|
|
|
|
|
האירוע המרכזי של יום העברית תש"ף יצוין יחד עם עיריית תל־אביב–יפו במתחם ביאליק בעיר במתכונת של "יום פתוח".
|
ביום חמישי י"ט טבת, 16 בינואר, מ־16:30 עד 21:00 יתקיימו באולמות שבמתחם רבי־שיח, הרצאות מעשירות וסדנאות מקצועיות, חידון, סיורים בבית ביאליק ומופע סיום.
|
במשתתפים: גיל חובב, גילי בר־הלל, אלי עמיר, רות אלמגור־רמון, מירה עווד, סשה דמידוב, רוביק רוזנטל, אסף אשתר, מוריה קור, אילון זרמון, גואל פינטו, מומחי האקדמיה ועוד.
|
|
|
|
|
ביום ראשון ט"ו בטבת תש"ף, 12 בינואר 2020, תיפתח בבית האקדמיה ללשון העברית בירושלים השתלמות לשיפור הניסוח המשפטי.
|
|
ההשתלמות תיערך בעשרה מפגשים בימי ראשון בשעות 16:30 עד 19:45. היקף ההשתלמות 40 שעות, והיא מוכרת לגמול השתלמות.
|
|
|
|
|
|
|
ברוכה הבאה שנת אלפיים וְעשרים (ולא "אלפיים עשרים").
|
רוב שמות המספר בלשוננו מורכבים מכמה מילים המייצגות את הספרות השונות של המספר – יחידות, עשרות, מאות וכן הלאה. נשאלנו מה דינה של ו' החיבור במספרים אלו.
בעברית בת ימינו המבנה הרגיל כולל ו' אחת הבאה לפני האיבר האחרון של שם המספר. לפי זה: מאה ושלושים, מאה שלושים ושתיים, חמשת אלפים ארבע מאות וחמש עשרה. וכמובן, אלפיים וְעשרים.
עוד על דין ו' החיבור במספרים
|
|
|
|
|
המילה מִטְרִיָּה היא מחידושיו של אליעזר בן־יהודה.
חיים נחמן ביאליק – שלא חיבב את החידושים בסיומת ־ִיָּה (הללו דמו באוזניו לנעירת חמור) – הציע במקומה את השם סוֹכֵךְ מן השורש סכ"ך (כמו סֻכָּה וסְכָךְ). גורלה של הצעה זו לא שפר, ואולם אפשר למצוא אותה פה ושם בספרות העברית. כך למשל אימץ אותה ש"י עגנון ב'סיפור פשוט': "כל מימי הגשמים התכנסו לתוך נעליו. הסוכך נשמט מידו ונפל והגשמים ליחלחו אותו ואת בגדיו".
עוד על המטרייה וגם על השמשייה
|
|
|
|
|
|
|
השמות הילה ותהילה (בניקוד הִלָּה, תְּהִלָּה), כשמות יָהֵל, תָּהֵל, הִלֵּל, הַלֵּל ועוד, גזורים מן השורש הל"ל. לשורש זה כמה משמעויות, ובהן אחת הקשורה באוֹר והשנייה בשבח.
לא ברור אם יש קשר בין שתי המשמעויות הללו, כלומר אם מן המשמעות הבסיסית של אור התפתחה משמעות השבח, או שרק מקרה הוא שלשתי המשמעויות אותן אותיות השורש.
להרחבה
|
|
|
|
|
לאחרונה נמסרה לארכיון האקדמיה סריקת מילון ספרדי–עברי בחיבורו של משה כהן עמאש, דמות בולטת בקהילה היהודית בארגנטינה בראשית המאה העשרים.
עמאש נולד בשנת 1890 בדמשק והגיע עם משפחתו לארגנטינה בסביבות שנת 1910. גולת הכותרת של פעולתו התרבותית היא מילונו הדו־לשוני הספרדי עברי שחיבר וכתב בכתב ידו. המילון משקף את מכלול ידיעותיו בעברית ובספרדית, את אהבתו לעברית, את שקדנותו ואת רצונו להיטיב עם קהילתו.
עוד בנושא בפרסום במדור מאוצרות הארכיון
|
|
|
|
|
|
|
|
|
