הדף בטעינה

על המילה כֹּפֶת

בתשובות באתר

ידיים של ילד מעל צומת כבישים ובו מכוניות צעצוע. הכיתוב: צומת זכר או נקבה?

צֹמֶת – זכר או נקבה?

WP_Post Object
(
    [ID] => 216
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2010-07-25 12:49:20
    [post_date_gmt] => 2010-07-25 09:49:20
    [post_content] => 

רבים מדוברי העברית תופסים את צומת כשם שמינו נקבה – "צומת מסוכנת", "הצומת הקרובה" וכיו"ב, אבל המקפידים על לשונם נוקטים לשון זכר: "צומת מסוכן", "הצומת הקרוב". כך אומנם קבעה האקדמיה ללשון העברית: צומת – מינו זכר.

מקורו של השם 'צומת' בספרות חז"ל, ושם הוא בא תמיד בצירוף 'צומת הגידים' (מקום חיבורם של הגידים ברגלי הבהמה או העוף), ועיקר שימושו במין זכר. במשנה נאמר: "שניטל צומת הגידים" (חולין ד, ו); כל כתבי היד הטובים של משנה זו ואף הדפוסים הנפוצים שלה נוקטים לשון זכר: ניטל. דומה לכך לשון התוספתא: "ונוטל [=וְנֻטַּל, בבניין נֻפְעַל] צומת הגידים". כמעט בכל הספרות ההלכתית של ימי הביניים והעת המאוחרת מובאת הלכה זו בלשון זכר, בציטוט מדויק של המשנה וגם בכתיבה חופשית.

לעומת זה דברי הרמב"ם בחיבורו משנה תורה (בשני מקומות) מראים שאין צומת בלשונו אלא בנקבה, שכן כתב "'ניטלה צומת הגידים". ואולם בפירושו למשנה (בכתב ידו) נשאר הרמב"ם נאמן למקור שאותו פירש, ונקט לשון זכר הן במשנה עצמה שהעתיק הן בתוך פירושו.

התאם בלשון נקבה עולה במקורות מאוחרים ללשון התנאים. בתלמוד הבבלי (חולין עו ע"ב): ''צומת הגידים שאמרו, אפילו לא נשתייר בה כחוט הסרבל". אבל באותה סוגיה בתלמוד יש שימוש בלשון המשנה כהווייתה בלשון זכר: "ניטל צומת הגידים". דרך אגב, בחזרה על המשפט הנזכר גורסים כתבי היד של התלמוד לשון רבים המותאמת לשם גידים: "אפילו לא נשתייר מהן" או "אפילו לא נשתייר בהן". וייתכן שאין הגרסה בה אלא תולדה של הקיצור בה' (= בהן).

שימוש בלשון נקבה לשם צומת עולה בבירור בלשון הגאונים לצד השימוש בלשון זכר. אנו מוצאים למשל: "וכמה היא צומת הגידים" לעומת "ישנו לצומת הגידים".

נעיר עוד כי לא כל מסורות הקריאה של השם בספרות חז"ל קוראות צֹמֶת הגידים. כתבי יד בניקוד בבלי ומסורות שבעל פה (כמסורת תימן ועוד) גורסים 'צֻמַּת הגידים', כלומר צורת נסמך של צֻמָּת או צֻמָּה. לפי זה ייתכן שגאוני בבל והרמב"ם, שראו בצומת שם בנקבה, תפסו את הצורה צומת כנסמך של צֻמָּה, שהוא כמובן שם נקבי מובהק.

מסתבר אפוא שביסודו השם צומת הוא שם זכרי; השימוש בנקבה עולה בבירור רק מרבדים מאוחרים של העברית.

נוסיף עוד כי בשמות אחרים במשקל זהה או דומה, עולה מן ההתאם התחבירי המתועד שמינם זכר, למשל: נופת ("וְנֹפֶת מתוק", משלי כד, יג), כופת ("כופת שקבעוֹ בנדבך", משנה כלים כ, ה). כלומר אף מן הצד הדקדוקי אין סיבה המחייבת לראות בצומת שם בנקבה.

על פי 'צומת הגידים' נוצר בעברית החדשה 'צומת הדרכים', ובקיצור 'צומת'. המילונים העבריים כגון בן־יהודה, אבן־שושן, ההווה ורב־מילים מציינים את מינו של צומת – זכר.

על בסיס הנתונים האלה כולם ראתה האקדמיה לקבוע כי מינו של צומת הוא זכר.

[post_title] => צֹמֶת – זכר או נקבה? [post_excerpt] => רבים מדוברי העברית תופסים את 'צומת' כשם שמינו נקבה – "צומת מסוכנת", "הצומת הקרובה", אבל המקפידים נוקטים לשון זכר: "צומת מסוכן", "הצומת הקרוב". [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a6%d7%9e%d7%aa-%d7%96%d7%9b%d7%a8-%d7%90%d7%95-%d7%a0%d7%a7%d7%91%d7%94 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2022-08-02 15:45:13 [post_modified_gmt] => 2022-08-02 12:45:13 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=216 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

רבים מדוברי העברית תופסים את 'צומת' כשם שמינו נקבה – "צומת מסוכנת", "הצומת הקרובה", אבל המקפידים נוקטים לשון זכר: "צומת מסוכן", "הצומת הקרוב".
המשך קריאה >> המשך קריאה >>

במינוח המקצועי


כֹּפֶת
לרשימה המלאה
טקסטילים (תשס"ב, 2002)
כֹּפֶת חבילות הסיבים המגיעות כרוכות למַטְוִיָּה; ר' כְּפָתִים

במבט היסטורי

שכיחות הערך כֹּפֶת ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.01%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>