|
|
|
|
|
ביום העברית האחרון נבחרה המילה אִמָּא כמילה האהובה ביותר. בספרים, בשירים וגם בתנ"ך אנחנו פוגשים את המילים אֵם ואָב, אבל בפנייה אל הורינו אנו קוראים להם אִמָּא ואַבָּא. מניין הצורות האלה? הן בעצם צורות ארמיות בסיומת היידוע הארמית. כבר בתקופת חז"ל השתמשו בצורות אלו במשמעות 'אימי', 'אבי'. חכמי התלמוד שואלים עד מתי ילד נחשב קטן, ורבי יוחנן משיב: "כל שהוא ניעור משנתו וקורא אימא" – כלומר כל זמן שהילד מתעורר בלילה ועדיין וקורא "אימא". בדיוק כמו היום.
מה עוד תרצו לדעת על המשפחה שלכם: חמותי או חמתי? מה מקור המילה משפחה? מהם אחאים? איך נקרא נכד האח?
עמוד חגיגי באתר לכבוד יום המשפחה
|
|
|
|
|
מילון מונחים חדש – אושרה רשימת מונחים בחקר הבריאות באוכלוסייה (אפידמיולוגיה) שהכינה הוועדה למונחי בריאות הציבור. במונחים שאושרו טִפּוּל דֶּמֶה (פלצבו), מֶחְקַר חָלוּץ (במקום פיילוט), סַמָּן (מרקר) וניסוי דו־עָלום (double-blind trial). עוד אושרה בקשתו של הרנטגנאי הראשי במשרד הבריאות לקבוע שם חדש לבעלי המקצוע העוסקים בדימות רפואי: דִּמּוּתָן רְפוּאִי (במקום רנטגנאי).
להרחבה ולעיון ברשימה המלאה
גיליון לשוננו פג, א – יצאה לאור חוברת חדשה של כתב העת המדעי לשוננו לחקר הלשון העברית והלשונות הסמוכות לה.
לפרטים ולרכישה
|
|
|
|
|
|
|
מה מקור הביטוי 'אין נביא בעירו'? איך התגלגל הצירוף 'קור כלבים' אל העברית? ומהיכן יובָּא הביטוי 'שפך את התינוק עם המים'?
המרצה ד"ר אורי מלמד יספר על ביטויים ופתגמים הנראים כאילו נולדו במטבח הלשון העברית באחת מארבע תקופותיה, אלא שלמעשה הגיעו אל העברית משפות זרות והתאקלמו והתאזרחו בה.
|
|
|
|
|
רבים נוקטים את הצירוף "הוקיר תודה", אך צירוף זה אינו אלא שיבוש – גלגול של 'הכיר תודה'.
|
לְהוֹקִיר פירושו לכבד ולהעריך, לתת יְקָר וגדולה, כמוכָּר מן הביטוי הרווח בהקדשות "בְּהוֹקָרָה". סביר שנוקיר – כלומר נעריך ונכבד – את האדם שהיטיב עימנו, אך בהחלט לא סביר שנוקיר את התודה שאנו חייבים לו.
|
|
ברקע היווצרות הצירוף 'הכיר תודה' עומד הצירוף הוותיק ממנו 'הכיר טובה', המתועד בעברית למן ימי הביניים. מוקדם עוד יותר בתולדות העברית, בספרות חז"ל, שימש בכלל הצירוף 'החזיק טובה'.
|
|
|
|
|
|
|
מן השורש חל"ט יש לנו שלל מילים: הֶחְלִיט, הַחְלָטָה, חִלּוּט, מֻחְלָט, חָלוּט, בְּהֶחְלֵט ולַחֲלוּטִין. מה מקורן של מילים אלו והאם יש קשר לחליטת התה?
השורש חל"ט בא בפועל אחד במקרא בספר מלכים, אך משמעותו שם אינה ברורה. למן לשון חכמים השורש חל"ט רווח בעברית, ומובנו קשור בקביעה ודאית; מה שמחליטים הריהו חלוּט או מוחלט, כלומר ודאִי וגמור, סופי.
|
|
|
|
|
שָׁנִי הוא שם לצבע אדום. השני מפורסם במיוחד הודות לאזכורו במקרא לצד התכלת והארגמן שנחשבו גם הם צבעים יקרים בימי קדם. לאמיתו של דבר, שני במקרא מציין בדרך כלל את הסיבים או את האריגים הצבועים בצבע הזה, ולאו דווקא את שמו המופשט של הצבע.
על גונו האדום של השני אפשר ללמוד למשל מן הפסוק "אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים [שָׁנִי ברבים] כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ, אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ" (ישעיהו א, יח).
|
|
|
|
|
|
|
|
|
