|
|
|
|
|
בעברית החדשה נוהגים שני כתיבים: הכתיב המנוקד והכתיב המלא (חסר הניקוד), ולכל אחד מהם כללים משלו.
|
כללי הכתיב המלא אינם חלים בהכרח על שמות פרטיים, ובעיקר לא על שמות שיש להם מסורת עתיקה של כתיב חסר, כגון משה, יעקב, יהושע, מרים, כהן. שמות שאין להם מסורת כזו, ובעיקר שמות הזהים למילים עבריות כלליות, מומלץ לכתוב על פי כללי הכתיב המלא הרגילים: זוהר, עוז, הילה, מעיין, אייל, אדווה וכדומה. מדובר בהמלצה ולא בכלל מחייב, שהרי שמות פרטיים אינם נחלת הכלל, וזכותו של כל אדם להחליט כיצד לכתוב את שמו.
|
ומה בנוגע לשמות מקומות? אלו שונים משמות אנשים, שהרי אין אדם מסוים שהם שייכים לו ואשר רשאי להחליט על דעת עצמו כיצד לכותבם. שמות המקומות נכתבים אפוא על פי כללי הכתיב המלא: ראש פינה ומגידו ביו"ד, פתח תקווה בשתי וי"וים, נהרייה וקריית גת בשתי יו"דים וכדומה. עם זאת בדומה לשמות פרטיים גם שמות מקומות שיש להם מסורת עתיקה מושרשת של כתיב חסר נכתבים שלא על פי הכללים. לפיכך השמות ירושלים ומצרים נכתבים ביו"ד אחת, ואילו השמות גבעתיים ומחניים – בשתי יו"דים.
|
|
|
|
|
בני הזוג יחיאל היילפרין (1880–1942) ופנינה הלפרין (1886–1980) הקימו בוורשה בשנת 1909 את גן הילדים העברי הראשון בגולה ולצידו סמינר להכשרת גננות. הגננות שהוכשרו בסמינר התפזרו בגולה ופתחו גני ילדים עבריים שהפיצו את הדיבור העברי.
|
בשנת 1977 ריאיין פרופ' אהרן בר־אדון את פנינה הלפרין. בריאיון שהוקלט תיארה הלפרין את המוסדות העבריים שייסד יחיאל היילפרין באירופה ואת המשפחה העברית שהקימו עוד בוורשה: "מאל"ף עד תי"ו דיברנו איתם [עם ילדיהם] עברית".
|
עוד סיפרה על הסביבה הלשונית בארץ ישראל בעשור השני של המאה העשרים, על המעבר מהגייה אשכנזית להגייה ספרדית ועל תפקידם של הילדים בתחיית העברית: "פשוט, פָּתחו פה והתחילו לדבר". בריאיון פנינה הלפרין ובנה עוזי אורנן שרים שירי ילדים שהיא ובעלה חיברו לילדי הגן העברי.
|
|
|
|
|
|
|
מהרו להירשם – מספר הכרטיסים מוגבל! גם בקיץ הזה מרכז התרבות וההדרכה שלנו פותח את שעריו לביקורים – לילדים וגם למבוגרים:
|
- חוויית קיץ משפחתית – להורים ולילדים בוגרי כיתות א' עד ו'. נגלה יחד מה הייתה העברית בשביל דובריה וקוראיה בעבר ומה היא בשבילנו היום, נכיר תופעות לשון מיוחדות (לא רק בעברית!), ונגלה מה הן מספרות על העברית ועל עצמנו. הפעילות מודרכת ומשולבת במשחוק. למועדי הביקורים ולרכישת כרטיסים
- מפגשי קיץ לקהל הרחב – הפעילות מתאימה לנוער ולמבוגרים. נצא למסע בזמן להכרת תולדות העברית ועולמם של דובריה והמשתמשים בה. נעקוב אחר מילים עתיקות וחדשות, ניחשף לתופעות לשון מרתקות ולפעילותה של האקדמיה ללשון. הפעילות מודרכת ובהשתתפות המבקרים. למועדי הביקורים ולרכישת כרטיסים
|
|
|
|
מהו הפה שבצירוף 'מלא מפה אל פה?' מה הבעיה בצירוף 'רוב רובו?' כיצד קיבל הברווז את שמו? ומה הקשר בין העיר טבריה ובין הניקוד העברי?
|
בשלוש השנים האחרונות הקריין ועורך החדשות זוהר סדן מארח בכל שבוע באולפן של תאגיד השידור 'כאן' את ד"ר תמר קציר מן האקדמיה ללשון העברית לשיחה קצרה וקלילה על מילה, ביטוי או תופעה לשונית מעניינת.
|
עתה העלינו לאתר האקדמיה ללשון העברית את כל הפינות לעיונכם ולהנאתכם; באדיבות 'כאן – תאגיד השידור הציבורי'.
|
|
|
|
|
מקורו של הפועל התנקש בתנ"ך – בדברי בעלת האוב לשאול בהיותו מחופש לאיש אחר: "הִנֵּה אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁאוּל אֲשֶׁר הִכְרִית אֶת הָאֹבוֹת וְאֶת הַיִּדְּעֹנִי מִן הָאָרֶץ, וְלָמָה אַתָּה מִתְנַקֵּשׁ בְּנַפְשִׁי לַהֲמִיתֵנִי” (שמואל א כח, ט). השורש המקראי נק"ש עניינו לכידה והפלה בפח, והוא קרוב לשורש יק"ש, המוכר למשל מן המילה מוֹקֵשׁ (במקור 'מלכודת'). את השורש נק"ש אנו מוצאים במקרא בפעלים בבניינים אחרים המתפרשים במשמעות זו. נראה אפוא ש"מתנקש בנפשי להמיתני" פירושו 'טומן לי פח כדי להורגני'.
|
האם הפועל 'התנקש' ושם הפעולה 'התנקשות' מכילים בהכרח תוצאה של מוות? התשובה היא שלפחות מלכתחילה לא – הן בפסוק משמואל (שאם לא כן, לא היה צורך להוסיף "להמיתני") הן בידיעות שמצאנו בעיתונות למן סוף המאה התשע עשרה ואף עשרות שנים אחר כך.
להרחבה במדור 'סיפורה של מילה'
|
|
|
|
|
בעקבות הביקוש הרב הארכנו את המבצע על הספר 'מילים ותולדותיהן'.
|
ספרו המרתק של פרופ' יחזקאל קוטשר, שהוצאנו לאחר עשרות שנים במהדורה חדשה, מגולל את תולדותיהן של עשרות מילים עבריות – מהן נפוצות מאוד ומהן נדירות. המחבר פורס לפני קוראיו יריעה רחבה של הרקע הבלשני, התרבותי וההיסטורי של המילים, ומצביע על קשרים מעניינים ואפילו מפתיעים בין מילים עבריות למילים משפות שונות מאוד ורחוקות מאוד זו מזו. ויש שהוא מפריך אמונות עממיות וחסרות בסיס על קשרים בין מילים.
|
הינה כמה מן המילים שהספר דן בהן: מחוז ונמל, חרוב וקיראט, מַלָּח, סרן טוראי וסמל, יין, גנז וגזבר, שכן סוכן וסגן, שרוול וסרבל.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
