, סורי–סורית, בלגי–בלגית וכדומה. לעומת זאת כאשר מטעימים את ההברה האחרונה, כגון בשמות הייחוס צרפתי, אנגלי, רוסי, מצרי – שם הייחוס הנקבי הוא בסיומת ־ִיָּה: צרפתייה, אנגלייה, רוסייה, מצרייה.
השם ישראלית יוצא דופן מבחינה זו, והוא מושפע מן ההופעה של צורה זו בדיוק כך בתורה ובספרות חז"ל.
אין בדברים האמורים כדי לקבוע את התקן, שהרי לפי הדקדוק העברי שמות הייחוס כולם – בזכר, בנקבה ובשאר הנטיות – אמורים להיות מלרעיים, כלומר הטעמתם בהברה האחרונה.
    [post_title] => רוסייה אבל סורית – סיומת ־ִית לעומת סיומת ־ִיָּה בשמות ייחוס
    [post_excerpt] => נראה שמה שקובע את הבחירה בסיומת ־ִית או ־ִיָּה – בלשוננו היום – הוא מקום הטעם בצורת הזכר של שם הייחוס.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a8%d7%95%d7%a1%d7%99%d7%99%d7%94-%d7%90%d7%91%d7%9c-%d7%a1%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%a1%d7%99%d7%95%d7%9e%d7%aa-%d7%9d%d6%b4%d7%99%d7%aa-%d7%9c%d7%a2%d7%95%d7%9e%d7%aa-%d7%a1%d7%99
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2023-08-04 19:50:05
    [post_modified_gmt] => 2023-08-04 16:50:05
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=901
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 862
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2011-01-03 09:50:54
    [post_date_gmt] => 2011-01-03 07:50:54
    [post_content] => 
התעתיק מלועזית לעברית כרוך בהתלבטויות ובשאלות. מובאות כאן כמה מהן בלוויית הסברים ונימוקים לדרך שיש לנהוג בה.

א. תעתיק תנועת a
לציון התנועה a באם הקריאה אל"ף בתעתיק מלועזית לעברית לא קבעה האקדמיה כלל מוחלט, ובמידה מסוימת השאירה את ההחלטה בידיו של המתעתק. בנוסח הסעיף בכללי התעתיק של האקדמיה נמנים כמה שיקולים שעל המתעתק להביאם בחשבון: (א) אורך השם; (ב) שיבושים אפשריים בקריאת השם בהיעדר אם הקריאה אל"ף; (ג) אם יש לשם בעברית כתיב מושרש. והדברים קשורים זה בזה: בשמות ארוכים, דוגמת מדגסקר, ההנחה היא שהשמות יזוהו מייד, ועל כן הוספת אל"פים איננה נדרשת. אבל ככל שהשם קצר יותר, הסיכוי שהשם הלועזי ידמה למילה עברית גדול יותר, והסיכוי לבלבול או לשיבוש בקריאה גדל בהתאם. למשל לוּ היה שם המדינה נפאל נכתב בלי אל"ף הייתה מתקבלת המילה נפל. הוא הדין לשם מאלי – שם זה קצר, ולכן ראוי להוסיף אל"ף. ומצד שני ככל שכתיבו של השם הלועזי בעברית מושרש יותר, הסיכוי לשיבוש ולבלבול קטן. לכן אף ששם המדינה יפן קצר, אין למלאו באימות קריאה. אין הדברים אמורים בשמות ערביים. בשמות אלו מוסיפים אל"ף כאשר בערבית הם נכתבים באליף. לכן שם האמירוּת הערבית קטר נכתב בעברית בלי אל"פין, על פי כתיבו בערבית (قطر), אף שהוא שם קצר.

ב. תעתיק a בסוף השם
שמות המסתיימים ב־a מתועתקים דרך כלל בה"א, כגון אסטוניה, אנגלייה, שוודיה. ואולם יש שמות שבהם הכתיב באל"ף מושרש: רומא וליטא.

ג. תעתיק הדו־תנועה ay

עוד קובעים כללי התעתיק כי הדו־תנועה (דיפתונג) ay נכתבת בשתי יו"דים. על פי זה אמורים לכתוב למשל תיילנד, ואולם כבר השתרש הכתיב תאילנד בשל נוהג הכתיבה הרווח של הדו־תנועה ay ב־אי, בעיקר בסוף מילה: מאי, פאי.

ד. תעתיק t
העיצור t מתועתק בדרך כלל בטי"ת; לכן וטיקן (ולא ותיקן). אבל תוניסיה בתי"ו משום שבשם זה חלים כללי התעתיק מערבית, ובערבית השם נכתב בתי"ו (تونس).

ה. תעתיק v
העיצור v מתועתק בדרך כלל בווי"ו, אלא אם כן הוא בא בסוף המילה או באמצעה בסמוך לתנועות o, u. לכן בעיקרון אין בוליוויה ולטווייה שוֹנוֹת משוודיה או נורווגיה. עם זאת מכיוון ששגור הכתיב בבי"ת (בוליביה, לטבייה) ייתכן שאין צורך להתעקש על וי"ו.[1]
___________________________
[1] ואכן בוועדה לשמות ארצות של מכון התקנים הוחלט לכתוב לטבייה בבי"ת (אבל במקרים אחרים, כגון בוליוויה, הוחלט לדבוק בכלל ולכתוב בווי"ו).


    [post_title] => לשאלת תעתיקם של שמות מדינות
    [post_excerpt] => מובאות כאן כמה שאלות בתעתיק מלועזית לעברית: תעתיק תנועת a (באל"ף או בלעדיה, באמצע המילה ובסופה), תעתיק הדיפתונג ay ותעתיק העיצורים t ו־v.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%9c%d7%a9%d7%90%d7%9c%d7%aa-%d7%aa%d7%a2%d7%aa%d7%99%d7%a7%d7%9d-%d7%a9%d7%9c-%d7%a9%d7%9e%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%93%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%aa
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2023-08-04 17:31:08
    [post_modified_gmt] => 2023-08-04 14:31:08
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=862
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)