|
|
|
|
|
|
הכינוס המדעי לשון ומנהיגות – נקבע מועד חדש: יום שלישי כ"א בסיוון תשפ"א, 1 ביוני 2021. הציבור מוזמן לכינוס שיתמקד בעברית ובמעמדה בדור הנהגת היישוב במחצית הראשונה של המאה העשרים ולאחריה ובמנהיגים עצמם. לפרטים נוספים
|
חדש בהוצאה לאור – פרופ' עלי ותד ערך מהדורה מדעית של "ספר המליץ – كتاب الترجمان", מילון דו־לשוני: עברית (שומרונית)–ערבית המיוחס למלומד בן המאה ה־14, והמייצג את המסורת הקדומה ביותר של המילונים הדו־לשוניים אצל השומרונים. פרופ' ותד הוסיף לו מבוא ופירוש. לפרטים ולרכישה
|
|
|
|
|
בירת הנגב נזכרת במקרא למעלה משלושים פעם. היא מוכרת בראש ובראשונה מסיפורי האבות, ובמיוחד מסיפורי אברהם ויצחק. בהם גם ניתנת הסיבה – או הסיבות – לשמהּ.
על פי המסופר במקרא באר שבע קרויה על שם השבועה שנשבעו אברהם ואבימלך מלך גרר בכריתת הברית ביניהם: "עַל כֵּן קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא בְּאֵר שָׁבַע כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ שְׁנֵיהֶם. וַיִּכְרְתוּ בְרִית בִּבְאֵר שָׁבַע..."
לפי סיפור מקראי אחר, העיר נקראת על שם באר המים – שִׁבְעָה – שחפרו עבדי יצחק, ובאר זו קרויה על שם השבועה שנשבעו יצחק ואבימלך בכריתת הברית ביניהם. נראה שהמִספר שבע בסיפור הראשון ("כִּי אֶת שֶׁבַע כְּבָשֹׂת תִּקַּח מִיָּדִי בַּעֲבוּר תִּהְיֶה לִּי לְעֵדָה כִּי חָפַרְתִּי אֶת הַבְּאֵר הַזֹּאת") נשזר בו כהסבר משני.
להרחבה
|
|
|
|
|
|
|
מניין הגיעו לעברית שימושי הלשון – למזוג אוכל, לגז'דר, חיכֵּיתי, גַּנָּבָה, הולכים הבית, אין אמונה, מחילה (במקום סליחה)?
|
אתם מוזמנים להרצאה מקוונת של חברת האקדמיה ללשון העברית פרופ' יהודית הנשקה, החוקרת את העברית המזרחית בישראל – מקורותיה ודרכי הילוכה.
|
בהרצאה נבחן את אופייה של העברית המדוברת הנוהגת בפי ישראליות וישראלים ממוצא "מזרחי" המתגוררים בעיקר בפריפריה. לשון זו נתפסה על פי רוב כלשון נמוכה ושגויה, אך בחינה מעמיקה מעלה כי מאפייניה מושפעים השפעה מכרעת מן הערבית היהודית ששימשה בפי בני הדור הראשון לעלייה לארץ.
לפרטים נוספים ולהרשמה
|
|
|
|
|
במבט ראשון נראות המילים איש ואישה צמד זכר ונקבה עברי קלסי – כמו מקצת שמות העצם (פַּר–פָּרָה, כֶּבֶשׂ–כִּבְשָׂה) וכרגיל בפעלים (צָדַק–צָדְקָה, בִּקֵּשׁ–בִּקְּשָׁה) – צורת הזכר היא צורת היסוד ובצורת הנקבה נוספת סיומת הנקבה ־ָה.
חדי העין יבחינו כי צורת היסוד איננה זהה בשתי המילים: במילה אִשָּׁה בא דגש חזק בשי"ן והוא מעיד על מכפָּל, ואילו במילה אִישׁ (ונטיותיה דוגמת אִישִׁי, אִישֵׁךְ או אִישִׁים) מוצאים תנועה גדולה – חיריק מלא – ואין שום זֵכר למכפל.
|
|
|
|
|
|
|
בשנת 1945 נשלחה איגרת של ועד הלשון העברית "לכל נקודות היישוב – לעיריות היהודיות, למועצות המקומיות במושבות, לוועדי המושבים והשכונות העירוניות ולמזכירויות הקיבוצים". וכך נכתב בה: "אנו מבקשים מכם לנקוט את שם החבר, אשר יהא מוכן לקבל עליו את תפקיד החובה והכבוד של מורשה ומרכז מטעם ועד הלשון העברית במקומכם". באיגרת הוטעם ש"השעה ההיסטורית שבה אנו חיים מחייבת אותנו לליכודו התרבותי והלשוני של היישוב, לקביעת קשרי קבע בין ועד הלשון העברית ובין העם לשם שיפור הדיבור העברי, הפצת המונחים..."
בארכיון שלנו מצאנו מכתבים ששלח חבר קיבוץ שריד, אחד "המורְשים", אל הוועד. המכתבים מספקים הצצה למתרחש באותן שנים בשדה העברית, ומגלים שלא תמיד נחלה פעילות המורשים הצלחה.
לעיון בפרסום החדש במדור 'מאוצרות הארכיון'
|
|
|
|
|
הצירוף 'נופת צופים' משמש כיום בעיקר בהשאלה: סמל לדבר מתוק ונעים במיוחד, לעיתים בגוון ביקורתי לציון הגזמה: 'מאז נזפתי בו כולו נופת צופים'.
|
|
מקור הצירוף בתהלים, והוא מתאר את משפטי ה': "הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים" (יט, יא).
|
הצירוף מורכב משתי מילים – האחת מוכרת פחות והאחת מוכרת יותר: נֹפֶת אינה אלא דבש. כך עולה גם מן הפסוקים שבהם המילה נזכרת וגם מן המילה המקבילה 'נבת' באוגריתית (שפה שמית קרובה לעברית) שמשמעה דבש. צוּפִים היא צורת הרבים של צוּף.
להרחבה בפרסום החדש במדור 'מטבעות לשון'
|
|
|
|
|
|
|
|
|
