הדף בטעינה

על המילה טִגֵּן

במילון

 (ללא ניקוד: מטגן)
בנייןפיעל
שורשטגן
נטייהמְטַגֶּנֶת; טִיגן, יְטַגֵּן, לְטַגֵּן לכל הנטיות

הגדרה

  • מתקין מאכל בשמן רותח
על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

מחבת ומעליה מקפצות לביבה וסופגניה - הכיתוב: על לביבות וסופגניות

לביבות וסופגניות

WP_Post Object
(
    [ID] => 8100
    [post_author] => 4
    [post_date] => 2014-12-18 10:34:13
    [post_date_gmt] => 2014-12-18 08:34:13
    [post_content] => 

ימי החנוכה נושאים עימם ניחוחות של שני מאכלים אופייניים – לביבות וסופגניות. כיום שני המאכלים האלה שונים לגמרי: הסופגניות עשויות מבצק שמרים תָּפוּחַ ומתוק, ובגרסתן המוכרת צורתן כדורית והן ממולאות ריבה. לעומתן הלביבות עשויות בדרך כלל מתפוחי אדמה וביצים, וצורתן עיגולים שטוחים. אך לא תמיד היה הגבול בין המאכלים האלה מוחלט כל כך.

לביבות

מתיאורי הלביבות בכמה משירי הילדים הוותיקים לחנוכה מצטייר מאכל שונה מזה המוכר לנו כיום. בשירים רבים, ובראשם שירו הידוע של ביאליק 'לכבוד החנוכה', הלביבה מתוקה. שירים אחדים אף מפרטים את המצרכים הדרושים להכנת לביבות, ואלו אינם תפוחי אדמה, כי אם קמח, שמן וסוכר. למשל השיר "לביבות נעשה" מאת לוין קיפניס פותח במילים "קֶמַח קֶמַח מִן הַשַּׂק / שֶׁמֶן שֶׁמֶן מִן הַכַּד", ובהמשך: "עוֹד נוֹסִיף בֵּיצָה מִסַּל / עוֹד סֻכָּר דַּק וַחֲסַל". גם רבי קלמן ב'מעשה בלביבות' מאת תלמה אליגון־רוז וחיה פרנקל מכין לביבות מקמח, שמן וסוכר, ולא מתפוחי אדמה.

סיפורה של המילה לְבִיבָה מתחיל בתנ"ך – במעשה הנורא באמנון ותמר. אמנון, אשר חשק באחותו למחצה תמר, התחזה לחולה וביקש מדוד אביהם: "תָּבוֹא נָא תָּמָר אֲחֹתִי וּתְלַבֵּב לְעֵינַי שְׁתֵּי לְבִבוֹת וְאֶבְרֶה מִיָּדָהּ" (שמואל ב יג, ו). ועל תמר נאמר: "וַתִּקַּח אֶת הַבָּצֵק וַתָּלָשׁ וַתְּלַבֵּב לְעֵינָיו, וַתְּבַשֵּׁל אֶת הַלְּבִבוֹת. וַתִּקַּח אֶת הַמַּשְׂרֵת וַתִּצֹק לְפָנָיו..." (שם, ח–ט). גיזרונה של המילה לְבִיבָה איננו מחוור דיו, אך נראה שהיא קשורה למילה לֵב. יש אומרים שנקראה על שום צורתה שדמתה לצורת לב, ויש אומרים ש"מושכין הלב לתאוות המאכל", כלומר שהאדם מתאווה לאוכלן (ספר המליצה, על פי מילון בן־יהודה).

על פי המסופר בפסוקים האלה היו הלביבות עשויות מבצק ובושלו במַשְׂרֵת. המילה מַשְׂרֵת היא מילה יחידאית בתנ"ך, אך היא מוכרת בצורה 'מַסְרֵיתָא' מתרגום אונקלוס לתורה, שבו היא מתרגמת את המילה מַחֲבָת (ויקרא ב, ה ועוד). נראה אפוא שהבישול הנזכר במעשה אמנון ותמר אינו אלא טיגון בשמן (הפועל 'טיגן' נוצר רק בתקופת חז"ל – כנראה בעקבות מילה יוונית). לפי רש"י חלטה תמר "סולת מורבכת במים רותחין תחלה ואח"כ בשמן", וגם בתרגומים לערבית מתואר מאכל העשוי בצק המטוגן בשמן ואחר כך בדבש. בספרות הרבנית של ימי הביניים אפשר למצוא שימוש במילה לְבִיבָה לציון בצק המבושל בקדרה, ולעיתים לציון בצק מטוגן. אליעזר בן־יהודה כותב בהערה למילה במילונו: "ובזמן החדש השתמשו במלה זו למאפה בצק רך נפוח מטֻגן בשמן ובדבש וכדומה" – עדות העולה בקנה אחד עם כמה משירי הילדים שהזכרנו.

שימוש אחר לגמרי במילה לְבִיבָה בעת החדשה עולה למשל מן הסיפור 'לִמדו היטב' מאת מנדלי מוכר ספרים. מנדלי מציין כי הלביבה המשולשת נאכלת שלוש פעמים בשנה: בפורים, בערב יום הכיפורים ובהושענא רבה. והלוא המאכל הנאכל במועדים אלו בכמה מעדות אשכנז הוא קרעפלאך – כיסנים המבושלים במרק. גם אצל יל"ג לביבות הן קרעפלאך, ומשמעות דומה יש למילה בפואמה 'לביבות' מאת שאול טשרניחובסקי, אלא ששם מדובר בכיסנים הממולאים גבינה. בשנת תרע"ג (1913) נקבעה המילה לְבִיבוֹת במשמעות קרעפלאך בָּרשימה "תַּבְשִׁילִים וּכְלֵי בִשּׁוּל" של ועד הלשון, אך מאוחר יותר נקבע תמורתה השם כִּיסָנִים.

בימינו, ובייחוד בפי יוצאי אירופה, המילה לְבִיבָה מתרגמת את המילה לאטקע (מיידיש) המציינת מאכל מטוגן מבלילה כלשהי, ובייחוד מתפוחי אדמה וביצים. קשה לדעת מדוע התקבעה דווקא משמעות זו. אולי השפיעה העובדה ששתי המילים – לביבה ולאטקע – פותחות באות ל'.

סופגניות

doughnutsאת המילה סופגניות חידש דוד ילין על פי המילה סופגנין שבספרות חז"ל. הסופגנין הם מאפה תנור תָּפוּחַ ואוורירי כספוג. אך כבר בעברית של ימי הביניים יש סופגנין מטוגנים בשמן, וככל הנראה הם היו דומים למדי לסופגניות שלנו. שימוש זה במילה סופגנין הושפע משמו של מאכל דומה בערבית – הוא הספינג' הנאכל עד היום בימות החנוכה בעדות יוצאי צפון אפריקה. הדמיון בין המילים ספינג' וסופגנין אינו מקרי: שתיהן התגלגלו מן המילה היוונית spongos שפירושה ספוג. גם המילה ספוג עצמה היא כמובן גלגול של המילה היוונית הזאת, ומאותו המקור בדיוק הגיעו אלינו גם ספונג'ה וספונג'דור (סחבה, סמרטוט רצפה) – בתיווכה של הלדינו.

ילין עצמו חידש את המילה סופגניות לציון עוגיות חמאה ומאפים רכים אחרים, ואילו ועד הלשון אימץ את המילה (לראשונה ברשימה משנת תרע"ג) דווקא במשמעות לאטקעס – אולי משום שמדובר במאכל הספוג בשמן. אך עד מהרה התייחדה המילה סופגניות לאחד ממאכלי החג המסורתיים של יהדות אשכנז – אותו מאכל שבעבר רבים כינוהו לביבות. אולי השפיע דמיונו של המאכל לספינג', אולי השפיעו צורתו הספוגית והיותו סָפוּג בשמן, ואולי השפיעו שני הגורמים גם יחד.

צורת היחיד שנקבעה למילה סופגניות הייתה סֻפְגָּנִית בסיומת ההקטנה ־ִית (מעין סופגן קטן), וכך המילה מופיעה במילוני ועד הלשון (תרצ"ג ותרצ"ח) ובמילוני האקדמיה. אך בפי כול צורת היחיד המקובלת היא סֻפְגָּנִיָּה. דבר דומה קרה גם בשמות מחודשים אחרים של מאכלים המציינים הקטנה: עוגית (=עוגה קטנה) הפכה לעוגייה, נקניקית (=נקניק קטן) לנקניקייה, ולחמנית ללחמנייה.

* * *

נסיים בדברי שבח ללביבה מתוך 'לִמדו היטב' של מנדלי מוכר ספרים – אף שכאמור מדובר בלביבה שאיננה קשורה כלל לחג החנוכה:

מה אֲעִידֵךְ ומה אֲדַמֶּה לך הלביבה הקדושה! [...] הן עמודי מצרים ימושו וגבעותיהם תמוטינה ואין זכר להם, והלביבה הקטנה, יסודה מבצק, לדֹר דורים תעמוד, ולא תמוש מפינו ומפי זרענו ומפי זרע זרענו מעתה ועד עולם!
 

* בכתיבתנו הסתייענו בכמה פינות "רגע של עברית" מאת אסתר גולדנברג, נורית אלרואי וסמדר כהן, וכן בדברים שכתב אילון גלעד בפינתו "מן השפה פנימה" בעיתון הארץ.

[post_title] => לביבות וסופגניות [post_excerpt] => ימי החנוכה נושאים עימם ניחוחות של שני מאכלים אופייניים – לביבות וסופגניות. כיום שני המאכלים האלה שונים לגמרי, אך לא תמיד היה הגבול בין המאכלים האלה מוחלט כל כך. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%9c%d7%91%d7%99%d7%91%d7%95%d7%aa-%d7%95%d7%a1%d7%95%d7%a4%d7%92%d7%a0%d7%99%d7%95%d7%aa [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2022-10-01 21:54:59 [post_modified_gmt] => 2022-10-01 18:54:59 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=8100 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

ימי החנוכה נושאים עימם ניחוחות של שני מאכלים אופייניים – לביבות וסופגניות. כיום שני המאכלים האלה שונים לגמרי, אך לא תמיד היה הגבול בין המאכלים האלה מוחלט כל כך.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>
איור ילדה שותה מיץ מתוך מילון הכיס "100 מילים"

מאכלים בצורת רבים

WP_Post Object
(
    [ID] => 5627
    [post_author] => 15
    [post_date] => 2012-03-18 11:36:45
    [post_date_gmt] => 2012-03-18 09:36:45
    [post_content] => 

מדגנים, מופינים, טוגנים, צנימונים

מִדְגַּנִּים (cereal)

מדגנים הם סוג של מזון בצורת פתיתים העשוי מצמחי מאכל עתירי עמילן – כגון חיטה, אורז או תירס – בדרגות שונות של עיבוד. מדגנים בחלב הם ארוחת בוקר נפוצה. המילה מדגנים בנויה בהשראת מילים אחרות מתחום המזון – מַטְעַמִּים, מַמְתַּקִּים, מַעֲדַנִּים. משמעות המילה מדגנים שונה ממשמעות המילה דגנים (הרווחת בהקשר זה בצירוף "דִּגְנֵי בוקר"): מדגנים הם מזון מעובד ואילו דגנים הם הצמחים עצמם: חיטה, שעורה, שיבולת שועל, אורז, תירס, דוחן ועוד. צמחים אלו שייכים למשפחת הדְּגָנִיִּים. במקרא דָּגָן הוא תבואה, ומילה זו רווחת לצד המילים תירוש ויצהר. המילה מִדְגַּנִּים – מחידושי הוועדה למילים בשימוש כללי – אושרה באקדמיה בשנת תש"ס (2000).

מוּפִינִים (מאפינס)

מופינים הם עוגות קטנות מעוגלות אפויות בתבניות משוקעות או בגביעוני נייר. המילה מופינים נוצרה בהשראת המילה המקראית תּוּפִינִים: "תֻּפִינֵי מִנְחַת פִּתִּים" (ויקרא ו, יד). גם המדרש וגם חוקרי לשון קשרו את המילה הזאת לשורש אפ"י. וכך נקשרת גם המילה מופינים לשורש זה, נוסף על קרבת הצליל למילה האנגלית־אמריקנית muffins. המילה מופינים – מחידושי הוועדה למילים בשימוש כללי – אושרה באקדמיה בשנת תש"ס (2000).

טֻגָּנִים (צ'יפס)

טוגנים הם פרוסות או רצועות של תפוחי אדמה מטוגנים. המילה טוגנים קשורה כמובן לפועל טִגֵּן. ומניין לנו פועל זה? בספרות חז"ל אנו מוצאים את הכלי טיגָן – מעין מחבת. הכלי נזכר למשל בהלכה העוסקת בדרך הכשרתם של כלים: "היורות והמיחמים והטיגנין והקומקומוסין מדיחן ברותחין" (תוספתא עבודה זרה). שם הכלי טיגן נשאל מן היוונית אל הארמית, ובה גם נוצר הפועל, ונראה שמן הארמית התגלגלו המילים לעברית. שם הכלי התגלגל גם לערבית: טַאגִ'ן. המילה טוגנים כלולה במילון למונחי כלכלת הבית שאושר באקדמיה בשנת תשל"ח (1977).

צְנִימוֹנִים (קרוטונים)

צנימונים הם קוביות לחם קטנות קלויות או מטוגנות שמוסיפים למרק או לסלט. המילה צנימונים מורכבת מן המילה צְנִים – המקשרת את המילה ללחם – ומסיומת ההקטנה ־וֹן. כאשר מדובר בפרוסות לחם, מבחינים בין צְנִים ובין לחם קלוי (טוסט). צנים הוא פרוסת לחם דקה שנאפתה עד שנעשתה מיובשת כולה, ואילו פרוסת לחם המושמת במַקְלֶה* (טוסטר) נותרת רכה בחלקה הפנימי. המילה צנימונים – מחידושי הוועדה למילים בשימוש כללי – אושרה בשנת תשס"ט (2009) באקדמיה. *בשנת תשע"ה אושרה המילה מַצְנֵם כחלופה לטוסטר. [post_title] => מאכלים בצורת רבים [post_excerpt] => התדעו מה הם מוּפִינִים, טֻגָּנִים, מִדְגַּנִּים וצְנִימוֹנִים – כולם חלופות עבריות למאכלים שלרוב באים ברבים. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%9e%d7%90%d7%9b%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%a6%d7%95%d7%a8%d7%aa-%d7%a8%d7%91%d7%99%d7%9d [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2021-04-13 15:27:52 [post_modified_gmt] => 2021-04-13 12:27:52 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=5627 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

התדעו מה הם מוּפִינִים, טֻגָּנִים, מִדְגַּנִּים וצְנִימוֹנִים – כולם חלופות עבריות למאכלים שלרוב באים ברבים.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>

במינוח המקצועי


טִגֵּן
לרשימה המלאה
כלכלת הבית (תרצ"ח, 1938)
טִגֵּן* בשמן וכו'
* במילון המקורי כתוב: טַגֵּן
כלכלת הבית (תרצ"ג, 1933)
טִגֵּן*
* במילון המקורי כתוב: טַגֵּן

במבט היסטורי

שכיחות הערך טִגֵּן ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.001%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>