|
|
|
|
|
מדוע 'מגילה' נקראת כך? המילה מְגִלָּה גזורה מן השורש גל"ל – שהרי מגילה היא רצועת קלף גלולה.
בספרות חז"ל 'מגילה' סתם היא לרוב מגילת אסתר, ומכאן שמה של מסכת מגילה שעיקר עניינה הלכות קריאת המגילה בפורים.
|
אתם מוזמנים ליהנות מחידון חדש לפורים: מה מקור השם מרדכי? מתי נוצרה המילה תחפושת? מה משמעות המילה אחשדרפנים? ואיך נכון לכתוב – ליצן או לצן?
|
|
|
|
|
|
|
הצירופים 'אסתר המלכה' ו'המלכה אסתר' בנויים במבנים המקובלים לציון אדם ותפקידו או מעמדו – מבנה של שם ותמורתו. הינה לדוגמה בסיפור המגילה עצמו: "וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן לִשְׁתּוֹת עִם אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה" (אסתר ז, א), "וַתְּמָאֵן הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי לָבוֹא בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ" (שם א, יב).
|
לעומת זאת הצירוף "מלכת אסתר" הוא צירוף סמיכות, ובדרך כלל אין נוהגים לצרף את שם האדם לשם תפקידו במבנה סמיכות. אין אומרים לדוגמה נְשִׂיא ריבלין או מלכת אליזבת'.
|
ייתכן שהצירוף "מלכת אסתר" נולד משיבוש שורת השיר "אני מלכה אסתר" בשיר הילדים הידוע "משחק פורים" שכתב לוין קיפניס בשנת תרפ"ט.
להרחבה
|
|
|
|
|
"וַיִּשְׁלַח סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים בַּסּוּסִים רֹכְבֵי הָרֶכֶשׁ הָאֲחַשְׁתְּרָנִים בְּנֵי הָרַמָּכִים" (אסתר ח, י) – בפסוק הזה מופיעות שלוש מילים שאינן נהירות לנו:
|
◾ רֶכֶשׁ – את המילה רכש דוברי העברית אומנם מזהים, אך נראה שבמגילה עניינה אחר: מן ההקשר עולה שמדובר ב'סוסים' – אולי סוסים מסוג מסוים או סוסים ששימשו לתפקידים מסוימים, כסוסי מרכבה וסוסי דואר.
|
◾ אֲחַשְׁתְּרָנִים – מדובר בשם תואר מן הלשון הפרסית שמשמעותו ככל הנראה 'של השלטון', 'של המלכות'.
|
|
◾ רַמָּכִים – המילה רַמָּךְ מופיעה במקרא רק במגילת אסתר, ולא ברור אם מדובר בסוסים (או פרדים) או ברוכבים שעל גבם.
|
|
|
|
|
|
|
◾ איך קרא אליעזר בן־יהודה לכלנית? דמומית! ואולם ברשימת שמות "הצמחים המצויים בארץ" שפרסם ועד הלשון בשנת תרע"ג (1913) מבחינים בין שני צמחים ממשפחת הנוריתיים – הכלנית והדמומית. להרחבה
◾ השם נוּרִית גם הוא שם מחודש – מן המילה נוּר שמשמעה 'אש', 'אור'. החידוש מיוחס לחבר ועד הלשון אליהו ספיר.
|
|
◾ פֶּרֶג או פָּרָג? בתחילה נפוצה הצורה פֶּרֶג, וכך נוקד במילונים. אך במאמר משנת תש"ו (1946) הוכיח זאב בן־חיים כי הניקוד אמור להיות בשני קמצים: פָּרָג. ואכן צורה זו היא שנקלטה בקרב הבוטנאים וחובבי הפרחים כשם הצמח, כגון פָּרָג סוּרִי, פְּרַג הַכַּרְמֶל. כיום שתי הצורות נחשבות תקניות: גם פֶּרֶג וגם פָּרָג. להרחבה
|
|
|
|
|
הביטוי חוּכָא וְאִטְלוּלָא מקורו בארמית ופירושו 'צחוק ולעג'. הוא נקרה פעם אחת בלבד במקורות חז"ל: "דלא ליהוי מילתא דרבנן כחוכא ואטלולא" (בבלי עירובין סח ע"ב) – כלומר 'שלא לשים דברי חכמים ללעג ולקלס'.
|
שורש המילה חוכא הוא חו"ך. שורש זה נשאל לעברית מן הארמית, וממנו הפועל חִיֵּךְ ושם הפעולה חִיּוּךְ.
|
המילה אִטְלוּלַָא (בחלק מעדי הנוסח: אַטְלוּלָא או טְלוּלָא) מוכרת רק מן הביטוי הזה. שורשה הוא טל"ל, וממנו מוכרים כמה פעלים בארמית במשמעות 'לשחק', 'להשתעשע'.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
