הדף בטעינה

על המילה כָּל

בתשובות באתר

איור ברנש מנמנם בערסל על רקע שקיעה וים וכיתוב "אצלך הכול בסדר, יש לך כל הזמן שבעולם"

כל או כול?

WP_Post Object
(
    [ID] => 29505
    [post_author] => 15
    [post_date] => 2018-06-10 16:23:33
    [post_date_gmt] => 2018-06-10 13:23:33
    [post_content] => לכל המתלבטים בשאלה מתי לכתוב כל (בלי וי"ו) ומתי לכתוב כול (בווי"ו):

כשהמילה 'כול' עומדת לעצמה – היא נכתבת בווי"ו. לרוב סימן ההיכר הוא שהמילה מיודעת: 'הכול'. לדוגמה: דיברנו על הכול, הכול יודעים ש־, היא טובה בַּכול. ויש גם כול בלי יידוע, למשל: קודם כול, מְסַפר יודע כול, כול יכול (= יכול הכול), מכול וכול.

לעומת זאת כאשר המילה 'כל' נסמכת למה שבא אחריה – היא נכתבת בלי וי"ו. לדוגמה: כל אחד, כל הילדים, כל כך, כל הכבוד, כל הזמן שבעולם, ככל האפשר, ככל שנוכל, כל מה שהיה, כל מי שבא. תנו דעתכם שבצירופים אלו אי אפשר להוסיף את ה' הידיעה למילה כָּל־; ועוד סימן זיהוי: יש בהם תשובה על השאלות 'כל מה' או 'כל מי' (למשל: 'כל מה?' – 'כל הכבוד', 'כל מי?' – 'כל הילדים').

ההבחנה בין כול ובין כל משקפת את הניקוד של המילה: כאשר המילה עומדת לעצמה היא מנוקדת בחולם חסר (תנועה גדולה) – כֹּל. לדוגמה: הַכֹּל יודעים, מספר יודע כֹּל. לעומת זאת כאשר היא דבוקה למה שבא אחריה היא מנוקדת בקמץ קטן (תנועה קטנה) – כָּל. לדוגמה: כָּל הילדים, כָּל כך, בְּכָל שעה, לְכָל דורש, כָּל שרוח הבריות נוחה הימנו.

בניקוד המקרא

ניקוד המילה במקרא תלוי בטעמים, אך העיקרון דומה: כאשר המילה כֹּל מנוגנת בטעם לעצמה היא מנוקדת בחולם חסר, למשל:
  • מִכֹּ֥ל עֵץ־הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל (בראשית ב, טז)
  • אֶת־הַכֹּ֕ל נָתַן ה' אֱלֹהֵינוּ לְפָנֵינוּ (דברים ב, לו)
  • הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּ֥ל הָבֶל (קהלת א, ב).
לעומת זאת כאשר היא מחוברת במקף למילה שאחריה, היא מנוקדת בקמץ קטן, למשל:
  • וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל־צְבָאָם (בראשית ב, א)
  • אוֹדֶה ה' בְּכָל־לִבִּי אֲסַפְּרָה כָּל־נִפְלְאוֹתֶיךָ (תהלים ט, ב)
  • כָּל־הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל־הַיָּם (קהלת א, ז).
לעיתים אף אפשר למצוא את שני הניקודים באותו הפסוק, למשל:
  • כֹּ֖ל צִפּוֹר כָּל־כָּנָף (בראשית ז, יד)
  • וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל־אֶחָיו וְכֹ֖ל הַדּוֹר הַהוּא (שמות א, ו)
  • טוֹב־ה' לַכֹּ֑ל וְרַחֲמָיו עַל־כָּל־מַעֲשָׂיו (תהלים קמה, ט).
[post_title] => כל או כול? [post_excerpt] => כשהמילה 'כול' עומדת לעצמה – היא נכתבת בווי"ו. לדוגמה: דיברנו על הכול. כאשר המילה 'כל' נסמכת למה שבא אחריה – היא נכתבת בלי וי"ו. לדוגמה: כל אחד. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%9b%d7%9c-%d7%90%d7%95-%d7%9b%d7%95%d7%9c [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-06-21 13:20:02 [post_modified_gmt] => 2018-06-21 10:20:02 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=29505 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

כשהמילה 'כול' עומדת לעצמה – היא נכתבת בווי"ו. לדוגמה: דיברנו על הכול. כאשר המילה 'כל' נסמכת למה שבא אחריה – היא נכתבת בלי וי"ו. לדוגמה: כל אחד.
ידיים עם סרטי מדידה הכיתוב: על המילה כיול

כִּיּוּל

WP_Post Object
(
    [ID] => 15270
    [post_author] => 4
    [post_date] => 2016-05-15 10:27:37
    [post_date_gmt] => 2016-05-15 07:27:37
    [post_content] => 

kiulכִּיּוּל הוא כוונון של מכשיר מדידה כדי שיהיה מדויק.

השורש המקראי כו"ל או כי"ל מציין בין השאר מדידה ככתוב בישעיהו: "מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם, וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן, וְכָל בַּשָּׁלִשׁ עֲפַר הָאָרֶץ, וְשָׁקַל בַּפֶּלֶס הָרִים, וּגְבָעוֹת בְּמֹאזְנָיִם" (מ, יב). כָּל – בקמץ גדול (תנועת a) – הוא פועל שמשמעו 'מדד', כמו שאפשר להיווכח מן ההקבלה לפעלים מָדַד, תִּכֵּן ושָׁקַל. כָּל בַּשָּׁלִישׁ פירושו מדד במידת השליש – מידת נפח קדומה ששיעורה כנראה קומץ. הפועל כָּל בבניין קל (כמו קָם, שָׁב) קרוב אל הפועל הֵכִיל בבניין הפעיל, ולאותו השורש שייכות גם המילים המחודשות תְּכוּלָה, מְכָל ומְכוּלָה.

בלוח גזר מן המאה העשירית לפנה"ס מופיעים כינויים קדומים לחודשי השנה הקשורים כולם לפעולות חקלאיות. אחד החודשים מכונה שם "ירח קצר וכל", ומקובל לקרוא זאת 'ירח קציר וכֵל' – כֵּל כמו כַּיִל במשמע 'מדידה', כלומר החודש שבו קוצרים את התבואה ומודדים את כמותה.

בתוספתא ובתלמוד הירושלמי נזכר בעל המקצוע כַּיָּל – כנראה מודד קרקעות, ובארמית של התלמוד נמצא הפועל כייל במשמעות 'קבע כללים': "לא תציתינהו להני כללי דכייל יהודה אחי משמיה דשמואל" – 'אל תצייתו לכללים האלה שקבע יהודה אחי משמו של שמואל' (בבלי כתובות כא ע"א; ס ע"א).

במילוני ועד הלשון הפועל כִּיֵּל בא לראשונה במונחי כימיה משנת תרפ"ח (1928), וייתכן שהבחירה בו קשורה גם לקרבת הצליל לפועל הלועזי calibrate.

[post_title] => כִּיּוּל [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%9b%d6%bc%d6%b4%d7%99%d7%95%d6%bc%d7%9c [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2019-03-31 08:43:18 [post_modified_gmt] => 2019-03-31 05:43:18 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=15270 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

כִּיּוּל הוא כוונון של מכשיר מדידה כדי שיהיה מדויק. השורש המקראי כו"ל או כי"ל מציין בין השאר מדידה ככתוב בישעיהו: "מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם, וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן, וְכָל בַּשָּׁלִשׁ עֲפַר הָאָרֶץ, וְשָׁקַל בַּפֶּלֶס הָרִים, וּגְבָעוֹת
ידיים מונפות אל על במחאה ומחזיקות שלטים: העם החליט! או העם החליטו?

העם החליט או העם החליטו – התאם לשמות קיבוציים

WP_Post Object
(
    [ID] => 14310
    [post_author] => 4
    [post_date] => 2016-03-01 07:53:41
    [post_date_gmt] => 2016-03-01 05:53:41
    [post_content] => בלשוננו היום רגילים להתאים את הפועל למין הדקדוקי של השם גם כאשר שם זה מציין קבוצה. אנחנו נוהגים לומר 'מועצת התלמידים פעלה', 'הקהל התכנס', 'הציבור יכריע', 'העם החליט' וכדומה. אך אין בהרגל זה כדי לפסול התאם לתוכן המגולם בשם הקיבוצי, היינו שימוש בפועל בצורת רבים.

דרך זו רווחת במקרא ובספרות חז"ל. למשל: "עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבֹתֵינוּ" (במדבר כב, ד); "וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת הָרֹצֵחַ מִיַּד גֹּאֵל הַדָּם" (במדבר לה, כה); "הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רָאוּ אוֹר גָּדוֹל" (ישעיהו ט, א); "וְיָדְעוּ כָּל שְׁאֵרִית יְהוּדָה הַבָּאִים לְאֶרֶץ מִצְרַיִם לָגוּר שָׁם..." (ירמיהו מד, כח); "הַבָּקָר הָיוּ חֹרְשׁוֹת וְהָאֲתֹנוֹת רֹעוֹת עַל יְדֵיהֶם" (איוב א, יד), "וירנו כל עם הארץ בתפלה לפני רחום" (משלי בן סירא ג, יט). ובלשון חז"ל: "זה אחד מן הדברים שהתקין הלל הזקן כשראה שנמנעו העם מלהלוות זה את זה" (משנה שביעית י, ג); "מקובל אני שכל גזירה שבית דין גוזרין על הציבור ולא קיבלו רוב הציבור עליהן אינה גזירה" (ירושלמי שבת א, ד; ג, ע"ד). כמובן יש גם דוגמאות הפוכות, כגון "וַתִּקָּהֵל הָעֵדָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד" (ויקרא ח, ד); "צא וראה מה הציבור נוהג ונהוג" (ירושלמי פאה ז, ו; כ ע"ג). ויש ששתי הדרכים משמשות זו לצד זו: "וַיָּנֻסוּ אֲרָם וַיִּרְדְּפֵם יִשְׂרָאֵל" (מלכים א כ, כ).

בדומה לכך נמצא במקורותינו שגם המילים 'כול' ו'רוב' – כשהן עומדות לעצמן ומכוונות לבני אדם, מתאימים להן את הפועל ברבים: "הכל כשרין לקרות את המגילה" (משנה מגילה ב, ד), "במקום שהרוב מכניסין לבתים מותר לוכל (=לאכול) ממנה עראי" (ירושלמי מעשרות ג, א). ובימינו יש שיאמרו 'הרוב מתנגד לקיצוץ' ויש שיאמרו על דרך המקורות 'הרוב מתנגדים לקיצוץ' – ואלה ואלה דבריהם תקניים.
    [post_title] => העם החליט או העם החליטו – התאם לשמות קיבוציים
    [post_excerpt] => בלשוננו היום רגילים להתאים את הפועל למין הדקדוקי של השם גם כאשר שם זה מציין קבוצה. אנחנו נוהגים לומר 'מועצת התלמידים פעלה', 'הקהל התכנס', 'הציבור יכריע', 'העם החליט' וכדומה. אך אין בהרגל זה כדי לפסול התאם לתוכן המגולם בשם הקיבוצי, היינו שימוש בפועל בצורת רבים.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%94%d7%aa%d7%90%d7%9d-%d7%9c%d7%a9%d7%9e%d7%95%d7%aa-%d7%a7%d7%99%d7%91%d7%95%d7%a6%d7%99%d7%99%d7%9d
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2020-03-23 20:20:47
    [post_modified_gmt] => 2020-03-23 18:20:47
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=14310
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

בלשוננו היום רגילים להתאים את הפועל למין הדקדוקי של השם גם כאשר שם זה מציין קבוצה. אנחנו נוהגים לומר 'מועצת התלמידים פעלה', 'הקהל התכנס', 'הציבור יכריע', 'העם החליט' וכדומה. אך אין בהרגל זה כדי לפסול התאם לתוכן המגולם בשם הקיבוצי, היינו שימוש בפועל בצורת רבים.
פתקי הצבעה והכיתוב: הרוב החליט או הרוב החליטו?

רוב האנשים הצביע או הצביעו – התאם תחבירי של כַּמָּת

WP_Post Object
(
    [ID] => 898
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2010-03-25 12:56:31
    [post_date_gmt] => 2010-03-25 10:56:31
    [post_content] => בדרך כלל בצירופי סמיכות – כגון 'אנשי המושב', 'אוכלוסיית היישוב', 'ארגון המורים' – גרעין הצירוף הוא הרכיב הראשון, ולפי זה מתאימים את הפועל או את האוגד: 'אנשי המושב התכנסו', 'אוכלוסיית היישוב גדלה', 'ארגון המורים הכריז...', 'מועצת תלמידים היא גוף מייצג'.

ואולם מה הדין בצירופים כמו 'רוב האנשים', 'חצי האוכלוסייה', 'מיטב המורים'? בצירופים אלו הרכיב הראשון הוא כַּמָּת, כלומר הוא מציין כמות או חלק מתוך שלם, ולכן אפשר לראות דווקא ברכיב השני את גרעין הצירוף. במילים אחרות: בצירופים שרכיבם הראשון כַּמָּת – כל אחד משני הרכיבים יכול להיתפס כגרעין הצירוף, ואפשר אפוא להתאים את הפועל הן לרכיב הראשון (הכַּמּת) הן לרכיב השני: 'רוב האנשים הצביע' או 'רוב האנשים הצביעו'; 'מיטב המורים ילמדו' או 'מיטב המורים ילמד'.

לפי החלטת האקדמיה אין לפסול גם התאם לפי תוכן הצירוף. למשל: 'חצי האוכלוסייה הצביעו' – הפועל אינו מתאים למילה 'חצי' (זכר) וגם לא למילה 'אוכלוסייה' (נקבה) אלא לתוכן הגלום בצירוף – אנשים (רבים).

דוגמאות אחרות לצירופים מן הסוג הנדון: 'רבע המשכורת ישולם / תשולם', 'עשירית משטח הדירה נפגעה / נפגע', 'עיקר הבעיה ייפתר / תיפתר', 'זוג הנשרים נצפה / נצפו', 'כלל התלמידים ייהנה / ייהנו'.

הרחבה

לכַּמָּתים יש מעמד מיוחד בתחביר העברי, והדבר ניכר בהצטרפותם לשמות. שלא כמו שם התואר הבא אחרי השם שאותו הוא מתאר – 'ילד גדול', 'נרות דולקים', 'מילים יפות', הכמת בא לפני השם: 'עשר אצבעות', 'שמונת הנרות', 'כל המילים'. כפי שכבר ראינו, הכמת יוצר מבנה של סמיכות עם השם שאחריו: הצירופים 'שמונת הנרות' 'שְׁלושֶׁת הדובים', 'אַרְבַּעַת המינים' בנויים במבנה סמיכות מובהק בדומה לצירוף כמו 'משפחת הזאבים'. אלא שבצירופי סמיכות רגילים כמו 'משפחת הזאבים', 'נשות עסקים', 'ארגון המורים' – גרעין הצירוף הוא תמיד הרכיב הראשון, ולפי זה מתאימים את הפועל: 'משפחת הזאבים ניצלה', 'נשות עסקים הוזמנו', 'ארגון המורים הכריז'. לעומת זאת בצירופים של כמת ושם, גרעין הצירוף הוא בעצם הרכיב השני, השם. לכן הגיוני שהפועל יותאם אליו. כך תמיד בכמת כָּל־: 'כל האנשים  הלכו' ולא 'כל האנשים הלך', וכך ברגיל בכמתים רוב וחצי: 'רוב האנשים נשארו', 'חצי כיתה לא הגיעה' וכיו"ב. עם זאת – כמו שראינו – גם הֶתאם לכמת אינו פסול, כגון 'רוב הכיתה נכשל במבחן', 'חצי החופשה בוזבז על סידורים'. בלשון המקורות ההתאם הוא כמעט תמיד לשם ולא לכמת. כך למשל במקרא אנו מוצאים: "וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף" (שמות טו, ד), "וְרֹב שָׁנִים יֹדִיעוּ חָכְמָה" (איוב לב, ז), "חֲצִי נְעָרַי עֹשִׂים בַּמְּלָאכָה" (נחמיה ד, י). ובמשנה: "עד שיהלכו רוב בני אדם" (מקוואות א, ד). גם כאשר מצטרף לכמת כינוי (במקום שם) הפועל מתאים לכינוי: "וְחֶצְיָם מַחֲזִיקִים בָּרְמָחִים" (נחמיה ד, טו). ובספרות העברית החדשה: "כנפיו חציָן שחורות וחציָן אדומות" (מנדלי, תולדות הטבע, 1866), "מחציתם מתו ומחציתם נשבו חיים" (גינצבורג, תולדות בני האדם, 1835). אפשר גם למצוא התאם לכמת אך הוא נדיר מאוד. בזכריה מצאנו "וְיָצָא חֲצִי הָעִיר בַּגּוֹלָה" (יד, ב), ויש ששתי הדרכים משמשות זו לצד זו, כגון "רביעית דם שפרש... רביעית דם שפירשה..." (תוספתא אהלות ג, א). גם התאם לתוכן הצירוף – ולא לאף אחד משני רכיבי הצירוף – אפשר למצוא בספרות העברית העתיקה. במגילת המקדש ממגילות ים המלח נאמר: "ומחצית העם לוא יכרתו מעריהמה [=מעריהם]" – הפועל אינו מתאים למילה 'מחצית' (נקבה) ולא למילה 'העם' (זכר) אלא לתוכן – אנשי העם (עוד על התאם לפי התוכן ראו כאן). [post_title] => רוב האנשים הצביע או הצביעו – התאם תחבירי של כַּמָּת [post_excerpt] => בצירופים שרכיבם הראשון כַּמָּת – אפשר להתאים את הפועל הן לרכיב הראשון הן לרכיב השני: 'הרוב הצביע' או 'הרוב הצביעו'. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a8%d7%95%d7%91-%d7%94%d7%90%d7%a0%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%94%d7%a6%d7%91%d7%99%d7%a2-%d7%90%d7%95-%d7%94%d7%a6%d7%91%d7%99%d7%a2%d7%95-%d7%94%d7%aa%d7%90%d7%9d-%d7%aa%d7%97%d7%91%d7%99 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2020-11-15 09:41:28 [post_modified_gmt] => 2020-11-15 07:41:28 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=898 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

בצירופים שרכיבם הראשון כַּמָּת – אפשר להתאים את הפועל הן לרכיב הראשון הן לרכיב השני: 'הרוב הצביע' או 'הרוב הצביעו'.
אקדם - גיליון 32

אקדם 32

WP_Post Object
(
    [ID] => 8004
    [post_author] => 5
    [post_date] => 2006-07-14 16:26:08
    [post_date_gmt] => 2006-07-14 13:26:08
    [post_content] => תוכן העניינים
  • ראש הממשלה (אהוד אולמרט) ושר המדע והתרבות (אופיר פינס) בביקור ממלכתי באקדמיה, עמ' 1
  • שאלות ותשובות: צָהֳרַיִם, מָחֳרַת מאת גבריאל בירנבאום, עמ' 2 על הגיית הקמץ שאחריו חטף קמץ; אָהֳלוֹ, פָּעֳלוֹ, יָעֳמַד, בָּחֳרִי אף, כָּל
  • לזכרו של עזרא נוריאל, עמ' 2
  • לזכרו של יהודה פליקס, עמ' 2
  • חברים חדשים: טקמיצו מוראוקה, סיריל אסלנוב, גיל הראבן), עמ' 2
  • מנהג הלשון ורציפות העברית מאת רונית גדיש, עמ' 3
  • המינוח המקצועי בימינו מאת שלמה נאה, עמ' 3
  • מעמד השורש במילונות העברית החדשה מאת ראובן מירקין, עמ' 6
  • אתר האינטרנט "מאגרים" פתוח לציבור, עמ' 8
  • פרסום חדש: על ההצעה לשינוי שיטת הניקוד (לשוננו לעם), עמ' 8
  [post_title] => אקדם 32 [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%90%d7%a7%d7%93%d7%9d-32 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-11-12 23:53:06 [post_modified_gmt] => 2018-11-12 21:53:06 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=8004 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

תוכן העניינים ראש הממשלה (אהוד אולמרט) ושר המדע והתרבות (אופיר פינס) בביקור ממלכתי באקדמיה, עמ' 1 שאלות ותשובות: צָהֳרַיִם, מָחֳרַת מאת גבריאל בירנבאום, עמ' 2 על הגיית הקמץ שאחריו חטף קמץ; אָהֳלוֹ, פָּעֳלוֹ, יָעֳמַד, בָּחֳרִי

במבט היסטורי

שכיחות הערך כָּל ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.01%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>