|
|
|
|
|
בישיבה האחרונה של מליאת האקדמיה ללשון שנערכה ביום י"ט באייר תשפ"ד, 27 במאי 2024 (ישיבה שפ"ט), אושרה רשימה של שמות גמלי שלמה החיים בישראל.
|
רק עשרות בודדות של מינים מסדרת גמלי שלמה חיים בישראל. עד כה נקראו כולם גמלי שלמה, כאילו היה זה לא רק שם הסדרה אלא גם שם המשפחה והסוג (למשל גְּמל־שלמה חד־עין).
|
הוועדה לזואולוגיה של האקדמיה ללשון העברית החליטה להעניק שמות לפי החלוקה המדעית למשפחות, לסוגים ולמינים – מה שדרש חידוש שמות, בעיקר למשפחות ולסוגים. כך למשל הפך גמל־שלמה חד־עין לדולגן חד־עין (ממשפחת הדולגניים), גמל־שלמה משובץ היה לסוסת־שד משובצת (ממשפחת סוסות־שד) וגמל־שלמה חיוור – לטְרַף־יד חיוור (ממשפחת טְרַף־יָדִיִּים) וכדומה.
|
|
|
|
|
הצירוף "ירושלים של זהב", שנעמי שמר משתמשת בו בשירהּ הידוע, הוא שמו של תכשיט שנהגו נשים לענוד. השם העברי המקורי של התכשיט היה עיר של זהב, והוא נזכר למשל במשנה במסכת שבת. לפי מפרש המשנה ר' עובדיה מברטנורה מדובר ב"עטרת זהב עשויה כמין עיר צורת ירושלם".
|
ומניין הצירוף "ירושלים של זהב"? בדיון בתלמוד שואלים "מאי עיר של זהב?", כלומר מהו תכשיט זה, ומשיבים "ירושלים דדהבא" – 'ירושלים של זהב' (בבלי שבת נט ע"א). התכשיט נזכר שוב בתלמוד בשמו הארמי בסיפור נישואי העוני של ר' עקיבא לבתו של כלבא שבוע. לפי הסיפור אמר רבי עקיבא לאשתו שאילו היה בידו כסף היה נותן לה "ירושלים דדהבא" (בבלי נדרים נ ע"א).
|
אין פלא שנעמי שמר, המרבה להשתמש במקורות יהודיים בשירתה, בחרה בצירוף הזה לתאר את יופייה של ירושלים ואת התפעמותה ממנה.
|
|
|
|
|
|
|
אחת המילים השימושיות בפי דוברי העברית היא בֶּטַח ("תגיע מחר?" – "בטח!"). מתקני הלשון ובעלי הסגנון מסתייגים מן השימוש הזה, שכן בִּמקורות העברית הקלסית תואר הפועל בֶּטַח בא בהוראת 'בשקט ובשלווה', כגון "וְהֵנִיחַ לָכֶם מִכָּל אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב וִישַׁבְתֶּם בֶּטַח" (דברים יב, י).
|
השימוש המאוחר של בֶּטַח במובן 'ודאי, כמובן' נוצר ככל הנראה בספרות הרבנית מתקופת האחרונים. בימינו נוספה לקלחת גם המילה בָּטוּחַ באותה משמעות ("שנת הלימודים בטוח לא תיפתח ב־1 בספטמבר").
|
בעברית לדורותיה ביטחון הוא שם העצם הרגיל המלווה את הפועל בָּטַח. הוא אומנם משמש הרבה בהקשר של ענייני צבא ומלחמה, אך יש לו שימוש גם בהקשרים כלליים ובגוני משמעות נוספים, כגון 'אין לי ביטחון שאגיע בזמן', 'ביטחון עצמי'.
|
|
|
|
|
מערך ההשתלמויות באקדמיה ללשון העברית מזמין את הציבור הרחב להירשם להשתלמויות הקיץ שלנו:
|
- תולדות העברית – – כמה עונות היו בשנה עברית בימי המקרא? מי הבן ומי ההורה בביטוי 'בן פורת יוסף'? ומי בישרו את העברית החדשה בכתיבתם? נפתחה ההרשמה להשתלמות בת שנים עשר מפגשים בנושא תולדות העברית – מדוד המלך ועד עמוס עוז. לפרטים ולהרשמה
- כללי התעתיק – מדוע אין אחידות בכתיב השמות בשלטים במרחב הציבורי? מה ההבדל בין תעתיק לתרגום ומתי ראוי לנקוט כל שיטה? נפתחה ההרשמה להשתלמות בת עשרה מפגשים בנושא כללי התעתיק. לפרטים ולהרשמה
- בין מילים למשמעות – מתי ולמה הפסיקו דוברי העברית להשתמש במילה "זקן"? ומדוע משתמשים במילים כמו "הורס", "פצצה" ו"תותח" כדי להחמיא? נפתחה ההרשמה להשתלמות בת עשרה מפגשים שתעסוק בסוגיות העיקריות ובמושגי היסוד של תורת המשמעים (סמנטיקה). לפרטים ולהרשמה
|
|
|
|
השם בְּאֵרִי מקורו במקרא – שם אביו של הנביא הושע: "דְּבַר ה' אֲשֶׁר הָיָה אֶל הוֹשֵׁעַ בֶּן בְּאֵרִי" (הושע א, א). באחד מפיוטי הטל העתיקים ליום טוב הראשון של פסח (שבו מתחילים לבקש בתפילה על הטל) מכונה הושע בשם בן בארי: "תעודת [=עדות] בן בארי – אהיה כטל" על פי הפסוק מנבואתו הנאה: "אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל, יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה וְיַךְ שָׁרָשָׁיו כַּלְּבָנוֹן" (יד, ו).
|
לבאר, חפירה או חציבה מעשה ידי אדם המגיעה עד מי התהום, היה מקום של כבוד בהווי החיים של העולם העתיק בארץ ישראל ובסביבותיה, ואף שירה מקראית עתיקה נודעה לכבודה: "עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ. בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם" (במדבר כא, יז–יח).
|
השם הפרטי בארי ניתן בימינו לבנים ואף לבנות. הוא נעשה נפוץ בשנים האחרונות, וביתר שאת אחרי הטבח הנורא ביישובי עוטף עזה, ובראשם קיבוץ בארי, בשמחת תורה תשפ"ד (7 באוקטובר 2023).
|
|
|
|
|
פעילויות ואירועים בחודש הקרוב:
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
