הגייהההגייה התקנית של המילה היא דּוּחַ – כהגיית המילים רוּחַ ולוּחַ. ואיך כותבים – דוח או דו”ח? בעניין זה שתי הדרכים נכונות, ואפשר לכתוב את המילה בגרשיים או בלעדיהם
המשך קריאה >>
מאמריםבמאמר נסקרות דרכי ניסוח שאינן עולות בקנה אחד עם העברית הקלסית, ומוצעות דרכים חלופיות.
המשך קריאה >>
פיסוקתפקידו העיקרי של הגרש הוא לסמן קיצור של מילה, ואולם יש לו גם שימושים אחרים שהמשותף להם הוא סיוע לקורא בפיענוח רצף אותיות הזר לכתיבה הרגילה בעברית.
מילים לועזיות ותעתיקקיצורה של המילה דוקטור הוא ד”ר. דרך הקיצור הזאת אינה על פי הרגיל בלשוננו.
גרש משמש לקיצור מילה, ומקומו אחר האות האחרונה הנכתבת של המילה המקוצרת. למשל:
וגו’ (וגומר), מס’ (מספר), עמ’ (עמוד), ר’ (רבי, רב; ראה, ראו).
גרשיים משמשים לסימון ראשי תיבות, והם באים לפני האות האחרונה של הקיצור (ואינם מוזחים משָם בנטייה). למשל:
בי”ס (בית ספר), לענ”ד (לעניות דעתי), צה”ל (צבא ההגנה לישראל), עכו”ם (עובד כוכבים ומזלות; ולא עכ”ום); רש”י (רבי שלמה יצחקי).
ובנטייה: ח”כים, רמטכ”לים, רס”ריות, וכן בשמות התואר הנגזרים: תנ”כי, צה”לי.
(ראו גם על כתיבת אות סופית בראשי תיבות.)
א. לפי הכללים הללו (סעיפים 29–30) אין לשים נקודה אחר המילה המקוצרת, אלא גרש (או גרשיים בראשי תיבות). למשל:
ס’ (סימן; ולא ס.); מס’ (מספר; ולא מס.); ד’ בן־גוריון (ולא ד. בן־גוריון); ת”ד (תא דואר; ולא ת.ד.); נ”ה אימבר (נפתלי הרץ אימבר, ולא נ. ה. אימבר).
אין לסמן את אותיות השורש בנקודות (ש.מ.ר). שתי הדרכים שמ”ר, ש-מ-ר – כשרות.[1]
ב. את המילה דוקטור מקצרים ד”ר. קיצור זה אינו על פי הנוהג העברי, ולכן ראוי שלא לנהוג כך במקרים נוספים. על כן ראוי לקצר את מגיסטר – מג’ (ולא מג”ר), ולכתוב את השם ירושלים במלואו.
מסמנים בגרשיים ראשי תיבות המקצרים מילה לועזית בעלת שני רכיבים, כגון מ”מ, ק”מ, ק”ג, אף על פי שהם מציינים מילים הנכתבות בתיבה אחת (מילימטר, קילומטר, קילוגרם וכיו”ב).[2]
ג. נוהגים לסמן בגרשיים ראשי תיבות שמקורם בלעז, כגון אונסק”ו, ימק”א, אך לא ראשי תיבות שמקורם בערבית כגון פתח, חמאס.[3]
ד. מוטב שלא להפריז בכתיבה המקוצרת המקשה על שטף הקריאה. במקום שבאים לכבד אין מקצרים, ולכן ראוי לכתוב גברת נכבדה או אדון נכבד (ולא: ג”נ או א”נ). כמו כן אין להשתמש בתיבות המקוצרות שלא בשימושן המקובל. כך אין לקצר את התיבה ‘מספר’ במשפט כגון “מספר המשתתפים אינו ידוע” (קיצורה של התיבה מקובל רק בכגון אלה: מס’ טלפון, מס’ בית).
ה. מותר שלא לכתוב גרשיים בראשי תיבות הגוּיים שנגזר מהם שורש המשמש בצורות פועל וכדומה. למשל:
הערה א: באותיות המשמשות לציון מספרים בעיקר של פרקים, פסוקים, עמודים, שורות וכדומה, אין צורך לשים גרש או גרשיים (בשימושים אחרים נהוג לשים גרש או גרשיים, למשל ד’ אמות, ל”ו צדיקים; וכן בציון השנה העברית והיום בחודש: ט”ו באב, ה’ באייר תש”ח).
הערה ב: בשמות האותיות – כגון אל”ף, בי”ת, וי”ו, כ”ף, צד”י, תי”ו – הגרשיים מציינים כי אין אלו מילים ממשיות.
ראו גם ראשי תיבות: ניקוד ונטייה.
[1] ישיבה ריז.
[2] ישיבה שכח.
[3] ישיבה שנה.
