נושא: משקל פָּעֹל [בבניין קל]

צורות ותצורות

מי צריך בניינים?

בעברית, כבלשונות שמיות אחרות, הפעלים נוצרים משילוב של שורשים בבניינים השונים, וכך בשינויים קלים – כגון ברצף התנועות או בהוספת תחיליות – מתקבלים פעלים בעלי משמעויות שונות.
המשך קריאה >>

שאלות נפוצות

הפועל יכול

הפועל יכול רגיל מאוד בלשוננו, אך צורתו בנטיותיו השונות איננה רגילה כלל.
המשך קריאה >>

שגיאות נפוצות

גָּדֵל או גּוֹדֵל? יָשֵׁן או יוֹשֵׁן?

הפעלים גדל וישן אומנם שייכים לבניין קל אך יש להם משקל מיוחד בהווה: פָּעֵל. על כן יש לומר יָשֵׁן ולא יושן, גָּדֵל ולא גודל.
המשך קריאה >>

.

כלל ג – בניין קל בגזרת עו"י וע"ע

1. פועלי ע"ו – משקל פָּעֹל
בעבר פ' הפועל מנוקדת בגוף שלישי בחולם מלא: בּוֹשׁ בּוֹשׁוּ; בגוף ראשון בנוכח ובנוכחת בחולם חסר: בֹּשְׁתִּי בֹּשְׁתָּ בֹּשְׁנוּ; בנוכחים ובנוכחות בקמץ קטן: בָּשְׁתֶּם בָּשְׁתֶּן.
בבינוני פ' הפועל מנוקדת בחולם מלא: בּוֹשׁ בּוֹשָׁה.

2. פועלי ע"ו – המקור הנטוי והמקור המוחלט
המקור הנטוי מנוקד בשורוק, כגון קוּם המדינה, ואילו המקור המוחלט מנוקד בחולם מלא, כגון קוֹם יָקוּם, הלוך וָשׁוֹב.

3. פועלי ע"ע – פועלי מצב
בפעלים המביעים מצב הנטייה בעבר בדרך כלל היא קַלּוֹתִי קַלּוֹתָ, קַל קַלּוּ; בבינוני – קַל קַלִּים; בעתיד – יֵקַל יֵקַלּוּ, או יִדַּל יִדְּלוּ (וגם יִדַּלּוּ).[1]

4. פועלי ע"ע – פעלים המביעים פעולה
בפעלים המביעים פעולה הנטייה בעבר בגוף ראשון ושני היא סַבּוֹתִי סַבּוֹתָ לצד נטייה על דרך השלמים: סָבַבְתִּי סָבַבְתָּ; בגוף שלישי הנטייה היא בדרך כלל רק על דרך השלמים: סָבַב סָבְבוּ (מותרת גם הנטייה [הספרותית] על דרך פועלי המצב, כגון סַב סַבּוּ);
בבינוני – סוֹבֵב סוֹבְבִים (גם הנטייה על דרך פועלי המצב מותרת, כגון סַב סַבִּים);
בעתיד – יָסֹב יָסֹבּוּ או יִסֹּב יִסְּבוּ (על דרך יִקְּדוּ, וגם יִסֹּבּוּ על דרך תִּדֹּמִּי), לצד נטייה על דרך השלמים יִמְדֹּד, יַחְגְּגוּ.

[1] בפועל 'חיה' בבניין קל מקצת הצורות נוהגות על דרך ע"ע: חַי חַ֫יָּה חַ֫יּוּ בעבר; חַי חַיָּ֫ה חַיִּים חַיּוֹת בבינוני.

.

ד. משקל פָּעֵל בבניין קל

1. הפעלים במשקל פָּעֵל בעבר נסתר מותרים גם בפתח.[1] למשל: אָפַס, זָקַן, חָמַץ, חָפַץ, חָצַב, טָהַר, יָבַשׁ, יָשַׁן, נָבַל, שָׁלַם, שָׁמַם, שָׁפַל.

הערות

א. אין הכלל חל על הפעלים מגזרת ל"א דוגמת טָמֵא.[2]
ב. צורת הבינוני היא גָּדֵל ולא גּוֹדֵל, יָשֵׁן ולא יוֹשֵׁן וכיו"ב.
ג. צורת הבינוני קָטֵן מותרת אף על פי שאינה במקורות. בעבר: קָטֵן/קָטַן קָטַנְתִּי קְטַנְתֶּם.
במקרא הנטייה במשקל פָּעֹל: קָטֹנְתִּי.
ד. צורת הבינוני של אָפַס היא אָפֵס. לפי זה יש לומר 'הסיכויים הולכים וַאֲפֵסים' (ולא 'אופסים').

2. צורת הבינוני של הפועל גָּבַהּ היא גּוֹבֵהַּ וגם גָּבֵהַּ.

[1] במקרא פעלים אלו מנוקדים בצירי (צורת עבר נסתר של 'ישן' אינה מזדמנת במקרא).
[2] ראו גזרת ל"א: נטיית הפועל בעבר, בבינוני, בציווי ובעתיד.

.

דוגמאות נטייה בגזרת עו"י וע"ע – בניין קל

בניין קל – ע"ו וע"י
פָּעַל פָּעֵל פָּעֹל
עבר קַמְתִּי[1] מַתִּי בֹּשְׁתִּי
קַמְתָּ, קַמְתְּ מַתָּ, מַתְּ בּשְׁתָּ, בֹּשְׁתְּ
קָם,קָמָה מֵת, מֵתָה בּוֹשׁ, בּוֹשָׁה
קַמְנוּ מַתְנוּ בֹּשְׁנוּ
קַמְתֶּם-ן מַתֶּם-ן בָּשְׁתֶּם-ן
קָמוּ מֵתוּ בּוֹשׁוּ
הווה קָם, קָמָה מֵת, מֵתָה בּוֹשׁ, בּוֹשָׁה
קָמִים, קָמוֹת מֵתִים, מֵתוֹת בּוֹשִׁים, בּוֹשׁוֹת
בינוני פָּעוּל לוּט, לוּטָה
לוּטִים, לוּטוֹת
עתיד ע"ו ע"י
אָקוּם אָשִׂים אֵבוֹשׁ
תָּקוּם, תָּקוּמִי תָּשִׂים, תָּשִׂימִי תֵּבוֹשׁ, תֵּבוֹשִׁי
יָקוּם, תָּקוּם יָשִׂים, תָּשִׂים יֵבוֹשׁ, תֵּבוֹשׁ
נָקוּם נָשִׂים נֵבוֹש
תָּקוּמוּ, תָּקֹמְנָה[2] תָּשִׂימוּ, תָּשֵׂמְנָה[2] תֵּבוֹשׁוּ, תֵּבֹשְׁנָה[2]
יָקוּמוּ, תָּקֹמְנָה[2] יָשִׂימוּ, תָּשֵׂמְנָה[2] יֵבוֹשׁוּ, תֵּבֹשְׁנָה[2]
ציווי קוּם, קוּמִי שִׂים, שִׂימִי בּוֹשׁ, בּוֹשִׁי
קוּמוּ, קֹמְנָה[2] שִׂימוּ, שֵׂמְנָה[2] בּוֹשׁוּ, בֹּשְׁנָה[2]
שם הפועל לָקוּם לָשִׂים לֵבוֹשׁ

בניין קל – ע"ע
פעלים "פעילים" פועלי מצב
עבר סַבּוֹתִי[3] קַלּוֹתִי[4]
סַבּוֹתָ, סַבּוֹת קַלּוֹתָ, קַלּוֹת
סָבַב (סַב), סָבְבָה (סַבָּה) קַל, קַלָּה
סַבּוֹנוּ קַלּוֹנוּ
סַבּוֹתֶם, סַבּוֹתֶן קַלּוֹתֶם, קַלּוֹתֶן
סָבְבוּ (סַבּוּ) קַלּוּ
הווה סוֹבֵב (סַב), סוֹבֶבֶת (סַבָּה) קַל, קַלָּה
סוֹבְבִים (סַבִּים), סוֹבְבוֹת (סַבּוֹת) קַלִּים, קַלּוֹת
עתיד אָסֹב[5] אֵקַל[5]
תָּסֹב, תָּסֹבִּי תֵּקַל, תֵּקַלִּי
יָסֹב, תָּסֹב יֵקַל, תֵּקַל
נָסֹב נֵקַל
תָּסֹבּוּ, תָּסֹבְנָה[6] תֵּקַלּוּ, תֵּקַלְנָה[6]
יָסֹבּוּ, תָּסֹבְנָה[6] יֵקַלּוּ, תֵּקַלְנָה[6]
ציווי סֹב, סֹבִּי קַל, קַלִּי
סֹבּוּ, סֹבְנָה[6] קַלּוּ, קַלְנָה[6]
שם הפועל לָסֹב[5] לָקֹל

[1] במקרא בפועלי ע"י גם בתנועה חוצצת: בִּינוֹתִי, רִיבוֹתָ.
[2] וגם תְּקוּמֶינָה, תְּשִׂימֶינָה, תְּבוֹשֶׁינָה, קוּמֶינָה, שִׂימֶינָה, בּוֹשֶׁינָה; כאשר ל' הפועל גרונית, פ' הפועל מנוקדת בפתח, לדוגמה: תָּנַחְנָה, תָּשַׂחְנָה.
[3] בפעלים הפעילים בעבר בגוף ראשון ושני, בעתיד ובציווי – גם על דרך השלמים: סָבַבְתִּי סָבַבְתָּ, אֶחְגֹּג חֲגֹג. במקרא גם תַּמְנוּ.
[4] בפעלים בעלי ע' הפועל גרונית: שַׁחוֹתִי, רָעוֹתִי, שַׁחִים, רָעִים.
[5] ויש גם צורות בעלות דגש בפ' הפועל. לדוגמה: אֶסֹּב יִסֹּב יִסְּבוּ (על דרך יִקְּדוּ שבמקרא, וגם יִסֹּבּוּ על דרך תִּדֹּמִּי שבמקרא), שם הפועל לִסֹּב; יִדַּל יִדְּלוּ (וגם יִדַּלּוּ).
[6] גם תְּסֻבֶּינָה סֻבֶּינָה, תְּקִלֶּינָה קַלֶּינָה.