נושא: ארמית בבלית

מכבנה (בעבר נהג גם מכבנת) היא סיכה בעלת שתי זרועות להידוק שערות הראש. המילה נוצרה בעברית החדשה בהשראת מכבנתא מן הארמית הבבלית, אלא שבתלמוד נראה שהוראתה פריט לבוש אחר.
המשך קריאה >>

המילה ‘לדידי’ מקורה בארמית של התלמוד הבבלי, ושם היא משמשת במקום מילות יחס שונות – שלי, לי, בשבילי, לדעתי וכדומה. בעברית החדשה נתייחדה המילה למשמעות ‘לשיטתי’, ‘מבחינתי’.
המשך קריאה >>

מקור הביטוי בתלמוד הבבלי: על דברי רב כי “תלמיד חכם צריך שיהא בו אחד משמונה בשמינית” של גסות רוח, כלומר של גאווה, אמר ר’ נחמן בר יצחק “לא מינה ולא מקצתה!” – אסור שתהיה בו גאווה כלל.
המשך קריאה >>

‘בעלמא’ פירושו ‘בָּעוֹלָם’, והמשמעות – סתם, ללא כוונה מיוחדת, ומכאן דבר לא חשוב ואף דבר שאין בו ממש. למשל: ‘דברים בעלמא’ (דברים סתם, שאינם מחייבים).
המשך קריאה >>

המילה בַּר היא בעצם ארבע מילים נפרדות: בַּר = ‘נקי’, בַּר = ‘תבואה’, בַּר = ‘בן’, בַּר = ‘חוץ’. מובאים כאן ארבעה מטבעות לשון שבהם המילה בַּר – אחד לכל אחת מן המשמעויות.
המשך קריאה >>

כיצד קוראים לגלים המתגבהים ונשברים ברעש אל החוף? מהי אדווה? הידעתם שבעבר הציעו לקרוא לצונמי – נחשול? ים של מילים
המשך קריאה >>