הדף בטעינה

על המילה בֵּין־לְאֻמִּי

במילון

 (ללא ניקוד: בין־לאומי)

הגדרה

  • של עמים רבים, שבין עמים רבים (בלועזית: אִינְטֶרְנַצְיוֹנָלִי)
על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

איור של תלמיד ותלמידה יושבים גב אל גב על כדור הארץ וכיתוב "בינלאומי או בין־לאומי?"

בינלאומי ויומיומי או בין־לאומי ויום־יומי?

WP_Post Object
(
    [ID] => 25308
    [post_author] => 15
    [post_date] => 2017-11-15 16:11:00
    [post_date_gmt] => 2017-11-15 14:11:00
    [post_content] => האם נכתוב יום־יומי או יומיומי, בין־לאומי או בינלאומי, מדזווית או מד זווית?

האקדמיה ממליצה על כתיבה של צירופים כגון אלו בשתי תיבות. וכך נאמר בהחלטת האקדמיה משנת תשי"ח (1958), שיוחדה לצירופים בעלי תחיליות: "שמות המורכבים ממילת־יחס ושֵם, כגון 'בין־לאומי', 'על־מפלגתי', 'תת־קרקעי', נכתבים בשתי תיבות ומקף ביניהן".[1]

מה הסיבה להמלצה זו?

נתבונן במילים האלה: "דוקרן", "דופרית", "דושן", "זיפנוצה" (שמות צמחים); "מדריק", "חדנימיות", "בריומיים", "אלצבעוני". ללא ספק יֵקַל לקורא העברי להבין את המילים האלה כשהן כתובות בשתי תיבות: דו־קרן, דו־פרית, דו־שן, זיף־נוצה; מד־ריק, חד־נימיות, בר־יומיים (חרקים שחייהם הבוגרים קצרים מאוד), אל־צבעוני.

העין העברית אינה רגילה לתיבות ארוכות, ומה שמקובל בחלק מלשונות אירופה – לצרף תיבה לתיבה לרצף של מילה אחת – נדיר בלשוננו. העברית היא שפה של מילים קצרות. רובן בנויות משורש ומשקל, ויש בהן בדרך כלל שלוש אותיות שורש בתוספת אות או שתיים של המשקל. מילים אחרות בנויות מבסיס וסיומת קצרה. כשקוראי העברית נתקלים במילים מחוברות וארוכות, הם מחפשים בהן רכיבים מוכרים כמו שורש ומשקל וסופיות, ואינם נוטים לפענחן כסדרה של רכיבים מחוברים זה לזה.

בכתיבה העברית הרגילה אין סימנים לתנועות – וזה מקשה עוד יותר על פיענוח רצפים ארוכים. עוד יש לזכור שלמילה העברית יש נטייה, ולעיתים מצטרפים אליה סיומת רבים, סיומת נקבה או כינוי שייכות, ומאידך גיסא יכולות להצטרף לפניה אותיות מש"ה וכל"ב – אלו וגם אלו מאריכים את המילה ומסרבלים אותה עוד יותר.

במילונים ישנים של ועד הלשון אפשר למצוא צירופים הכתובים בתיבה אחת: מַדְגֹּבַהּ (תר"ץ), אַבְחַי וברבים אַבְחַיִּים (כנגד protzoon), אַבְחֹמֶר וברבים אַבְחָמְרִים (כנגד protoplasma) (שני המונחים האחרונים במילון מיקרוביולגיה, תש"ט). בהמשך התמעטו המונחים הכתובים כך. ההנחיה לכתוב בשתי תיבות יושמה בשמות מורכבים של צמחים. שמות הצמחים שנזכרו לעיל נכתבו בעבר בתיבה אחת, ואילו ברשימה המעודכנת שאושרה באקדמיה בתחילת שנות ה־2000 השמות האלה כתובים בשתי תיבות.

צירופי כלאיים

צירופי כלאיים הם צירופים בעלי רכיב עברי ורכיב לועזי המצטרפים יחד למילה אחת, דוגמת מיקרו־סביבה או מטא־כלל. הכתיבה המומלצת גם במקרים אלה היא בשתי תיבות: ננו־מדע (ולא ננומדע), פוטו־גרעיני (ולא פוטוגרעיני), ביו־רפואי (ולא ביורפואי), מיקרו־אקלים (ולא מיקרואקלים), אולטרה־סגול (ולא אולטרסגול), פרה־רפואי (ולא פררפואי או פרארפואי). בדרך זו הגבול בין הרכיבים ברור והשעטנז אינו מוחלט. יצאו מכלל זה צירופים שכבר השתרשה בהם הכתיבה במילה אחת כמו 'מיקרוגל' ו'אנטישמי'.

מילים לועזיות

בשאלת הכתיבה של מילים מורכבות שכל רכיביהן לועזיים לא נקבעה מדיניות רשמית. הוועדות המכינות את המילונים המקצועיים של האקדמיה הן שקובעות בפועל את כתיבן של מילים אלו. בעשורים האחרונים הנטייה היא לכתוב את המילים הלועזיות (באותיות העבריות) לפי דגם הכתיבה בצד האנגלי: אם המילה באנגלית כתובה בתיבה אחת, כך תיכתב גם המילה בעברית. במילונים מקצועיים אחדים אפשר למצוא מילים ארוכות ומסורבלות כמו אגרנולוציטוזיס, אדרנוליקודיסטרופיה, אוליגודנדרוגליומה, פאוכרומוציטומה, תרמוגלוונומגנטי.[2] עם זאת יש גם כתיבה בתיבות נפרדות, שלא כדרך המונח באותיות הלטיניות, למשל:  הידרו־מטאורולוגיה כנגד hydrometeorology. יש שנוצרת התנגשות לא נוחה: כך במקרה שהרכיב הראשון נגמר בווי"ו והשני פותח בווי"ו: האם נכתוב kilowatt – 'קילווט' או 'קילו־וט'? וכיצד נכתוב electrovalent – 'אלקטרוולנטי', 'אלקטרובלנטי' או 'אלקטרו־ולנטי'? ו־photovoltaic – 'פוטו־וולטאי', 'פוטווולטאי' או 'פוטובולטאי'? במילונים המקצועיים אפשר למצוא נציגות לכל אחת מן האפשרויות הללו.

הערות

1. מדחום וחבריו: את המילה מדחום במילה אחת כולנו מכירים, אבל רק מיעוטנו יודעים שצורת הרבים שלה היא על דרך נטיית המילה חום, כלומר מדחוּמִּים. לעומת זאת את שאר אמצעי המדידה נכתוב בשתי מילים: מד גובה, מד זווית, מד מעלות, מד לחות, מד ריק (במילוני ועד הלשון אפשר למצוא את חלקם בתיבה אחת). כך גם נוכל ליצור בקלות צורות רבים כמו מדי גובה, מדי זווית, ונימָּנע ממפלצות לשון מסוג מדגבהים, מדזוויות. 2. אב טיפוס: לפי החלטת האקדמיה הצירוף נכתב בשתי תיבות – במקף 'אב־טיפוס' או בלעדיו, ולצורת הרבים יש שתי אפשרויות: 'אבות טיפוס' או 'אבות טיפוסים' (אבל לא אבטיפוסים). 3. "יומולדת" ו"בצפר": כתיבים אלו משקפים את לשון הדיבור, ושׁוֹרֶה עליהם חינו של משלב לשון זה. כמובן אין מקומם בכתיבה רשמית. 'יום הולדת' הוא צירוף סמיכות רגיל; מינו הדקדוקי זכר, על פי מין הנסמך (יום), ולכן אנחנו מברכים ב"יום הולדת שמח", אמורים לשאול "מתי יהיה לך יום הולדת?" ומקווים לחגוג "ימי הולדת רבים". הכתיב "בצפר" (במקום 'בית ספר') נולד משגיאת כתיב של לומדים צעירים שכתיבתם משקפת את מה שהם שומעים.[3] אילו הקפידו הדוברים ליידע כהלכה את הצירוף 'בית הספר' (ולא "הבית ספר") ספק אם הייתה נוצרת שגיאת הכתיב הזאת. __________________________

[1] לעניין המקף ראו כאן.

[2]  המילים באות במילוני האקדמיה בניקוד: אַגְרָנוּלוֹצִיטוֹזִיס (agranulocytosis), אַדְרֵנוֹלֵיקוֹדִיסְטְרוֹפְיָה (adrenoleukodystrophy), אוֹלִיגוֹדֶנְדְּרוֹגְלִיּוֹמָה (oligodendroglioma), פֵאוֹכְרוֹמוֹצִיטוֹמָה (pheochromocytoma) – כל אלו מן המילון למונחי רפואה, תשנ"ט; תֶּרְמוֹגַלְוָנוֹמַגְנֵטִי (thermogalvanomagnetic) ממונחי פיזיקה מודרנית, תשנ"ג.

[3] כך נוצר גם הכתיב "צומת לב" (תשומת לב) – חיבור של התי"ו והשׂין הנשמע ts.

[post_title] => בינלאומי ויומיומי או בין־לאומי ויום־יומי? [post_excerpt] => שמות המורכבים ממילת־יחס ושֵם, כגון 'בין־לאומי', 'על־מפלגתי', 'תת־קרקעי', נכתבים בשתי תיבות ומקף ביניהן. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%91%d7%99%d7%a0%d7%9c%d7%90%d7%95%d7%9e%d7%99-%d7%95%d7%99%d7%95%d7%9e%d7%99%d7%95%d7%9e%d7%99-%d7%90%d7%95-%d7%91%d7%99%d7%9f%d6%be%d7%9c%d7%90%d7%95%d7%9e%d7%99-%d7%95%d7%99%d7%95%d7%9d%d6%be [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2020-12-29 10:31:03 [post_modified_gmt] => 2020-12-29 08:31:03 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=25308 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

שמות המורכבים ממילת־יחס ושֵם, כגון 'בין־לאומי', 'על־מפלגתי', 'תת־קרקעי', נכתבים בשתי תיבות ומקף ביניהן.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>
תת או תתי ועדות - אתם שאלתם? אנחנו עונים!

תת־ועדה, דו־משמעי – על תחיליות וסופיות

WP_Post Object
(
    [ID] => 16794
    [post_author] => 7
    [post_date] => 2016-09-07 11:22:14
    [post_date_gmt] => 2016-09-07 08:22:14
    [post_content] => 

בעברית בת ימינו רווחים צירופים כגון תת־ועדה, תלת־ממד, דו־משמעי, אי־הבנה, בין־עירוני, רַב־צדדי, מוליכוּת־על ועוד רבים. צירופים אלו נוצרו על פי מקבילות לועזיות ובראו בריאה חדשה בלשוננו. להלן נרחיב את הדיבור על דרך היווצרותם ועל הקשיים שהם יוצרים.

קצת היסטוריה

בלשונות אירופה אפשר למצוא מונחים רבים שנוצרו מהדבקת רכיבים זה לזה. למשל: electroencephalogram (כלומר electro-encephalo-gram, ובעברית רִשְׁמַת מוֹחַ חַשְׁמַלִּית), anthropogeomorphology (כלומר anthropo-geo-morpho-logy, ובעברית גֵּאוֹמוֹרְפוֹלוֹגְיָה אֱנוֹשִׁית). את דרך הבנייה הזאת של מונחים ואף את רכיביהם שאלו לשונות אירופה המודרניות מן הלשונות הקלסיות – היוונית והלטינית. מהן גם ירשו שפע של מיליות המשמשות רכיבים תחיליים כמו hyper ,inter ,mono ,per ,sub.

הצורך במינוח עברי בתחומי המדע והטכניקה הציב אתגרים רבים לפני קובעי המונחים, ובהם גם מציאת פתרון לרכיבים התחיליים הללו. את אחד הגישושים הראשונים אפשר למצוא במונחי כימיה שקבע ועד הלשון בסוף שנות העשרים של המאה העשרים כעולה מן ההסבר לשמות החומצות שם:

[...] שמות יתר החמצות נוצרים ע"י הוספת שמות התארים "תחתית" (hypo, sub) ו"עלָאִית" (super, per), ממש כברומית ושאר השפות האירופיות. במקום "תחתית" ו"עלאית" אפשר להשתמש בקצור גם ב"תָּת" וב"עָל". ("מֻנְּחֵי הַחִימִיָּה", זכרונות ועד הלשון, מחברת ו [תרפ"ח], עמ' 54–55)

נקל לראות שברשימת מונחים זו עדיין לא התגבש השימוש בתחיליות. כך למשל נקבע המונח חֻמְצַת־עָל גָּפְרִיתָנִית (לצד חֻמְצָה גָּפְרִיתָנִית עִלָּאִית) ולא כמצופה: 'חֻמְצָה עַל־גָּפְרִיתָנִית' (והשוו ללעז: Acidum persulfuricum). מצד שני כלולים ברשימה מונחים המוכרים עד היום: חַד־עֶרְכִּי, דּוּ־עֶרְכִּי.[1]

עם השנים התגבשה רשימה של מיליות המקבילות לרכיבים התחיליים הלועזיים. לשם כך גויסו המילים הארמיות תַּת־ (=תחת), חַד־ (=אחד), תְּלַת־ (המקבילה הארמית של שלוש) וכן מילות יחס כמו עַל־, בֵּין־. רשימת התחיליות מפורטת בהמשך.

היידוע והריבוי

הצירופים בעלי התחיליות הם כאמור בעלי מבנה חדש וזר ללשוננו – מבנה שהרכיב הראשון בו הוא ספק מילה העומדת לעצמה ספק רכיב דקדוקי. הקושי שהם מעלים בא לידי ביטוי ביידוע ובריבוי שלהם.

כדי להבין עד כמה זר המבנה הזה לעברית הינה רקע קצר: בלשונות אירופה לכל סוגי הצירופים התנהגות דומה. למשל באנגלית הן צירוף סמיכות כגון focus group, הן צירוף של שם ותואר כגון free group - מקבלים את היידוע בראשם ואת הריבוי בסופם, ובשניהם גרעין הצירוף הוא הרכיב האחרון. הוא הדין לצירוף בעל רכיב תחילי כגון sub-group – יידועו בראש וריבויו בסוף: the sub-groups. לעומת זאת בעברית הן בצירוף סמיכות הן בצירוף שם ותוארו המילה הראשונה היא הגרעין, כגון 'קבוצת מיקוד', 'קבוצה חופשית'. בסמיכות ה' הידיעה באה לפני המילה השנייה (קבוצת המיקוד) והריבוי בא במילה הראשונה (קבוצות מיקוד), ואילו בצירוף שם ותואר מיידעים ומרבים את שני הרכיבים (הקבוצה החופשית, קבוצות חופשיות). ומה דין היידוע והריבוי של צירוף כמו 'תת־קבוצה'? לכאורה צירוף זה דומה לסמיכות, אך שלא כבסמיכות גרעין הצירוף הוא דווקא המילה השנייה, והרכיב הראשון אינו מילה של ממש.

אם נבחר לראות ברכיב 'תת־' צורן דקדוקי, הגיוני שניידע את הצירוף בראשו – 'התת־קבוצה', ונרבה אותו בסופו – 'תת־קבוצות'. ואולם לאוזן העברית 'התת־קבוצה' נשמע כמו שיבוש היידוע בצירופי סמיכות ("הבית ספר"), ולכן אך טבעי שיש המיידעים 'תת־הקבוצה' על דרך היידוע התקני של הסמיכות ('בית הספר'). יתר על כן, בצורות הריבוי יש הנוקטים 'תתי־קבוצה' או 'תתי־קבוצות' ובכך הופכים את הרכיב 'תת' למעין שם עצם נוטה.

דברים אלו אמורים בצירופי שם עצם בעלי תחיליות. לעומת זאת צירופי שם תואר בעלי תחיליות, כמו 'חד־ערכי', 'בין־עירוני', הולכים בדרך הלעז: יידועם בראש וריבוים בסוף – החד־ערכיים, הבין־עירוניים.[2]

מכיוון שמדובר כאמור במבנה חדש לעברית, החליטה ועדת הדקדוק של האקדמיה שלא להתערב בשאלת היידוע והריבוי של צירופים מסוג זה, והותירה לדוברים ולהתפתחות הטבעית לפעול את פעולתם.

וכך נוסחו הדברים בהערת המזכירות המדעית בהחלטות האקדמיה בדקדוק בסעיף הדן בצירוף של מילית ושם:

השתמעות ההחלטה היא שאין האקדמיה קובעת עמדה בשאלת היידוע והריבוי של צירופים בעלי תחיליות כגון 'תת־אלוף' ('התת־אלוף' / 'תת־האלוף'; 'תת־אלופים' / 'תתי־אלופים' וכיו"ב).

כתיבה בשתי תיבות

בדבר אחד התערבה האקדמיה: היא ממליצה לכתוב את הצירופים הללו בשתי תיבות – בין־לאומי (ולא בינלאומי), וקבעה שראוי לתת מקף בין שתי התיבות הללו. מכלל זה הוציאה ועדת הדקדוק של האקדמיה שני צירופים – חדגוני ורבגוני – בנימוק "שנשתגרה כתיבתם בתיבה אחת".

הערות והרחבות

א. כפי שראינו, כאשר גרעין הצירוף הוא שם עצם יש שהרכיב בא בסוף הצירוף, כגון מחשב־על (supercomputer), מהפכת־נגד (counter-revolution), וגם כשהרכיב לועזי כגון מְעַבֵּד־מִיקְרוֹ (microprocessor)ׁ. מבנה זה עולה בקנה אחד עם מבנה הצירוף העברי הקלסי, והוא נוהג כצירוף סמיכות לכל דבר: ביידוע – מחשב־העל, בריבוי – מחשבי־על.

ב. במקרא ובספרות חז"ל יש צירופים אחדים המזכירים את הצירופים בעלי התחיליות של העברית החדשה. כך הוא השם "אי כבוד" שאשת פנחס נותנת לבנה לאחר הילקח ארון הברית: "וַתִּקְרָא לַנַּעַר אִיכָבוֹד לֵאמֹר גָּלָה כָבוֹד מִיִּשְׂרָאֵל" (שמואל א ד, כא). ואולם כלל לא ברור מה פשר הרכיב 'אי' בשם זה. בספרות חז"ל הרכיב 'אי' נפוץ לציון שלילה, והוא קרוב בתפקודו למילה 'אין', כגון בצירוף 'אי אפשר' – אך צירוף זה אינו צירוף שמני. הצירוף אַל־מָוֶת (וגם במילה אחת: אַלְמָוֶת) יסודו בפסוק "בְּאֹרַח צְדָקָה חַיִּים וְדֶרֶךְ נְתִיבָה אַל מָוֶת" (משלי יב, כח). בצירופים המקראיים 'רב החובל', 'רב סריס', 'רב טבחים', 'רב מג' ועוד המילה 'רב' אינה תחילית אלא שם עצם המציין בעל תואר או תפקיד בכיר, מעין ראש, ממונה.

ג. השימוש ברכיבים תחיליים על דרך לשונות לעז החל עוד לפני המינוח העברי הרשמי – לפחות מן המאה הי"ט. כך אפשר למצוא שימוש ברכיב 'אי' כתחילית בצירוף לשמות עצם כגון "אי־הפירוד" (=אטום; אהרן פורייס, תורת החיים, 1875); "אי־ניקיון" (מנדלי מו"ס, 1868; ד' גורדון, דרכי הרפואה, 1870); "אי־סדרים" (ד' גורדון, שם); אי־רצון (סוקולוב, 1882; פרנקל, 1890). על בסיס הצירוף דו־פרצופין שנשאל ללשון חז"ל מן היוונית נוצר הצירוף "דו־קרב" (מנדלי מו"ס, 1897) ומאוחר יותר "דו־אופנים" (ברנר, 1919). (הדוגמאות נלקטו מ"מאגרים" של מפעל המילון ההיסטורי.)

ד. מכיוון שמקצת התחיליות הן מילים קיימות בעברית עשויה לעיתים להיווצר דו־משמעות שפתרונה נשען כולו על השימוש במקף. למשל הצירוף 'ויכוחים בין דתיים' יכול להיות ריבוי של 'ויכוח בין דתיים' או ריבוי של 'ויכוח בין־דתי', וההבדל כמובן גדול.

ה. לעיתים שתי אפשרויות עומדות לפני קובעי המונחים – צירוף עברי רגיל או צירוף בעל תחילית. לדוגמה, בתחום התחבורה נקבע תמורת multi-lane המונח 'רַב נְתִיבִים' (סמיכות שם תואר) ולא רַב־נְתִיבִי, ולפי זה 'דרך רבת נתיבים' (ולא 'דרך רב־נתיבית'). כך גם 'היריון רב עוברים' (ולא 'היריון רב־עוברי'). לעיתים נקבעו שתי חלופות זו לצד זו, כגון חֲצִי־נִסְיוֹנִי לצד נִסְיוֹנִי לְמֶחֱצָה; (שֶׁ)מִּחוּץ לָרֶחֶם לצד חוּץ־רַחְמִי.

רשימת התחיליות (ולעיתים הסופיות)

תחיליות נפוצות לפי משמעות:
  • מספר: חַד־ (mono), דּוּ־ (bi), תְּלַת־ (tri), אַרְבַּע־ (quadr; וכך שאר המספרים), חֲצִי־ (semi)
  • כמות: רַב־ (multi, poly), תַּת־ (hypo), יֶתֶר־ (hyper), כָּל־ (pan) , כְּלַל־
  • מיקום: בֵּין־ (inter), תּוֹךְ־, פְּנִים־ (intra, infra), חוּץ־ (extra, exo), תַּת־ (sub)
  • זמן: קְדַם־, טְרוֹם־ (pre), בָּתַר־ (post)
  • שלילה: אַל־ (a), אִי־ (dis, un, non, in), אֵין־ (in),
  • שונות: כְּמוֹ־, מֵעֵין־ (quasi)
יש רכיבים המשמשים רק כסופיות:
  • ־יַחַד (co), ־אַחַר (post), ־נֶגֶד (anti, counter)
יש שתחילית אחת בעברית מתרגמת כמה רכיבים לועזיים, למשל:
  • עַל־ = super, hyper, macro, archi, ultra, per
  • יֶתֶר־ = over, hyper, poly
יש רכיבים לועזיים שלא נמצאו להם חלופות עבריות והם נותרו בלועזיותם:
  • מֵטָא־, מקרו־ (לעיתים 'ענק'), מיקרו־ (לעיתים 'זעיר')
במונחי אנטומיה הוצעו כמה חלופות עבריות שלא הפכו לנחלת הכלל:
  • מֵצַד (para), מֵסַב (peri; מאוחר יותר נקבע סַב־), מְתוֹךְ (meta)
יש שתמורת תחיליות לועזיות באות מילים עבריות רגילות:
  • מדומה (pseudo), למחצה (semi)

----------------------------

[1] כנגד המונחים בגרמנית ובאנגלית: einzwertig, monovalent (חד־ערכי); zweiwertig (דו־ערכי). וגם שְׁוֵה־עֶרְכִּי כנגד equivalent, gleichwertig – שלימים שונה ל'שָׁקִיל'.

[2] במונחי ועד הלשון והאקדמיה נמצא בנדיר גם יידוע באמצע הצירוף, כגון הַצִּנּוֹר חֲצִי הַמַּעְגָּלִי הַצִּדִּי (ductus semicircularis lateralis) במילון למונחי אנטומיה (תשי"ז).

  כתבה רונית גדיש. [post_title] => תת־ועדה, דו־משמעי – על תחיליות וסופיות [post_excerpt] => בעברית בת ימינו רווחים צירופים כגון תת־ועדה, תלת־ממד, דו־משמעי, אי־הבנה, בין־עירוני, רַב־צדדי, מוליכוּת־על ועוד רבים. להלן נרחיב את הדיבור על דרך היווצרותם ועל הקשיים שהם יוצרים. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%aa%d7%aa%d6%be%d7%95%d7%a2%d7%93%d7%94-%d7%93%d7%95%d6%be%d7%9e%d7%a9%d7%9e%d7%a2%d7%99-%d7%a2%d7%9c-%d7%aa%d7%97%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%95%d7%a1%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%95 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2022-05-29 10:29:42 [post_modified_gmt] => 2022-05-29 07:29:42 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=16794 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

בעברית בת ימינו רווחים צירופים כגון תת־ועדה, תלת־ממד, דו־משמעי, אי־הבנה, בין־עירוני, רַב־צדדי, מוליכוּת־על ועוד רבים. להלן נרחיב את הדיבור על דרך היווצרותם ועל הקשיים שהם יוצרים.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>