הדף בטעינה

על המילה כְּסוּת

במילון

 (ללא ניקוד: כסות)
מיןנקבה
שורשכסי

הגדרה

  • בֶּגד, לְבוש

צירופים

על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

מילים מארון הבגדים - איור

מילים מארון הבגדים

WP_Post Object
(
    [ID] => 992
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2011-01-02 08:05:00
    [post_date_gmt] => 2011-01-02 06:05:00
    [post_content] => 

כשאדם וחוה מגלים בגן עדן כי עירומים הם, הם מתביישים, תופרים עלה תאנה ועושים להם חגורות. ואומנם הכיסוי וההסתרה – הסתרת הגוף – הם העומדים בבסיס הלבוש. כך כמובן עולה מן המילה הנרדפת ללְבוּשׁ – כְּסוּת, מן השורש כס"י (הכסות מכסה את הגוף), וכך אפשר שמעלה גם הקשר הלשוני בין בֶּגֶד לבגידה: הבוגד מנסה להסתיר את מעשיו כפי שהבגד מכסה על הגוף, ובלשון המקרא בֶּגֶד הוא גם 'מעשה בגידה': "מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה, שָׁלוּ [כלומר היו שלווים] כָּל בֹּגְדֵי בָגֶד" (ירמיהו יב, א). כך גם מובן הַקשר בין מְעִיל למְעִילָה או למַעַל.

אם אדם מתהדר בכבוד שאינו ראוי לו, אומרים עליו שהוא לובש אִצְטְלָה לא לו. אצטלה היא מעין גלימה או אדרת, והיא נשאלה לעברית של לשון חכמים מן היוונית. גם כשאדם עושה מעשה לא טוב ומנסה לשַוּוֹת לו מראה תמים, נֹאמר עליו שהוא עושה את מעשיו באצטלה אחרת. דרך אחרת לומר זאת היא שהאיש עשה את מעשיו במסווה של פעולה תמימה, שהרי גם מַסְוֶה (מן השורש סו"י) הוא סוג של כיסוי – משה כיסה במסווה את פניו ברִדתו מהר סיני עם לוחות הברית משום שקָרַן עור פניו ובני ישראל יָראו מפניו (שמות לד, כט–לה). מן השורש הזה יש לנו בעברית החדשה הפועל הִסווה והמילה הסוואה, ובלשון המקרא מזדמנת ממנו בברכת יעקב ליהודה המילה סוּת (בראשית מט, יא). גם מילה זו נרדפת ללבוש כפי שמעלה התקבולת: "כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשֹׁו וּבְדַם עֲנָבִים סוּתֹה". בעברית החדשה בחרו הבוטנאים במילה סוּת לציון קליפת העץ, שהיא מעין לבוש העץ.

פועלי הלבישה ופריטי הלבוש משמשים בעברית גם בהשאלה: כפי שאדם יכול לעטות בגד או שריון, הוא גם יכול ללבוש תכונות מתכונות שונות: "צֶדֶק לָבַשְׁתִּי וַיִּלְבָּשֵׁנִי, כִּמְעִיל וְצָנִיף מִשְׁפָּטִי" אומר איוב (כט, יד), ועל אשת החיל נאמר "עוֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ" (משלי לא, כה). גם ירושלים יכולה ללבוש לבוש מושאל: "עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֻזֵּךְ צִיּוֹן, לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ יְרוּשָׁלִַם עִיר הַקֹּדֶשׁ" (ישעיהו נב, א). ועל האל נאמר: "ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ לָבֵשׁ ה' עֹז הִתְאַזָּר" (תהלים צג, א).

במובאה האחרונה מזדמן לנו הפועל התאזר הקשור אל אֵזוֹר. במקור אֵזוֹר הוא חגורה, וברור גלגול המשמעות מחגורה לרצועת אדמה בימינו (השוו לצירוף 'רצועת הביטחון'; בספרות ימי הביניים אֵזור משמש בהקשר של גלגל המזלות). כשם שחוגרים חגורה, אוזרים אֵזור: אליהו הנביא מתואר כ"אִישׁ בַּעַל שֵׂעָר וְאֵזוֹר עוֹר אָזוּר בְּמָתְנָיו" (מלכים א כב, ח), ומכאן שבהשאלה אפשר לֶאֱזור חַיִל (כלומר כוח, עוז, גבורה; שמואל א ב, ד) או שִׂמחה (תהלים ל, יב) כפי שאפשר לחגור גִּיל (תהלים סה, יג). בימינו נוהגים לֶאֱזור אומץ, ומי שנאלץ לחכות זמן רב צריך להתאזר באורֶך רוח או בסבלנות.

כתב: ברק דן

קובץ מעוצב (להדפסה) [post_title] => מילים מארון הבגדים [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%90%d7%a8%d7%95%d7%9f-%d7%94%d7%91%d7%92%d7%93%d7%99%d7%9d [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2020-09-13 00:43:52 [post_modified_gmt] => 2020-09-12 21:43:52 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=992 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

כשאדם וחוה מגלים בגן עדן כי עירומים הם, הם מתביישים, תופרים עלה תאנה ועושים להם חגורות. ואומנם הכיסוי וההסתרה – הסתרת הגוף – הם העומדים בבסיס הלבוש. כך כמובן עולה מן המילה הנרדפת ללְבוּשׁ – המשך קריאה >>

פרשת ויחי: סוּתֹה – בין ברכת יעקב לכתובת כִּלַמֻוַ

WP_Post Object
(
    [ID] => 13196
    [post_author] => 15
    [post_date] => 2015-12-23 14:03:18
    [post_date_gmt] => 2015-12-23 12:03:18
    [post_content] => 

שתי הברכות המשמעותיות ביותר בברכת יעקב לבניו הן הברכה ליהודה והברכה ליוסף. בחלק השני של הברכה ליהודה מתואר השפע שעתיד להיות מנת חלקו, ושם אנו קוראים בין השאר כך: "אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה / וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ || כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ / וּבְדַם עֲנָבִים סוּתֹה" (בראשית מט, יא). התמונה המצטיירת היא של נחלה שבה רבות הגפנים עד כי התושבים קושרים אליהן את חמוריהם ומכבסים ביין את בגדיהם.

הפסוק נחלק לשניים, ובכל חלק – תקבולת. אנו נתמקד בחלק השני: כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ / וּבְדַם עֲנָבִים סוּתֹה דם הענבים מקביל כמובן ליין, והמילה סוּת מקבילה למילה לבוש. מובן המילה סוּת ברור אפוא מן ההקשר, אבל אין לה אח ורע במקרא.

מילים נרדפות לא מעטות יש בעברית למילה לבוש, ובהן בֶּגֶד (או בגדים) ושִׂמְלָה (או שַׂלְמָה). מילה נוספת היא כְּסוּת, כבמקרה של אדם המלווה כסף לעני, ויד העני קצרה מלפרוע את חובו. התורה מזהירה את המלווה: אִם חָבֹל תַּחְבֹּל [=תיקח כמשכון] שַׂלְמַת רֵעֶךָ, עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ. כִּי הִוא כְסוּתֹה לְבַדָּהּ, הִוא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ, בַּמֶּה יִשְׁכָּב?" (שמות כב, כה–כו).

כְּסוּת – מן השורש כס"י – היא כיסוי לעור הגוף. קרבתה למילה סות בברכת יעקב – במשמעות ואף בכתיב – הביאה רבים למחשבה שאין סות אלא שיבוש של כסות, כלומר שהאות הראשונה במילה כסות נשמטה משום מה במהלך השנים. חיזוק להשערה זו בא מנוסח קרוב – אך שונה – של התורה, נוסחם של השומרונים: במקום 'סותה' גורסת תורת השומרונים 'כסותו'.

והנה בתחילת המאה העשרים נמצאה בחפירות ארכאולוגיות בצפון סוריה כתובת מונומנטלית בת שש עשרה שורות מן המאה התשיעית לפני הספירה. הכתובת, הידועה בשם כתובת כִּלַמֻוַ – על שם המלך הארמי שהורה על כתיבתה – כתובה פֵניקית דווקא, שפה קרובה לעברית. (הפניקית הייתה באותה התקופה ובאותו האזור השפה החשובה והמשפיעה.) בסוף השורה השמינית של הכתובת מצויה המילה סות – ומובנה גם שם 'בגד'. למוֹתר לציין שהכתובת נמצאה בדיוק כפי שנכתבה לפני אלפי שנים, וחשד שיבוש מעתיקים לא דבק בה. הנה כי כן נמצאה ראיה חותכת שהמילה סות מקורית היא, ולא תוצאה של שגגת מעתיקים.

אם כן – מה שורשה?

כשם שהתי"ו במילה כסות היא תי"ו הנקבה (ולא חלק מהשורש), סביר שכן הוא במילה סות. שורשה יכול להיות סו"י, כשורש כיסוי אחר המשמש במקרא: לפי המסופר בספר שמות, כשירד משה מהר סיני (בפעם השנייה) ושני לוחות הברית בידיו, קרן עור פניו. כשראוהו אהרן וכל בני ישראל, חששו לגשת אליו ולדבר איתו, ולבסוף כיסה משה את פניו:

"וַיְכַל מֹשֶׁה מִדַּבֵּר אִתָּם וַיִּתֵּן עַל פָּנָיו מַסְוֶה. וּבְבֹא מֹשֶׁה לִפְנֵי ה' לְדַבֵּר אִתּוֹ יָסִיר אֶת הַמַּסְוֶה עַד צֵאתוֹ, וְיָצָא וְדִבֶּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת אֲשֶׁר יְצֻוֶּה. וְרָאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת פְּנֵי מֹשֶׁה כִּי קָרַן עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה, וְהֵשִׁיב מֹשֶׁה אֶת הַמַּסְוֶה עַל פָּנָיו עַד בֹּאוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ" (שמות לד, לג–לה).

המילה סות שבברכת יעקב ובכתובת הפֵניקית קשורה כנראה למילה מסווה, שגם היא עניינה כיסוי והסתרה, ומשורש זה – סו"י – נגזרו בלשון ימינו המילים הִסווה והסוואה. בעברית החדשה בחרו הבוטנאים במילה סוּת לציון קליפת העץ, שהיא מעין לבוש לעץ.

הערה: הכינוי החבור לנסתר במילה סוּתֹה (=הסות שלו) כתוב בה"א ולא כרגיל במקרא בווי"ו. זה כתיבוֹ גם במילה עִירֹה (העַיִר שלו) בתחילת הפסוק ובמילה כְסוּתֹה (בפסוק המצוטט לעיל משמות כב) ובמקרים נוספים. הכתיב בה"א לכינוי הנסתר הוא הכתיב הקדום יותר, וכפי שעולה מן הממצא הארכאולוגי הוא גם הכתיב הרגיל בכתובות העבריות מימי הבית הראשון. כתיב זה משקף ה"א עיצורית, כעולה מן ההשוואה בבראשית א בין המילה לְמִינוֹ בפסוק יא לאותה המילה בפסוק יב – לְמִינֵהוּ. בחלוף הימים נאלמה הה"א הזאת, וכותבי העברית עברו אט־אט לכתיב פשוט יותר (פוֹנֵטִי יותר) בווי"ו, כהרגלנו עד היום הזה.

כתב ברק דן. [post_title] => פרשת ויחי: סוּתֹה – בין ברכת יעקב לכתובת כִּלַמֻוַ [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%95%d7%99%d7%97%d7%99-%d7%a1%d7%95%d6%bc%d7%aa%d6%b9%d7%94-%d7%91%d7%99%d7%9f-%d7%91%d7%a8%d7%9b%d7%aa-%d7%99%d7%a2%d7%a7%d7%91-%d7%9c%d7%9b%d7%aa%d7%95%d7%91 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2017-07-15 16:20:31 [post_modified_gmt] => 2017-07-15 13:20:31 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=13196 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

שתי הברכות המשמעותיות ביותר בברכת יעקב לבניו הן הברכה ליהודה והברכה ליוסף. בחלק השני של הברכה ליהודה מתואר השפע שעתיד להיות מנת חלקו, ושם אנו קוראים בין השאר כך: "אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה / וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי המשך קריאה >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך כְּסוּת ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.1%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>