|
|
|
|
|
המילה כותל מופיעה בעברית המקרא פעם אחת בלבד: "הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ, מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלֹּנוֹת מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים" (שיר השירים ב, ט). לעומתה המילה קיר מצויה במקרא יותר משבעים פעם.
|
בארמית המילה כותל היא המילה הרגילה (בצורה כְּתַל או כֻּתְלָא), ואומנם אנו מוצאים אותה כבר בארמית המקרא – בעזרא (ה, ח) ובדניאל (ה, ה). גם בלשון חכמים, שהושפעה רבות מן הארמית, המילה כותל היא הרווחת, ואילו המילה קיר מופיעה בעיקר במובאות שזיקתן למקרא מובהקת.
עוד על הקיר והכותל
מדור מיוחד באתר לתשעה באב
|
|
|
|
|
|
|
|
שָׁמַעְתָּ חֶרְפָּתָם ה' / כָּל מַחְשְׁבֹתָם עָלָי.
|
|
שִׂפְתֵי קָמַי וְהֶגְיוֹנָם / עָלַי כָּל הַיּוֹם.
|
שִׁבְתָּם וְקִימָתָם הַבִּיטָה / אֲנִי מַנְגִּינָתָם.
המילה מַנְגִּינָה מופיעה במקרא פעם אחת ויחידה בציטוט הנזכר בפרק ג במגילת איכה. בפרק מקונן המחבר על מר גורלו ועל ייסוריו, ופונה לבורא בתפילה שלא יעלים אוזנו לשוועתו.
בפסוקי הסיום של הפרק הוא מתאר שאויביו חושבים כל העת היאך להרע לו, בשבתם ובקומם הוא מושא לעגם ומחשבת רעתם. המילה מנגינה כאן פירושה אפוא שיר לעג וזלזול.
פרסום חדש באתר האקדמיה על גלגולה של המנגינה
|
|
|
|
|
|
|
חליפת מכתבים משנת תרצ"ו (1936) שמצאנו בארכיון שלנו עניינה בסוגיה המעסיקה את כותבי העברית ואת אנשי הלשון עד היום הזה: הכתיב העברי.
|
תלמידות בבית ספר עברי בלודז' כותבות לוועד הלשון: "במחלקות הנמוכות למדנו דקדוק ומורינו דורשים מאתנו, שנכתב לפי האורתוגרפיה החסרה, למשל עלינו לכתב: "דבור", "דבר", "צִוָה", "קִיֵם" ולא" "דיבור", "דיבר", "ציוה", "קיים". אבל בספרים הארצי־ישראליים החדשים מצאנו מלים כתובות באורתוגרפיה סותרת לפעמים את כל חוקי הדקדוק, הידועים לנו".
|
התלמידות מסיימות את מכתבן בבקשה: "לכן מבקשות אנו מאד את ועד הלשון להודיענו, כיצד יש לכתב, כאשר רוצות אנו להתנהג כפי חוקי הכתיב העברי".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
