נושא: שמות תאופוריים

אֲבִיגַיִל הוא שמן של שתי דמויות מקראיות, המוכרת בהן היא אביגיל הכרמלית (על שם היישוב כרמל שבמדבר יהודה), אשת נבל שלימים נעשתה לאחת מנשותיו של דוד. ​
המשך קריאה >>

השם אִתַּי מתפרש כבעל הרכיב אֵת ‘עִם’, כמו בלשון הסיפור על מרד אבשלום “וְאֶת־אַבְשָׁלוֹם הָלְכוּ מָאתַיִם אִישׁ מִירוּשָׁלִַם” ואומנם בנטיית מילת היחס אֵת יש חיריק ודגש: אִתִּי, אִתּוֹ וכו’.
המשך קריאה >>

דמויות אחדות במקרא קרויות על שמם של עצים – גם אֵלָה הוא שם פרטי במקרא, אך שלא כבימינו מדובר בשם איש. על השם הפרטי אֵלָה במלרע ובמלעיל ועל העץ אֵלָה.
המשך קריאה >>

שמות עבריים רבים היו לשמות בין־לאומיים בזכות דמויות מן התנ”ך ומן הברית החדשה, אבל רק למעטים מהם גלגולים מגוונים כגלגולי השם אֱלִישֶׁבַע.
המשך קריאה >>

אֲרִיאֵל הוא כינוי מוכר בתנ”ך לעיר ירושלים ככתוב “הוֹי אֲרִיאֵל אֲרִיאֵל קִרְיַת חָנָה דָוִד” (כלומר הקריה שדוד חנה בה), ואולם השם מופיע בתנ”ך בהקשרים אחרים מוכרים פחות.
המשך קריאה >>

הגיית השם המקראי שונה במקצת מהגייתו הרגילה היום: כיום הוא נהגה לרוב לפי רכיביו – דָּנִיאֵל (Dani’el), אולם הניקוד במקרא מורה לנו להגותו דָּנִיֵּאל (Daniyyel).
המשך קריאה >>

השם המקראי חַגַּי קרוב אל שמות אחרים בתנ”ך: חַגִּי וחַגִּיָּה לבנים וחַגִּית לבת. עניינם של השמות אחד – המילה חַג.
המשך קריאה >>

יובל הוא שם בנו של למך וגם מילה הנזכרת בברכה יפה מדברי הנביא ירמיהו: “וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו”.
המשך קריאה >>

הצורה המקורית של השם היא כנראה יהונתן, כלומר “ה’ נתן”. הצורה יְהוֹ עשויה להתקצר לצורה יוֹ, וכך נוצר השם יונתן.
המשך קריאה >>

השם ליאת לבנות הוא שם חדש יחסית בשמי העברית. הוא מורכב מהמילית לִי ומכינוי הגוף אַתְּ, וכך הוא מורה על הקשר ההדוק שחשים ההורים כלפי התינוקת הנולדת.
המשך קריאה >>

השם יוחנן הוא ביסודו משפט שנושאו הוא האל: ה’ חָנַן. ממנו התגלגלו השמות המוכרים מלשונות אירופה השונות: ג’ון, גֵ’יין, ז’אן, ח’וּאָן, ג’וֹבָנִי, שׁוֹן, יוהאן, איוון ויאן.
המשך קריאה >>