|
|
|
|
|
לאחר ששלחתם לנו הצעות מרגשות ויפות למילים אהובות – עכשיו תוכלו להצביע ולבחור:
מהי המילה העברית האהובה? אהבה, הביתה, משפחה ואולי גלידה?
מהי מילת השנה? מטוש, מסכה, סגר ואולי חיסון?
|
|
|
|
|
"קונטרסי המסורה" הוא מונח שטבע המחבר למכלול פרקי הלשון שבהם ניסוחים שיטתיים ראשוניים במסורה – בהכללה קדם־דקדוקית ובדקדוק. אלו נעתקו בקבוצות ולאחדים בגיליוני ספרי המקרא.
הספר מציג שישים קונטרסי מסורה, שנכתבו במועדים שונים ובמקומות שונים, והם מוגשים בקבוצות לפי נושאיהם, כגון תשעה קונטרסים העוסקים בשווא ובחטפים. כל אחד מהקונטרסים הוהדר ונותח והתבררו העניינים הנידונים בו.
לרכישה במחיר מבצע בחנות הספרים
◾ משרה בייעוץ לשון – תאגיד השידור הישראלי 'כאן' מפרסם מודעת דרושים לייעוץ לשון ולעריכת לשון לטקסטים משודרים וכתובים בכלל המַסָּדות (פלטפורמות) של התאגיד. לפרטים נוספים
|
|
|
|
|
|
|
◾ שם הממלכה הקטנה השוכנת בהרי ההימלאיה (שכוננה יחסים דיפלומטיים מלאים עם ישראל) הוא בוטאן ולא "בהוטן" – כך לפי קביעתה של הוועדה הציבורית לשמות מדינות הפועלת בחסות מכון התקנים. להרחבה
|
|
◾ החלופה העברית למוטציה היא תַּשְׁנִית – שינוי במערך הגנטי (genotype) של פרט מסוים הגורם לשינוי בתכונותיו. המילה תַּשְׁנִית בנויה כמו המילים תַּבְנִית, תַּמְצִית, תַּכְלִית. בכולן התי"ו הראשונה והתי"ו האחרונה אינן מן השורש. להרחבה
|
|
|
|
|
כתבתם טקסט, ואתם רוצים שלשונו תהיה תקינה ותקנית? מה אתם מצפים מעורכי לשון? עד כמה עליהם להתערב בטקסט שלכם?
|
ואם אתם עורכי לשון, ודאי שאלתם את עצמכם לא פעם: באיזו מידה להתערב בסגנון של הכותבים? מה הם גבולות הציות לתקן – האם חשוב לציית תמיד ובכל מחיר או יש מקום לגמישות?
לכבוד יום העברית תשפ"א אנחנו מזמינים את כל מי שחֵפֶץ לו בכתיבה העברית לסדנה מיוחדת על גבולות העריכה משני צידי המתרס – מזווית הראייה של העורכים ומנקודת המבט של הכותבים.
|
|
|
|
|
|
|
שוב ושוב אנחנו נשאלים: איך יכול להיות שצורת הרבים של מילים ממין זכר, כמו חלון, קיר, כיסא ושולחן, היא בסיומת ־וֹת, וצורת הרבים של מילים ממין נקבה, כמו מילה, שנה, ביצה ונמלה, היא בסיומת ־ִים.
|
מניחים כי הסיומות ־ִים ו־וֹת לא ציינו במקורן מין דקדוקי, וכי היערכותן לפי זכר ונקבה בשמות התואר – ובמידה פחותה בשמות העצם – מאוחרת יחסית. בעבר הרחוק הייתה כנראה הבחירה בין הסיומות תלויה בגורמים אחרים שאפשר רק לשערם, ובהם תבנית המילה ומשמעה. בשמות רבים יש אפוא אי־התאמה בין המין הדקדוקי של השם לצורן הרבים המצופה (־ִים לזכר ו־וֹת לנקבה). ואולם בשמות רבים אחרים, בייחוד אלה שנוצרו בעברית החדשה, סיומת הרבים הנוספת לשם נקבעת בפשטות על פי המין הדקדוקי.
להרחבה
|
|
|
|
|
|
כיצד מברכים את היוצא לדרך? במקרא רגילה הברכה 'לך לשלום', למשל בדברי עלי לחנה "לְכִי לְשָׁלוֹם וֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יִתֵּן אֶת שֵׁלָתֵךְ אֲשֶׁר שָׁאַלְתְּ מֵעִמּוֹ" (שמואל א א, יז), אך יש במקרא גם 'לך בשלום' (שמואל א כט, ז; שמואל ב טו, ט). החילופים בין מיליות היחס ב' ול' מוכרים גם במקרים אחרים, כגון 'בלא' ו'ללא', 'באחרונה' ו'לאחרונה'. נראה ששתי הברכות 'לך לשלום' ו'לך בשלום' מכוּונות לעניין אחד, ושתיהן טובות גם בימינו.
|
ומה בדבר הברכות 'שוב (או חזור) לשלום', 'שוב (או חזור) בשלום'? בביטויים אלו הגרסה המקובלת בימינו היא דווקא 'בשלום'. כך אנו מוצאים תמיד גם במקרא, למשל: "וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי" (בראשית כח, כא).
להרחבה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
