|
|
|
|
|
המילה הַפְגָּנָה רגילה בלשוננו לציון התאספות של קהל להבעת מחאה או תמיכה. במקור 'הפגין' פירושו 'צָעַק', כמוכר מלשון חז"ל ומן הארמית.
|
לקישור בין הפועל הפגין ובין הבעת מחאה יש יסוד כבר בתלמוד הבבלי: במסכת ראש השנה מסופר על חכמי ישראל שנועצו במטרונית רומית כיצד להפר גזרות שגזרה המלכות. המטרונית יעצה להם: "בואו והפגינו בלילה", וכפירוש רש"י: "צעקו בשוקים וברחובות כדי שישמעו השרים וירחמו עליכם".
|
|
|
|
|
במסגרת סדרת המפגשים המקוונים שלנו בימי מלחמת "חרבות ברזל" ולקראת חג הפסח, אנו מזמינים אתכם להרצאה מקוונת (ב"זום") של ד"ר יהושע גרנט: 'לֵךְ לְשָׁלוֹם גֶּשֶׁם, בּוֹא בְּשָׁלוֹם טַל': פיוטי טל לחג הפסח – מגניזת קהיר להגדת קיבוץ בארי.
|
בהרצאה נענה על השאלות האלה: כיצד מצוינים ומצוירים חילופי העונות בפיוטים אלו? כיצד משתקפת בהם זיקתם של הפייטנים וקהילותיהם לטבע, לחקלאות וללשון העברית? ואיך מצאו פיוטי טל את דרכם ממחזורים ומכתבי יד עתיקים אל הגדות הקיבוצים, ובהן הגדת קיבוץ בארי?
|
|
במסגרת סדרת המפגשים המקוונים שלנו בימי מלחמת "חרבות ברזל" ולקראת חג הפסח, אנו מזמינים אתכם להרצאה מקוונת (ב"זום") של ד"ר יהושע גרנט: 'לֵךְ לְשָׁלוֹם גֶּשֶׁם, בּוֹא בְּשָׁלוֹם טַל': פיוטי טל לחג הפסח – מגניזת קהיר להגדת קיבוץ בארי.
|
בהרצאה נענה על השאלות האלה: כיצד מצוינים ומצוירים חילופי העונות בפיוטים אלו? כיצד משתקפת בהם זיקתם של הפייטנים וקהילותיהם לטבע, לחקלאות וללשון העברית? ואיך מצאו פיוטי טל את דרכם ממחזורים ומכתבי יד עתיקים אל הגדות הקיבוצים, ובהן הגדת קיבוץ בארי?
|
|
|
|
|
|
|
מקור מטבע הלשון שרבים משתמשים בו הוא בתלמוד הבבלי: "מילה בסלע, משתוקא בִּתְרֵין" – כלומר 'דיבור בסלע, שתיקה בשתיים'.
|
סֶלַע – שמו של מטבע עתיק אשר נהג בארץ בתקופת חז"ל, ושוויו היה ארבעה דינרים (סֶלַע במשמעות זו – נקבה). אם כן לפנינו אמרה בשבח השתיקה: אם ערכו הכספי של דיבור הוא סלע, ערכה של השתיקה הוא שתי סלעים.
|
אצל דוברים רבים בני ימינו נשתכח חלקה השני של המימרה "משתוקא בתרי" (או "שתיקה בתרי"), והביטוי הועמד על חלקו הראשון "מילה בסלע" ואף התרחב ל"כל מילה בסלע". כך קיבל הביטוי משמעות כמעט הפוכה: דברים נכוחים שלכל מילה בהם ערך רב. בשימוש זה המילה 'סלע' אינה מציינת מטבע קטן כי אם אבן גדולה. כך נפתח פתח להבנת הביטוי "(כל) מילה בסלע" כיד הדמיון הטובה: כל מילה חזקה כסלע איתן; כל מילה ראויה להיחקק בסלע; כל מילה משברת סלעים ועוד.
|
|
|
|
|
מַחֲשִׁים – אַתָּה וַאֲנִי,
מַמְתִּינִים – אֲנִי וְאַתָּה.
בְּסִתְרֵי עֻקְמָנִי עֲלָטָה
וּדְמָמָה בְּסִתְרֵי עֻקְמָנִי.
|
בשירה של רחל 'אני ואתה' (משנת תרפ"ט, 1929) הדוברת משתמשת במילה עֻקְמָנִי.
|
על פי מילונם של דוד ילין ויהודה גרזובסקי (גור) משנת תרע"ט (1919) עֻקְמָן פירושו "בנין רחב ידים שבו דרכים עקֻמות ומפֻתלות שקשה למצוא בו דרך לצאת ממנו". כלומר עֻקְמָן הוא מבוך.
|
נראה שרחל בחרה את המילה עֻקְמָן – אולי היישר מן המילון – והשתמשה בה שימוש מטפורי, לציון מבוך הנפש שלה. מטפורה זו נמשכת גם בבית השני של השיר – "לֹא אֹחַז בְּיָדְךָ לְהַנְחוֹת", ובבית השלישי – "נִבּוֹךְ".
|
|
|
|
|
הפועל סֵרֵב מוכר מלשון חכמים והוא רגיל עד ימינו במשמעות 'התנגד בתוקף'. הפועל סֵרֵב נשאל מן הארמית. בתרגומי המקרא לארמית מילים מן השורש מא"ן מיתרגמות במילים ארמיות מן השורש סר"ב, כגון בתרגום אונקלוס לכתוב "כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה מֵאֵן לְשַׁלַּח הָעָם" (שמות ז, יד) – "אִתְיַקַּר לִבָּא דְּפַרְעֹה, סָרֵיב לְשַׁלָּחָא עַמָּא".
|
אך בלשון חכמים בא הפועל סֵרֵב במשמעות כמעט הפוכה – 'להפציר': "לא יסרב אדם בחבירו לארחו בשעה שהוא יודע שאינו רוצה" (ירושלמי דמאי). כדי להראות את הקשר (ההופכי) בין שתי ההוראות, היטיבו המילונים לנסח: "ממאן ולא יצריך שיפצירו בו חביריו מאוד" (ערוך השלם, ערך 'סרב'). לצד סירב בהוראת 'הפציר' מוצאים גם את הפועל סִרְהֵב באותו מובן. אף הוא מצוי בארמית, אך לפי המילונים הוראתו היסודית היא 'להאיץ', 'לזרז'.
|
כיום מקובל בידול ברור: סירב – התנגד; סרהב (בספרות) – הפציר. אך נשאלת השאלה: כיצד התפתחו שתי ההוראות ומניין הה"א בשורש סרה"ב?
|
|
|
|
|
מחפשים מתנה לחג? במקום לאמץ את הראש ולקנות שוב מערכת מחבתות או שובר קנייה שלעולם לא ינוצל – אנחנו ממליצים לכם להפתיע את היקרים לכם במתנה עברית מקורית ויצירתית לחג שכל המשפחה תמצא בה הנאה.
|
במארז החגיגי שלנו תמצאו את הפריטים האלה:
|
- המילון למונחי היין ובו כ־220 מונחים, מקצתם מילים חדשות בעברית
- תיק עברי מעוצב – לתבל בעברית
- משחק רביעיות "עברית בריבוע"
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
