הדף בטעינה

על המילה כֹּל

במילון

 (ללא ניקוד: כול)
שורשכלל
נטייהבנסמך: כָּל־ (בלי ניקוד: כל־); כוּלּו, כוּלהּ, כוּלם

הגדרה

  • מילה המורה על כלל הדברים
  • [בנפרד וביידוע] כלל הדברים או הפעולות, כגון 'הכול התפזר ברוח'; [זכר רבים] כלל האנשים, כגון 'הכול יודעים ש־'
  • [בנסמך ליחיד מיודע] הדבר בשלֵמוּתו, כגון 'כל הבית', 'כל היום'
  • [בנסמך לריבוי מיודע או ליחיד לא מיודע] כלל היחידים ביַחד, כגון 'כל האנשים', 'כל אדם', 'כל יום', 'כל דור וָדור'
  • כֻּלָּם (בלי ניקוד: כולם) כל אלו שמדובר בהם, כל אלו שנזכרו; כל האנשים (במקום: הכול)

צירופים

לכל הצירופים
על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

איור ברנש מנמנם בערסל על רקע שקיעה וים וכיתוב "אצלך הכול בסדר, יש לך כל הזמן שבעולם"

כל או כול?

כשהמילה 'כול' עומדת לעצמה – היא נכתבת בווי"ו. לדוגמה: דיברנו על הכול. כאשר המילה 'כל' נסמכת למה שבא אחריה – היא נכתבת בלי וי"ו. לדוגמה: כל אחד.
המשך קריאה >>

על העברית בלשון השידור

WP_Post Object
(
    [ID] => 10006
    [post_author] => 7
    [post_date] => 2015-05-20 14:36:02
    [post_date_gmt] => 2015-05-20 11:36:02
    [post_content] => 

לקריאת המאמר

זמננו הוא זמן תקשורת ההמונים, שעל ידיה השידור העברי מלַווה את אזרח המדינה בלכתו בדרך, בשבתו נוכח צג המחשב ומרקע טלוויזיה, בשכבו ובקומו. רות אלמגור־רמון מציגה במאמרה את האתגרים שהמציאות החדשה מציבה ליועצי הלשון, את העקרונות שעליהם נוהגים להקפיד במיוחד ואיך חידושי הלשון והדקדוק משתלבים בלשון השידור.

[post_title] => על העברית בלשון השידור [post_excerpt] => במאמר מסופר על האתגרים שהמציאות החדשה מציבה ליועצי הלשון, על העקרונות שעליהם נוהגים להקפיד במיוחד ואיך חידושי הלשון והדקדוק משתלבים בלשון השידור. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%a2%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%91%d7%9c%d7%a9%d7%95%d7%9f-%d7%94%d7%a9%d7%99%d7%93%d7%95%d7%a8 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2020-12-31 14:12:07 [post_modified_gmt] => 2020-12-31 12:12:07 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=10006 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

במאמר מסופר על האתגרים שהמציאות החדשה מציבה ליועצי הלשון, על העקרונות שעליהם נוהגים להקפיד במיוחד ואיך חידושי הלשון והדקדוק משתלבים בלשון השידור. המשך קריאה >>
עניין של סגנון

הכול וכולם

WP_Post Object
(
    [ID] => 56
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2013-07-02 13:31:17
    [post_date_gmt] => 2013-07-02 10:31:17
    [post_content] => 'כולם יודעים ש־', 'לא כולם מסכימים', 'הלוואות לכולם' – שימוש זה במילה 'כולם' רווח מאוד בעברית בת זמננו. ואולם יש המסתייגים ממנו משום שאינו על דרך לשון המקורות.

המילה כֻּלָּם מורכבת מן המילה כֹּל ומכינוי הנסתרים (הם) – בדיוק כמו המילה כֻּלָּנוּ המורכבת מן המילה כֹּל ומכינוי המדברים (אנו). המילה כולם פירושה אפוא 'כל הם' – כלומר כל אלו שמדובר בהם, כל אלו שנזכרו. ואכן כך אנו מוצאים במקורות: "כִּי כָל הָעֵדָהכֻּלָּם קְדֹשִׁים" (במדבר טז, ג), "וַיַּחַץ אֶת שְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים, וַיִּתֵּן שׁוֹפָרוֹת בְּיַד כֻּלָּם..." (שופטים ז, טז), "אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן... כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום בין אדם לחבירו, ותלמוד תורה כנגד כולם" (משנה פאה א, א).

לעומת זאת בניסוחים דוגמת 'כולם יודעים ש־' המילה כולם עומדת לעצמה ומשמעה 'כלל האנשים', 'כלל הבריות'. בעברית הקלסית משמשת במשמעות זו המילה הכול. למשל: "לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ הַיּוֹם, כִּי הַכֹּל עֲבָדֶיךָ" (תהלים קיט, צא), "דיני ממונות – הכֹּל מלמדין זכות וחובה; דיני נפשות – הכֹּל מלמדין זכות ואין הכֹּל מלמדין חובה" (משנה סנהדרין ד, א). בלשון רשמית או גבוהה מומלץ לנקוט שימוש זה גם בימינו: 'הכול יודעים ש', 'לא הכול מסכימים', 'הלוואות לכול'. אבל כאשר מדובר בקבוצה מסוימת וידועה אין מניעה להשתמש במילה 'כולם': 'כולם עברו את המבחן' (כל תלמידי הכיתה), 'עדיין לא כולם הגיעו' (כל המוזמנים).

נעיר כי לצד השימוש במילה הכול במשמעות 'כלל האנשים', 'כלל הבריות' – הכול פירושו גם 'כלל הדברים', 'כלל הפעולות', ואולם במשמע הזה 'הכול' נתפס כיחיד: "הכול צפוי והרשות נתונה" (אבות, ג, טו), "שהכול נהיה בדברו" (מן הברכות). איש הלשון יצחק פרץ מדגים את ההבחנה הזאת: "הכול מוכן לסעודה" – כל הנצרך לסעודה; "הכול מוכנים לסעודה" – כל הסועדים.
    [post_title] => הכול וכולם
    [post_excerpt] => 'כולם יודעים ש־', 'לא כולם מסכימים', 'הלוואות לכולם' – שימוש זה במילה 'כולם' רווח מאוד בעברית בת זמננו. ואולם יש המסתייגים ממנו משום שאינו על דרך לשון המקורות.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%94%d7%9b%d7%95%d7%9c-%d7%95%d7%9b%d7%95%d7%9c%d7%9d
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2020-06-14 13:55:01
    [post_modified_gmt] => 2020-06-14 10:55:01
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=56
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

'כולם יודעים ש־', 'לא כולם מסכימים', 'הלוואות לכולם' – שימוש זה במילה 'כולם' רווח מאוד בעברית בת זמננו. ואולם יש המסתייגים ממנו משום שאינו על דרך לשון המקורות. המשך קריאה >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך כֹּל ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=4%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>