|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
המילה נָשִׂיא מקורה בתנ"ך והיא מציינת מנהיג וראש, כגון נשיאי השבטים. נָשִׂיא, מן השורש נשׂ"א, הוא אדם נישא ורם מעלה, מי שהורם משאר האנשים. למילה נָשִׂיא משמעות נוספת הקשורה אף היא להתרוממות ולגובה: עָנָן. לפרסום באתר
|
|
המילה מֶמְשָׁלָה מציינת במקור את פעולת השליטה, כמתואר בסיפור הבריאה: "אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה" (בראשית א, טז), ומכאן גם את אנשי השלטון: "וְכָל מֶמְשַׁלְתּוֹ [של מלך אשור] עִמּוֹ" (דברי הימים ב לב, ט). כיום מֶמְשָׁלָה היא חֶבֶר השרים העומד בראש המדינה. לפרסום באתר
|
|
|
|
|
|
|
|
"לפני כמאה שנה יצאה המילה הקצרה או־קיי למסע כיבוש בעולם. תחילה כבשה את לשון מוצאה, האנגלית, ולאחר מכן, לאט לאט אבל בצעדים בטוחים – את כל העולם."
|
אכן יש תחליפים עבריים להבעת הסכמה או שביעות רצון, הכול לפי ההקשר: טוב, בסדר, כן או בבקשה. בשולי הלשון התקנית רווחת גם המילה סחתיין מן הערבית. ותיזכר גם הצעתו של איתמר בן אב"י אוֹ־כֵּן בהשראת הצליל של או־קיי.
|
במאמרו של מרדכי מישור בגיליון העברית האחרון מציג המחבר עוד שני ביטויים מפתיעים במשמע "או־קיי" המצויים בכתבים הקדומים: לְחַיִּים או בגרסה של הארמית הבבלית לְחַיֵּי והמילה אֲבָל. אלא ששני ביטויים אלו איבדו את כוח חיותם במהלך הדורות.
לקריאת המאמר
|
|
|
|
|
ידוע שהעברית משופעת במילים מלשונות זרות. אבל כמה מאיתנו יודעים על תרומת העברית למילונן של לשונות אחרות? במרוצת הדורות חדרו מילים עבריות לרבות מלשונות העולם, ובעיקר ללשונות אירופה. בדרך כלל אין מדובר בשאילה ישירה, אלא בתיווכם של תרגומי המקרא הקדומים ליוונית וללטינית ומאוחר יותר בתיווכן של לשונות יהודי אירופה, ובראשן היידיש. להרחבה ולרשימת המילים העבריות בלשונות אירופה
|
|
|
|
|
|
|
הכלל בעברית ימינו פשוט: דגש חזק הבא במילה (או בנטייתה) יבוא בצורות הנוטות גם כאשר האות שוואית. למשל: יִקַּח יִקְּחוּ, כִּסֵּא כִּסְּאוֹ, וכן הדגש החזק בא באותיות שוואיות לאחר ה' הידיעה, כגון הַיְּלָדִים, הַמְּבַשֵּׂר, ואף ביו"ד בשווא אחרי מ' השימוש, כגון מִיְּרוּשָׁלַיִם.
|
|
הכלל הזה מטרתו האחדה ובעיקר פישוט מאחר שבלשון המקורות, ובראשם במקרא, יש מקרים לא מעטים שבהם אין דגש חזק באות שוואית, למשל: יִקְחוּ, כִּסְאוֹ, הַיְלָדִים, הַמְבַשְּׂרוֹת, מִירוּשָׁלַיִם. לצד אלו יש גם מקרים של ניקוד האות השוואית בדגש.
|
|
|
|
|
הצירוף כַּפְתּוֹר וָפֶרַח משמש בימינו בעיקר בספרות כקריאת התפעלות למראה דברים נאים או דברים המתאימים זה לזה. אך מה מקורו וכיצד נוצר? צירוף המילים 'כפתור ופרח' מופיע כמה פעמים בתיאור מנורת שבעת הקנים, מכּלֵי המשכן שעשו בני ישראל במדבר.
לפי התיאור בספר שמות בכל אחד מקְנֵי המנורה היו "שְׁלֹשָׁה גְבִעִים... כַּפְתֹּר וָפֶרַח" שעיטרו אותו. נחלקו הדעות אם הקישוטים גביע, כפתור ופרח הם שלושה קישוטים שונים או שכפתור ופרח הם שני חלקי הגביע – כפתור החלק התחתון ופרח העליון. התרגומים העתיקים ראו ב"כפתור ופרח" קישוטים נפרדים. לפי התרגומים הארמיים היה הכפתור קישוט בצורת תפוח, והפרח – שוֹשן. ואומנם רווחת הדעה כי כפתור היה מין גוּלה.
להרחבה ולדיון בשאלה איך עבר הכפתור מן המנורה אל הבגד – ראו בפרסום חדש באתר
|
|
|
|
|
|
|
|
|
