הדף בטעינה

על המילה הִרְשָׁה

במילון

 (ללא ניקוד: מרשה)
בנייןהפעיל
שורשרשׁי
נטייהמַרְשָׁה; הִרְשָׁה, יַרְשֶׁה, לְהַרְשׁוֹת לכל הנטיות

הגדרה

  • נותן רְשות
  • [בצורת הווה] אדם שמיוּפה כוח (עורך דין וכדומה) מייצג אותו
על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

את מסכימה לי?

WP_Post Object
(
    [ID] => 1554
    [post_author] => 12
    [post_date] => 2014-01-12 14:15:14
    [post_date_gmt] => 2014-01-12 12:15:14
    [post_content] => בלשון הדיבור, ובעיקר בלשון הילדים, הצירוף 'להסכים ל־' משמש במשמעות 'להרשות ל־', למשל: "את מסכימה לי ללכת לסרט עם חברים?" "אבא לא הסכים לי לנסוע לבד". ניסוח זה צורם את אוזניהם של רבים, ונשאלנו אם אומנם יש בו בעיה.

מקורו של הפועל הִסְכִּים בלשון חז"ל. שורשו זהה לשורש המילה סְכוּם, והוא מציין התאמה והשוואה בין דעות (כמו השוואה בין סכומים). גם בימינו המשמעות העיקרית של הפועל הסכים היא תמימות דעים. למשל: "אני מסכימה עם הכותב", "לא הסכמתי עם דבריו", "באופן כללי אני מסכים עם הגישה הזאת".

במצבים מסוימים, כאשר אחד הצדדים הוא בעל סמכות לעומת הצד האחר, הפועל הסכים מקבל גוון של מתן רשות – במבנה 'הסכים ש־'. למשל: 'הוריי הסכימו שאישאר עד סוף המסיבה'. משפט זה קרוב מאוד למשפט 'הוריי הרשו לי להישאר עד סוף המסיבה', ומכאן כנראה נוצרה ההכלאה בין שני הניסוחים: 'הוריי הסכימו לי להישאר עד סוף המסיבה'. ביצירת המבנה הזה הייתה אולי גם ידה של האווירה החינוכית בימינו: בעבר לא התביישו הורים לומר לילדיהם 'אני לא מרשה', אך כיום רבים מעדיפים את הניסוח המעודן יותר 'אני לא מסכים'. התוצאה היא ש'הסכים' מתפרש אצל הילדים כמו 'הרשה', ומכאן גם העתקת המבנה התחבירי של הפועל 'הרשה' אל פועל 'הסכים'.

למבנה 'הסכים לו לעשות' אין יסוד בלשון המקורות. בספרות חז"ל ובספרות שאחריה השימוש ב'הסכים ל־' ביחס לאדם נדיר מאוד, וגם כשיש שימוש כזה המשמעות איננה 'הרשה ל־' כבלשון הילדים בימינו אלא 'הסכים עם' או 'התאים ל־'. למשל: "כדעת רש"י, והסכימו לו התוספות" (ט"ז אורח חיים רלג, ב).

אם כן מבנה הכלאיים 'הסכים לו לעשות' איננו מומלץ, ומוטב לנקוט תמורתו את אחד המבנים הרגילים בלשוננו – 'הרשה לו לעשות', 'הסכים שהוא יעשה'. ניסוחים נוספים שהעברית מעמידה לרשותנו הם 'התיר לו', 'אישר לו', 'אפשר לו', 'נתן לו'.

הרחבה – על מילות היחס המצטרפות לפועל הסכים

לפועל הסכים מצטרפות כמה מילות יחס, ובספרות חז"ל ניכרת הבחנה בשימושן על פי המַשְׁלים – שם מופשט לעומת אדם:

הסכים על מתקשר על פי רוב לשם מופשט. למשל, המדרש מייחס לפרעה את האמירה: "אני חשבתי לאבדם במים, ובעל צפון הסכים על גזרתי" (מכילתא דרבי ישמעאל בשלח פרשה ב). דוגמה נוספת: "ועמדו השניים והסכימו על דעת הראשונים" (ירושלמי פאה א:א, טו ע"ב). גם הסכים ל־ מתקשר לשם מופשט, כגון "אתה דורש ומסכים לשמועה" (בבלי זבחים יג ע"א), "הסכימה דעתם לדעת העליונה" (במדבר רבה יב ועוד).

הסכים עם מתקשר לאדם: "שהסכים הקב"ה עם דוד" (ירושלמי קידושין ד:א, סה ע"ב), "מעשה שעיברו השנה שלשה רועי בקר [...] והסכים בית דין עמהן" (ירושלמי ראש השנה ב:ה, נח ע"ב). כך גם הסכים על יד/ידי, למשל: "דבר זה עשה יהושע מדעתו והסכים הקב"ה על ידו" (במדבר רבה כג, ו).

בספרות הרבנית המִתְאָם בין מילת היחס ובין טיבו של המַשְׁלים מובהק פחות:
לעיתים מסכים עם מתקשר לשם מופשט, והמשמע הוא 'מתאים ל־', 'מתיישב עם'. לדוגמה: "יש משל שהוא מסכים עם הנמשל מראש ועד סוף" (ר' יוסף בן אברהם ג'יקטיליא, הקדמת המחבר לספר המְשָלים), "רְאֵה המאמר הזה איך הוא מסכים עם מה שכתבתי" (רמב"ן, האמונה והבטחון, פרק יב). כן אפשר למצוא פה ושם הסכים ל־ שמתקשר לאדם במשמעות 'הסכים עם' או 'התאים ל־' כמובא לעיל ("כדעת רש"י, והסכימו לו התוספות").

מלבד שימושים אלו נוסף בלשון הרבנית המבנה הסכים ש־. צירוף זה משמש בעיקר ברבים – 'הסכימו ש־', 'מסכימים ש־', והמשמעות הרווחת היא 'היו תמימי דעים בעניין'. למשל: "והגאונים ז"ל כך הסכימו ששמיטת כספים נוהגת בכל מקום ובכל זמן" (חידושי הרמב"ן, גיטין לו ע"א). המבנה 'הסכימו ש־' משמש לפעמים גם במשמעות 'החליטו יחד', 'סיכמו ביניהם לעשות', למשל: "שהסכימו שיעסוק האחד בתורה והשני בפרקמטיא [=מסחר] ושיחלוקו בכאן [=בעולם הזה] ובעולם הבא" (דרשות ר"י אבן שועיב, פרשת במדבר).

עוד נוסף בלשון הרבנית המבנה הסכים + מקור, וגם הוא משמש בעיקר בלשון רבים – לרוב במשמעות 'החליטו יחד', 'סיכמו ביניהם לעשות', למשל: "ואף על פי שהסכימו שני אנשים אשר להם הריב לתת לו שכר בשותפות" (ר' יונה ב"ר אברהם גירונדי, ספר שערי תשובה, ג, צז).

שימוש נוסף במבנים הסכים ש־ והסכים + מקור הוא במשמעות 'נעתר לבקשה', 'הדבר היה מקובל עליו'. למשל: "ולזה סיפר שלא הסכים שאול שימותו האנשים ההם אשר בזוהו" (רלב"ג שמואל א יב, כד),  "והנה זאת השבועה אף ע"פ שהיתה בטעות לא הסכימו לעבור עליה כי יהיה בזה חלול השם" (רלב"ג יהושע ט, טו).

בלשון ימינו הסכים עם משמש רק להבעת שוויון בדעות כבלשון חז"ל. יש שהוא מתקשר לאדם, כגון "אני מסכים עם ענת", ויש שהוא מתקשר לדבר שיש בו משום הבעת עמדה, כגון "לא הסכמתי עם דבריו", "אנו מסכימים עם השיטה החינוכית של המקום".

הסכים על התייחד בלשוננו לציון החלטה משותפת – לרוב לאחר דיון בעניין. למשל: "ההנהלה והעובדים הסכימו על מינוי בורר חיצוני", "האיחוד האירופי הסכים על הגשת סיוע לנפגעים".

המבנים הסכים + מקור והסכים ש־ משמשים בימינו בעיקר לציון היעתרות לבקשה.
    [post_title] => את מסכימה לי?
    [post_excerpt] => מבנה הכלאיים 'הסכים לו לעשות' איננו מומלץ, ומוטב לנקוט תמורתו את אחד המבנים הרגילים בלשוננו – 'הרשה לו לעשות', 'הסכים שהוא יעשה'.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%90%d7%aa-%d7%9e%d7%a1%d7%9b%d7%99%d7%9e%d7%94-%d7%9c%d7%99
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2021-11-15 08:12:20
    [post_modified_gmt] => 2021-11-15 06:12:20
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=1554
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

מבנה הכלאיים 'הסכים לו לעשות' איננו מומלץ, ומוטב לנקוט תמורתו את אחד המבנים הרגילים בלשוננו – 'הרשה לו לעשות', 'הסכים שהוא יעשה'.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>

רשות, מועצה ועירייה

WP_Post Object
(
    [ID] => 1634
    [post_author] => 12
    [post_date] => 2013-10-17 14:27:54
    [post_date_gmt] => 2013-10-17 11:27:54
    [post_content] => [caption id="attachment_1635" align="alignleft" width="285"]בניין עיריית ירושלים בניין עיריית ירושלים[/caption]

את השלטון המקומי בישראל מנהלות רשויות מקומיות משני סוגים: מועצות ועיריות.
מניין לנו מילים אלו?

את המילה רָשׁוּת אנו מוצאים למשל במסכת אבות: "שְׁמַעְיָה אוֹמֵר: אֱהֹב אֶת הַמְּלָאָכה וּשְׂנָא אֶת הָרַבָּנוּת וְאַל תִּתְוַדַּע לָרָשׁוּת" (א, י) – כלומר השתדל שלא להיות קרוב לשלטון. ועוד נאמר בשם רבן גמליאל: "הֱווּ זְהִירִין בָּרָשׁוּת שֶׁאֵין מְקָרְבִין לוֹ לָאָדָם אֶלָּא לְצֹרֶךְ עַצְמָן..." (ב, ג). לפי ההסבר המקובל המילה רָשׁוּת אינה אלא רָאשׁוּת, מלשון רֹאשׁ, היינו השלטון העומד בראש, הסמכות העליונה. בעברית החדשה משתמשים במילה לציון מוסד מוסמך המופקד על ניהולו של תחום מסוים: רָשות מקומית, הרָשות המחוקקת, רָשות השידור, רָשות הנמלים ועוד.
עוד על המילה רָשׁוּת ראו בהרחבה כאן.

המילה מוֹעָצָה נוצרה בעברית החדשה – אך יסודה במילה מקראית. בכמה מקומות בתנ"ך נזכרת המילה מוֹעֵצוֹת, שהיא כנראה צורת רבים של מוֹעֵצָה. למשל: "וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא הִטּוּ אֶת אָזְנָם וַיֵּלְכוּ בְּמֹעֵצוֹת בִּשְׁרִרוּת לִבָּם הָרָע..." (ירמיהו ז, כד), "לֹא אָבוּ לַעֲצָתִי נָאֲצוּ כָּל תּוֹכַחְתִּי. וְיֹאכְלוּ מִפְּרִי דַרְכָּם וּמִמֹּעֲצֹתֵיהֶם יִשְׂבָּעוּ" (משלי א, ל-לא). לפי הפירוש המקובל מוֹעֵצָה פירושה עֵצָה, לרוב עצה שלילית. בעת החדשה גויסה המילה מוֹעֵצָה לציון "חבר אנשים ישבים יחד לעין ולהתיעץ בדבר מהדברים" כהגדרתו של אליעזר בן־יהודה. נראה ששימוש זה החל בהשפעת כמה מלשונות אירופה שבהן מילה אחת מציינת גם עֵצָה וגם חבר אנשים הנועצים זה בזה ומחליטים (conseil בצרפתית, soviet ברוסית). לצד המילה מוֹעֵצָה נוצרה בדיבור העברי בארץ ישראל הצורה מוֹעָצָה – כעדותו של בן־יהודה, ובדיון שהיה בוועד הלשון הוחלט במפורש להבחין בין המילים: מוֹעֵצָה בצירי כבמקרא רק במשמעות עצה, ואילו מוֹעָצָה בקמץ במשמעות חבר אנשים. במשמעות זו צורת הרבים היא מוֹעָצוֹת – כגון ברית המועָצות (ולא "המועֵצות"), וצורת הנסמך מוֹעֶצֶת־, כגון מועֶצֶת החכמים, מועֶצֶת הביטחון.

את המילה עִירִיָּה חידש אליעזר בן־יהודה בתבניתה של המילה הערבית בַּלַדִיַּה (בַּלַד=עיר). קודם לכן שימשו באותה משמעות הצירופים 'חֶבֶר עיר' (מספרות חז"ל), 'מועצת העיר', 'בית פקידות העיר' ועוד.
    [post_title] => רשות, מועצה ועירייה
    [post_excerpt] => שתי המילים מוֹעָצָה ועִירִיָּה נתחדשו בתקופת תחיית הלשון – האחת על יסוד מילה מקראית והשנייה בתבניתה של מילה ערבית.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a8%d7%a9%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%95%d7%a2%d7%a6%d7%94-%d7%95%d7%a2%d7%99%d7%a8%d7%99%d7%99%d7%94
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2021-10-03 16:02:46
    [post_modified_gmt] => 2021-10-03 13:02:46
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=1634
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

שתי המילים מוֹעָצָה ועִירִיָּה נתחדשו בתקופת תחיית הלשון – האחת על יסוד מילה מקראית והשנייה בתבניתה של מילה ערבית.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך הִרְשָׁה 1 (הרשאה) ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
ערכים נוספים:
שכיחות 1=0.01%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך הִרְשָׁה 2 (אמירה (מן אֲרֶשֶׁת)) ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.001%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>

במינוח המקצועי


הִרְשָׁה
לרשימה המלאה
תיאטרון (ת"ש, 1940)
הִרְשָׁה*
* במילון המקורי כתוב: הַרְשֵׁה