|
|
|
|
|
חג שָׁבוּעוֹת – על שם שבעת השבועות של ספירת העומר.
|
שם החג אינו אלא צורת הרבים של שָׁבוּעַ. ההגייה התקנית של צורת הרבים הזאת היא בקמץ: שָׁבועות (ולא שְׁבועות), כגון שלושה שָׁבועות.
|
|
|
|
|
בימים אלה הולכת ונשלמת התקנת ספרי המקרא בבסיס הנתונים העצום של המילון ההיסטורי – חוקרי האקדמיה שניתחו את כתב יד לנינגרד גילו מאות תיקונים שהוכנסו בכתב היד כדי להתאימו לנוסח המסורה המוכר.
לדוגמה, בסיפור העקדה מסופר על הופעת האיל שנועד להחליף את יצחק על המזבח: "וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו" (בראשית כב, יג). המילה 'אחר' תמוהה: אם היא קשורה לאיל, מדוע לא נוקדה כרגיל 'אַחֵר'? אם היא קשורה להמשך הפסוק יש קושי תחבירי במשפט.
יש להודות שפשוטה וברורה יותר הגרסה "והנה איל אחד נאחז בסבך". עתה מתברר שהיא מתועדת בכתב יד לנינגרד.
|
|
|
|
|
|
|
|
כאשר נשאלה רות אלמגור־רמון בריאיון באתר העין השביעית מהו סימן הפיסוק המועדף עליה – היא ענתה: "סימן הפסוק האהוב עליי ביותר הוא הקו המפריד, בעיקר בכתיבה המיועדת לשידור. הקו המפריד מאפשר ליצור הפסקה קצרה בשטף הדיבור, אבל להשאיר הנגנה, אינטונציה, של 'המשך יבוא'.
|
הינה דוגמה: הערב אושרו תקנות לשעת חירום – לא כדי להגביל את הציבור, אלא כדי לסייע לו. הקו המפריד מנחה את השדר בדברו, ואת הקורא בקוראו".
|
|
|
|
|
"הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ" – האם אתם מוכנים לחידון שבועות? מהו עמיר ומהי קמה? מהי חביתית? מה הייתה נעמי לרות? חיטה קוצרים וענבים בוצרים – באילו צמחים נעשות הפעולות גָּדִיד, אֲרִיָּה?
נסו את כוחכם בחידון הפורה והמפרה לכבוד החג.
|
|
|
|
|
|
|
השם בֹּעַז נזכר בתנ''ך בשני הקשרים. בתיאור בניין מקדש שלמה נאמר על הקמת עמודי התווך: "וַיָּקֶם אֶת הָעַמּוּד הַיְמָנִי וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יָכִין, וַיָּקֶם אֶת הָעַמּוּד הַשְּׂמָאלִי וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ בֹּעַז" (מלכים א ז, כא). ההקשר המוכר יותר הוא כמובן מגילת רות שבה בֹּעַז – קרובו של אלימלך וגואלהּ של רות – הוא אחד מגיבורי הסיפור.
|
משמעות השם בועז אינה ברורה, אך מקובל לקשור אותו אל המילה עֹז. על שם העמוד בֹּעַז במקדש כותב רד"ק בפירושו: "ובועז לשון עוז, והיא מלה מורכבת – בו עז – כלומר שיתן האל בו עוז וקיום".
|
|
|
|
|
'מה לתבן את הבר' הוא ביטוי המותח ביקורת על חיבור בין דברים שאינם ראויים לבוא יחד, כגון עיקר וטפל, טוב ורע.
תֶּבֶן הוא הקש שנקצץ בדיש, ואילו בַּר פירושו תבואה, גרגרי הדגן (כמו בשיר "מלאו אסמינו בר"). מקור הביטוי בספר ירמיהו (כג, כח).
|
|
|
|
|
|
|
|
|
